שער לעולם הערבי: הידידה החדשה של ישראל היא ארץ של ניגודים והזדמנויות

הסכם השלום שהוכרז עליו אתמול (חמישי) עם איחוד האמירויות הוא אחד המהלכים הדיפלומטיים הגדולים והחשובים שביצעה ישראל במזרח התיכון בעשורים הנוכחיים, עם שחקן משמעותי במפרץ הפרסי.

בדעת הקהל הישראלי איחוד האמירויות מוכרת בעיקר בשל העושר מנקר העיניים של דובאי ואבו דאבי והפרויקטים המגלומניים שזכו לשם עולמי, המסמלים את העוצמה הכלכלית של ברית הנסיכויות.

אך מעבר לדימויים של גורדי שחקים, מדבריות רחבי ידיים ומכוניות פאר, מעטים מכירים את המבנה הפוליטי המורכב ואת הנסיבות ההיסטוריות המיוחדות שיצרו את איחוד האמירויות והפכו אותו משטח חסות שבטי לאחת מהמעצמות הכלכליות של המזרח התיכון.

איחוד האמירויות הכריז על עצמאות בשנת 1971 לאחר עשורים בהם היו תשעת הנסיכויות מדינות חסות של בריטניה. מתוך הנסיכויות, בחריין וקטאר הכריזו על עצמאות בנפרד. שבע הנסיכויות שנותרו: דובאי, אבו דאבי, שרג'עא, עג'מאן, ראס אל חמימא, פוג'יירה ואום אל קוואין.

המבנה הפוליטי עליו סיכמו שבע הנסיכויות הוא פדרציה בה כל נסיכות שומרת על מידה מסוימת של ריבונות וממשלה מרכזית רופפת היושבת באבו דאבי, שהוכרזה בירת הפדרציה. צורת השלטון שנקבעה היא מונרכיסטית לגמרי, כלומר, כל שליט אמירות הוא חבר במוצעת הפדרציה, כשהאמיר של אבו דאבי הוא נשיא המועצה וראש המדינה.

על אף השלטון האבסולוטי במדינה, רפורמות הדרגתיות אכן התרחשו ופרלמנט בעל סמכויות מוגבלות הוקם בשנת 2006. הציבור הוא שבוחר את מחצית מחברי המועצה, בעוד השליטים בוחרים את יתר הנציגים.

דהרה כלכלית קדימה

כבר בשנות החמישים החלה תעשיית הנפט לתפוס מקום חשוב יותר ויותר בכלכלה המקומית וראשי האמירויות השונות אפשרו לחברות זרות לפעול במדינה על מנת לנצל את המשאב הטבעי היקר. לאחר העצמאות, ההכנסות מנפט הזניקו התפתחות כלכלית חסרת תקדים והקמת מדינת רווחה מתקדמת עבור האוכלוסייה הדלילה של המדינה הצעירה.

הקפיצה הגדולה קדימה הגיעה בשנות התשעים, כשעוד ועוד חברות בינלאומיות החלו לקבוע את המטה שלהן באיחוד האמירויות בשל המיסוי הנמוך והקלות בה ניתן להעסיק עובדים מחוץ למדינה. הערים הקטנות שאפיינו את המדינה המדברית צמחו למטרופולינים עצומים מלאי גורדי שחקים וכבישים מהירים.

המאמץ של השלטונות באבו דאבי לפתח תעשיות אחרות מלבד הנפט והגז הטבעי במדינה כדי להקל על התלות בהכנסות מהן הביא לפיתוח מואץ של שדות תעופה בינלאומיים עצומים, נמלי ים ואזורי סחר חופשי פטורים ממס. הצעדים הצליחו רק באופן חלקי לפתח תעשיות נוספות במדינה, בהן המגזר הפיננסי, תיירות בינלאומית ותעשיית אלומיניום.

צעדי הפיתוח הכלכלי לוו בליברליזציה חברתית מסוימת בקרב חלק ממדינות האיחוד - קניית אלכוהול הורחבה ממלונות לחנויות ייעודיות שזכו לרישיונות עבודה נדיבים; חופי רחצה בהם המתרחצים כפופים לחוקי המסורת האסלאמית הנוקשה הורשו לפעול בחלק מהאזורים התיירותיים וחירויות גדולות יותר הוענקו לנשים.

איומים חיצוניים

עם קבלת העצמאות קיבלו שליטי איחוד האמירויות תזכורת לשכונה המסוכנת בה הם מתגוררים. מייד עם קבלת העצמאות פלשו כוחות איראניים לשרשרת איים שתושביהם הערבים נועדו להיות חלק מהמדינה החדשה. התושבים המקומיים אולצו לנוס על נפשם.

איראן לא הייתה האיום היחיד על שלמותו של איחוד האמירויות. ערב הסעודית פלשה בשנת 1972 וסיפחה חלקים גדולים מאמירות אבו דאבי. עם השנים, איחוד האמירויות טיפחה קשרים טובים יותר ויותר עם ריאד, בעוד היחסים עם איראן המשיכו להתדרדר אחרי המהפכה האסלאמית במדינה בשנת 1979.

עוד בנושא

ארדואן במתקפה חריפה על האמירויות: "שוקלים לסגור את השגרירות באבו-דאבי"

סמוטריץ': "הימין צריך חלופה לנתניהו"

עריקאת על ההסכם: "דקירה בגב הפלשתינים"



כחלק מהמאמץ להבטיח את שלמותה וביטחונה, איחוד האמירויות מחזיק צבא בן 100,000 חיילים עם חיל אוויר המונה עשרות מטוסי קרב אמריקנים חדישים. צבאה של איחוד האמירויות מעורב במאמץ הסעודי להכניע את המורדים החוטים בתימן ואלפי חיילים משרתים במדינה לצד 30 מטוסי קרב.

לצד החזקת כוח צבאי מקומי, איחוד האמירויות מארח כוחות צבאיים אמריקניים בשטחה ומאפשר להם חופש פעולה גדול. האיום האיראני על איחוד האמירויות דוחף את המדינה לחיזוק הקשרים עם ריאד, מדינות אירופה וכמובן ארצות הברית - וכפועל יוצא מכך גם עם ישראל.

הצד האפל

על אף הליברליות היחסית לעולם הערבי ולמוכנות להתפשר עבור משקיעים זרים, איחוד האמירויות רחוקה מלהיות דמוקרטיה ליברלית. המדינה זכתה לביקורת חוזרת ונשנית על יחסה לעובדים זרים בתחומי השירותים, הבנייה והסיעוד. איחוד האמירויות מעניק אשרות עבודה לשבע שנים למיליוני הפועלים המועסקים בו, והם סובלים לעיתים מיחס מפלה ואכזרי.

בנוסף, איחוד האמירויות שומרת על פיקוח אדוק על כלי התקשורת במדינה ומדכא לעיתים תכופות קבוצות מחאה, הן מהצד הליברלי של המפה הפוליטית והן מצד גורמים אסלמיסטיים, המוחים נגד ההתמערבות של המדינה. בשנה שעברה נעצרו 30 פעילים בשל קשר לארגון האחים המוסלמים.

"We will not rest as we continue to work toward a world of greater harmony and prosperity for all."



We thank Prime Minister Benjamin Netanyahu and Crown Prince Mohammed bin Zayed. pic.twitter.com/TfeA0nmW62

— The White House (@WhiteHouse) August 13, 2020

איחוד האמירויות זכתה לביקורת בין לאומית גם בשל המעורבות במאמץ המלחמתי הסעודי בתימן. מטוסים של חיל האוויר המקומי השתתפו בקמפיין הפצצות אינטנסיבי סביב בירת תימן צנעא, שגבה את חייהם של אזרחים רבים.

על אף הביקורת, קשה שלא לראות באיחוד האמירויות מודל יציב של שילוב בין הסתגלות לרוחות השינוי, לבין הכבוד למסורת, לדת ולמדינה, המתאמצת להגן על עצמאותה באזור נפיץ ואלים, מבלי להפוך למדינה שוחרת קרב, ומעל הכל כיצד ניתן לנצל יתרונות של משאבי טבע מתכלים על מנת לפתח כלכלה בת קיימא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו