נראה שהמשימה להיות הורה לילדים במערכת החינוך הפכה כמעט בלתי אפשרית. בצל חוסר הוודאות הנוכחי, חלק מההורים ממשיכים לעבוד ונאלצים להשאיר בבית ילדים קטנים, שאמורים ללמוד בלמידה מרחוק. לצידם יש גם אחים גדולים, בחטיבות ביניים ובתיכונים, שעליהם כמעט בלתי אפשרי לפקח.
צילום: יוני ריקנר, משה בן שמחון, פז בר, Newsenders
אודליה שינדורף מרעננה, אמא לשני תלמידים, אומרת כי "זו שנה אבודה של מערכת החינוך. יש ייאוש מהלמידה מרחוק, היא לא אפקטיבית, אבל הסיפור העיקרי הוא הבדידות. הורים מדווחים על תחושות קשות. אלו מילים שנשמעות בכל בית עם תיכוניסט".
שינדורף, שמשמשת יו"ר הנהגת ההורים ברעננה, מוסיפה: "ברור לי שהנתונים מראים שהתיכונים הם מוקד ההדבקה. מנגד, לא צריך לעשות עליהם בייביסיטר - לכן הם יחזרו אחרונים. רק שהדו"חות שכחו להביא בחשבון את הנזק לטווח הרחוק, הקושי הנפשי של הילדים, חוסר הלמידה האפקטיבית, תחושות הייאוש ואי־מוכנות המערכת".
איל לבנון, יו"ר ועד הורים ת"א־יפו ואב לתלמיד כיתה ח', אומר כי "החשש הכי גדול הוא העניין הרגשי והנפשי. הילדים נותקו מהסביבה שלהם, מהחברים, מהכיתה ומקבוצות השייכות שלהם. הפתרון של הלמידה מרחוק לא עונה על הצורך הרגשי. גדל פה דור שעומד להיפגע מעבר לפדגוגיה גם בחוסן הרגשי והנפשי".
לבנון מסכם כי "המדינה חייבת להבין שהיא מאבדת פה דור. היא צריכה לשים את כל הכסף שיש לה או אין לה ולהחזיר אותם ללמידה ולשהות פרונטלית בקפסולות".
המנהלים מתגעגעים לקשר האישי
הם היו עסוקים במשך כל שנת הלימודים, דאגו, תמכו, עזרו, אך ברגע אחד מסדרונות בית הספר התרוקנו והם קיבלו את האתגר הגדול - לנהל את בית הספר כשהתלמידים והמורים יושבים בבית.
"התחושות לא פשוטות", משתף מוטי ארבל, מנהל תיכון אמי"ת י' אשדוד, "מחד, יש הבנה גדולה שאנו נמצאים במערכה קיומית על החיים עצמם באופן הפשוט ביותר. מאידך, הריחוק הפיזי מהתלמידים איננו פשוט".
לדבריו, "המורים שלנו התגלו בשעתם הגדולה. יותר מ־40 מורים נכנסו לבידוד בחגים, ושני מורים חלו בעצמם כתוצאה מהיחשפות לתלמידים חולים, ובכל זאת היה ברור לכולנו שאנחנו לא מוותרים על הילדים".
מדין ויקסלבאום, מנהלת בית הספר השש־שנתי ברנקו וייס ע"ש אנה פרנק בקיבוץ סאסא, מספרת: "אנו ערוכים מבחינת הכשרת הצוות להוראה מרחוק ושימוש בכלים טכנולוגיים־דיגיטליים, אבל הדבר שחסר באופן בולט ואי אפשר לתת לו מענה כפי שהתלמידים והתלמידות זקוקים לו, הוא הקשר האישי, המפגש פנים אל פנים. מתבגרים זקוקים למפגש עם בני גילם ולשיח עם הצוות. למורה יש את היכולת בשיחת מסדרון קצרה, בהחלפת מילים בתחילת שיעור, בדרך לכיתה או במהלך השיעור לזהות את מצבו הרגשי של התלמיד".
מה אפשר לעשות?
"הכנסנו משבצות של שיחות אישיות עם תלמידים ומורים מובנות במערכת. אמנם זה לא תחליף לדבר האמיתי בחיים, אך כל עוד אנחנו רחוקים, זה ייתן מענה באיזשהו אופן".
התלמידים חוששים מהבגרויות
מתחילת שנת הלימודים התלמידים בשכבות הגבוהות לומדים מרחוק. לפי המתווה בטרם הסגר, הם היו צריכים להגיע למינימום יומיים למידה בבית הספר ובשאר הזמן למדו מהבית. עיקר הבעיה היתה אצל תלמידים שכלל אין להם ציוד קצה, כגון מחשב או טאבלט, וייאוש נרשם גם בקרב תלמידים עם קשיי למידה.
"אם הלמידה תימשך בזום, אין סיכוי בחיים שנהיה מוכנים לבגרויות חורף", אומרת נועה חסון, תלמידת י"ב שלומדת בפתח תקווה. היא מציינת כי עדיין לא קיבלה את כל ציוני הבגרויות של כיתה י"א. "אנחנו לא יודעים אם לדאוג וללמוד גם למועדי חורף", היא מסבירה. לדבריה, השנה האחרונה שלה במערכת החינוך פשוט נהרסה: "אני אמורה ליהנות ברגעים האחרונים של 12 שנות לימוד ובמקום זה אני כל הזמן דואגת".
היא מוסיפה: "אשמח לחזור לבית ספר. מהמקום שאני ראיתי את זה בתי הספר מתנהלים כמו שצריך ושומרים על ההנחיות. אבל גם אם זה לא אפשרי, הדבר הכי חשוב זה שיקבלו החלטה ויודיעו לנו. אם מחליטים לא להחזיר עד סוף השנה - אז שיודיעו ויתחילו להיערך לתחליף לבגרויות וללמידה אמיתית".
אופק ג'רסי (16), תלמיד כיתה י"א מנס ציונה, מספר: "אני אמור לגשת לבגרויות השנה, ואני לא יודע איך זה יקרה ומתי. השיעורים בזום הם קשים, ויום לימודים יכול להימשך יותר מעשר שעות שלמות. באופן אישי, אני מסיים את הימים עייף מאוד".
לדבריו, גם המורים וכלל הצוות החינוכי בבית הספר סובלים מאותו חוסר ודאות. "כולנו באותה סירה, ואני מעריך מאוד את הניסיון של המורים לנסות לצמצם את הפערים שנוצרו בעקבות המגיפה", מסכם ג'רסי, "באותה נשימה אני עצוב שמקבלי ההחלטות לא רואים אותנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו