תגלית מאוחרת

האוטובוס של "תגלית" עוצר בחניה של אחת מסמטאות יפו וממנו יורדת קבוצה תוססת, דומה לאלו שכולנו רגילים לראות, נשים וגברים שצמאים לכל פיסת מידע על ארץ הקודש. אלא שמשהו בכל זאת מיוחד בה: לראשונה הביאה תגלית לישראל קבוצת יהודים בגילי 32-27, שלקחו פסק זמן מהעבודה, מהמשפחה ומהילדים, והגיעו לטעום ישראליות ויהדות במקום שבו קורים הדברים.

גידי מרק, מנכ"ל תגלית, מספר שאחרי שנים של משלחות בני נוער, ההיענות לקבוצת המבוגרים הראשונה היתה מרשימה: בתוך 72 שעות בלבד הושלם הרישום למסע, וכמות המשתתפים עלתה פי ארבעה על התכנון המקורי, כך שהוחלט לפתוח קבוצות נוספות. אחרי הפיילוט המוצלח, צפויים להשתתף בשנה הקרובה כאלפיים יהודים מקבוצת גיל זו במסעות - אלף מהם כבר במהלך הקיץ. ברקע הנתונים הללו שובר ארגון תגלית שיא שנתי עם כ־50 אלף משתתפים. 

עבור גבריאלה לופטקין (31), עובדת סוציאלית בבית החולים הר סיני במנהטן, מדובר במסע חמישי - אולם הראשון כחניכה, לאחר שעד כה שימשה מדריכה עבור הצעירים שהגיעו ארצה. "רציתי להיות עם אנשים בני גילי, וההבדל הוא ענק", היא מספרת, "בני 18 עדיין לא יודעים איך החיים הבוגרים שלהם ייראו, וכאן מדובר באנשים רציניים שהמסע הזה תופס אותם באמצע החיים. הם עוזבים עבודה, ילדים. אלה לא סטודנטים באמצע סמסטר שיוצאים לטיול חינם. המאמץ הגדול ניכר פה. זה לא 'על הדרך'".

גבריאלה לא מסתירה את העובדה שלאחר חמישה ביקורים בישראל, יש לה - וכמובן לאמה - ציפיות. "את מכירה קצין בכיר בצבא? אני פתוחה להצעות", היא צוחקת, "או כל יהודי אחר - רק תביאי. חשוב שיהיה יהודי, זה מה שאמא רוצה. הערכים שספגתי בילדות בבית הספר היהודי שלמדתי בו מביאים אותי להבין שהקטע היהודי וההמשכיות מאוד חשובים". 

גווין סלוט, בת 32, עזבה את הבעל ואת שלושת ילדיהם הקטנים בניו זילנד. היא קיבלה חופשה מיוחדת מאוניברסיטת טוגו, שם היא עובדת במחקר פיננסי, וההצטרפות לתגלית היא הגשמת חלום ישן עבורה. "גדלתי בסיאטל, וכשהייתי בת 23 הגשתי מועמדויות לתגלית אבל איכשהו לא התחברנו", היא מספרת, "עכשיו, עם שלושה ילדים קטנים - הגיע הזמן. מאז שנעשיתי אמא הפכתי מודעת יותר לחשיבות של העברת המסורת לילדים שלנו. בעלי נוצרי אבל לא דתי, כך שממש לא אכפת לו, והילדים מרוויחים שתי תרבויות". 

 

"מוצף בתחושת שליחוּת"

עד כה, תגלית - פרויקט חינוכי־ציוני שמחבר צעירים יהודים בתפוצות למדינת ישראל ולזהותם היהודית - הגביל את גיל המשתתפים עד 26. כך הגיעו עד כה לישראל יותר מ־600 אלף צעירים יהודים מ־67 מדינות, כאשר מתוכם כ־100 הם ישראלים - לרוב חיילים מיחידות עילית וסטודנטים (גילוי נאות: ד"ר מרים ושלדון אדלסון, הבעלים של החברה המחזיקה במניות "ישראל היום", הם מגדולי התורמים לפרויקט). 

טוביאס וורק, בן 32 מבוסטון, עובד כמהנדס תוכנה ועבורו זהו ביקור ראשון בישראל. העיניים התכולות שלו מוצפות באושר כשהוא מספר שנולד להורים שגילו את היהדות והתאהבו בה: "הוריי התגיירו, ודרכם אני על הצד היהודי. חברה שלי, מיטל, היא ישראלית שעזבה עם הוריה את הקיבוץ בדרום והגיעה לארה"ב בגיל 4. ממנה למדתי עברית וגם לשתות קפה נמס. בזכותה אני כאן. היא אמרה לי, 'אם אתה רוצה להתחתן איתי - לך לתגלית'. זו הסיבה שהתלהבתי כששמעתי על הפיילוט של משלחת למבוגרים. לגבי עלייה לישראל - אני לא יודע מה יהיה, אבל היא רוצה לחיות כאן בארץ. ואם היא גרמה לי לבוא לתגלית היא יכולה לגרום לי גם לעבור לישראל. תסמכי עליה". 

מתחיל לרדת עלינו גשם של תחילת הקיץ. בסנדלי שורש עומדת לידי קרוליינה האזמן, בת 31, אנליסטית פיננסית מיוטה, יוצאת דופן עם העיניים המלוכסנות. הוריה נוצרים שנולדו באינדונזיה והותירו אחריהם משפחה גדולה שם. "לפני שבע שנים", היא מספרת, "פגשתי יהודי לראשונה בטיול באיטליה. מעולם לפניו לא פגשתי ביהודים. דיברנו הרבה על שירותו בצה"ל ועל כמה שזה שינה את חייו. אחר כך פגשתי את מי שלימים נהיה בעלי - יהודי טיפוסי מניו ג'רזי, עם הזקן והשיער הארוך. מייד התאהבנו. זה היה לפני שלוש שנים, וכבר על ההתחלה הרגיש לי נכון להתגייר, למרות שהוא לא ביקש. שמי היהודי הוא אריאלה".

ככל שהכירה את היהדות, היא מספרת, כך התאהבה בקהילה, במנהגים, בחגים, "עם כל סיפורי הגבורה והאומץ של העבדים במצרים. למדתי גם על השואה ועל החשיבות של הזיכרון שלה, וגם על כל מה שקשור ביהדות מלפני אלפי שנים. אמנם בני המשפחה שלי לא הבינו כל כך מאיפה זה בא, אבל הם אוהבים מאוד את ג'רמי, בעלי, אז הכל החליק בקלות". 

ברקע מנגן מיכאל מילר, משתתף נוסף במסע, בגיטרה ושר באנגלית "באנו לישראל לבנות ולהיבנות בה" ועל "צפת, זה המקום שאתה חוזר למקום שהיית פעם. מקום של שקט ושלווה. וחיבור עם עצמך". מילר, אמן בן 31 המתגורר בבוסטון, מודה שהתרחק מעט מישראל אבל מייד מוסיף, "עוד אחזור לכאן ואז אתגורר באפרת שבשומרון. בינתיים אני בקווינס וקרוע בין העולמות - בין אהבתי וגעגועיי לישראל לבין אהבתי להוריי". 

חמש שנים עברו מאז השתתף לראשונה במסע תגלית. מאז הוא התאהב בארץ, גר שנתיים בישראל, בין היתר באפרת וגם בצפת. "ישראל היתה אהבה ממבט ראשון", הוא אומר, "אחרי שנתיים חזרתי ללמוד משחק באוניברסיטה בבוסטון. כששמעתי שתגלית באים לפה - מייד הצטרפתי להדרכה".

הערך המוסף עבורו זה חגיגת ימי השבת והחגים שלא ספג בבית הוריו, והידיעה ש"אני לא לבד בעולם הזה. ילדיי יגדלו כיהודים, אחרת מאיך שאני גדלתי. זה המקום היחיד בעולם שבו אני מרגיש אותנטי. פה אני מיכאל, לא מייקל. ללא מסכות". 

"אני כבר פעם חמישית במסע הזה בישראל, ואף אחד פה לא מנסה לשכנע אותנו לעשות עלייה", אומרת בעיניים נוצצות גבריאלה לופטקין, "המטרה של תגלית היא לא לגרום לנו לעשות עלייה אלא להתחבר לישראל וליהדות ולחזור חזרה לקמפוסים שלנו ולמקומות העבודה שלנו ולספר לחברים על המציאות פה, עד כמה היא שונה מהדרך שבה היא מוצגת בתקשורת וממה שמדמיינים ברחוב האמריקני. 

"בשום שלב בטיול לא מעבירים מסר של 'בואו תעשו עלייה'. הדגש הוא בחיזוק הקשר עם יהודי התפוצות והקהילות היהודיות שם. היום, כשאני מצוידת בכל כך הרבה תובנות וגילויים חדשים שלא הייתי מודעת אליהם קודם, יש בי הרבה גאוות יחידה על העם היהודי שאליו אני שייכת, ואני שמחה להעביר את זה הלאה ולשתף". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו