להערכת ארגון הבריאות העולמי (WHO), כמחצית מאוכלוסיית העולם תסבול ממחסור במי שתייה כבר בשנת 2025. בטכניון מציגים כעת פיתוח שנועד לספק פתרון לבעיה: מערכת עצמאית וניידת שמפיקה מים מהאוויר ונועדה לאפשר גישה למים נקיים - אחד מ-17 היעדים לפיתוח בר-קיימא שקבע האו"ם בשנת 2015. המערכת החדשנית תוכל לספק מים נקיים גם לקהילות מבודדות הרחוקות ממקורות מים.
מפתחי הטכנולוגיה החדשה הם פרופ' דוד ברודאי ופרופ' ערן פרידלר, ואילן כץ, המהנדס הראשי של המערכת. השלושה פיתחו אבטיפוס ראשון מסוגו בעולם: מערכת זולה ויעילה-אנרגטית להפקת מים מאוויר. הטכנולוגיה רלוונטית במיוחד ליישובים קטנים ומבודדים, המרוחקים משמעותית ממקורות מים מתוקים או מלוחים.
מאחר שעלות ההובלה של מים גדלה עם המרחק של הקהילה ממקור המים או ממפעל ההתפלה, קהילות קטנות ומבודדות יפיקו תועלת רבה במיוחד מהמערכת החדשה, שמאפשרת לייצר את המים במקום.
הטכנולוגיה החדשה מבוססת על תהליך מחזורי דו-שלבי: הפרדת אדי המים מהאוויר באמצעות ספיגתם על ידי תמיסת מלח מרוכזת ייעודית (דסיקנט) ולאחר מכן הפרדתם מהתמיסה בלחץ תת-אטמוספרי.
"אחד היתרונות של הטכנולוגיה החדשה, הוא העובדה שבמעבר דרך תמיסת המלח עוברים המים טיפול משמעותי", מסביר פרופ' ברודאי. "הפיתוח שלנו הופך את המים למשאב בר השגה, שכן הוא מאפשר להפיק מים בכל מקום בעולם, ללא תלות במקורות מים הקיימים".
בניגוד לטכנולוגיות קיימות להפקת מים מאוויר, המתבססות על קירור של האוויר שנכנס למערכת. זו מקררת רק את אדי המים ובכך מפחיתה באופן משמעותי את האנרגיה הנדרשת לייצור המים.
לדברי פרופ' פרידלר, "הטכנולוגיות הקיימות עובדות בקירור ישיר, כלומר הן מקררות את כל האוויר שנכנס לתוכן ומעבות את אדי המים, בדומה לפעולת מזגן. לכן, במערכות אלה יש בזבוז אנרגטי כי הן מקררות את כל האוויר בשעה שאדי המים מהווים רק עד כשלושה אחוזים ממסת האוויר".
בפיתוח המערכת לאורך השנים השתתפו בן גידו, שהיה סטודנט לתואר שני בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, ד"ר גומיד חאלד מהמעבדה לאנרגיה בפקולטה להנדסת מכונות, הדוקטורנט יגאל עברון מהפקולטה להנדסת מכונות (בהנחיית ד"ר חאלד ופרופ' אמריטוס גרשון גרוסמן) והסטודנט לירון הובר מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו