דני רובס || בן 60. זמר ומוזיקאי. החל את דרכו כגיטריסט ליווי של אריק סיני, מתי כספי ושלמה ארצי. נולד בקיבוץ שובל וגדל ברחובות. כיום מתגורר בכפר קיש, נשוי בשנית לאילאיל, זמרת יוצרת ומטפלת ברפואה אלטרנטיבית, אב לחמישה וסב לשניים. מוציא בימים אלו את אלבומו העשירי, "לקראת", ויופיע בזאפה אמפי שוני ב־11 במאי
מתי בפעם האחרונה בכית?
"שלשום, מצאתי את עצמי מייבב באוטו כי השמיעו ברדיו שיר של דון מקליין. אני בכיין גדול, דומע בקלות. כל סיפור אנושי שאני קורא בעיתון גורם לי לדמוע, וגם מוזיקה. הייתי ילד ונער שבוכה הרבה. אמא שלי נתנה לי לגיטימציה בעניין הזה, אבל אבא שלי חשב שאני צריך להיות יותר גברי".
מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית ילדותך ברחובות?
"לפני חודש, הזמנתי את הילדות שלי לסיור שורשים, ולשמחתי הן הסכימו. זה בית מט לנפול, שלא גרים בו כיום, ושמעתי שיש חבורה של אנשים שרבים עליו. הזיכרונות שלי ממנו הם לא אושר גדול, אבל לא טראומה קשה. באופן כללי אני זוכר בעיקר את האנשים שהיו סביב המקום הזה. ההורים שלי שאינם כבר, והאח והאחות שלי שאינם כבר. גדלתי במשפחה מרובת ילדים וקשת יום. היינו שישה ילדים אורגינל, ואמא שלי היתה אם אומנה של עוד שלושה־ארבעה ילדים, שעד שהספקנו ללמוד את שמם, כבר הלכו. בגלל הרעש הגדול בבית, היום אני מסוגל להיות במקום הומה ולהתנתק, להיות לבד עם עצמי".
אתה יכול לספר קצת על בני המשפחה שאיבדת?
"אחי יואב היה הבן הרביעי מבין האחים במשפחה, והוא נפטר ראשון, בן 21, ממחלת הסרטן. הייתי אז בן 27. היום אני חושב, למשל, כמה טוב שהוא לא ראה את דעיכת ההורים. אחותי יהודית מתה אחריו. גם היא חלתה בסרטן, ונפטרה כשהיתה בת 40. אבי מת לפני ארבע שנים מאותה מחלה ואמי היא האחרונה שהלכה מאיתנו. רולטה רוסית המחלה הזאת. אחרי האובדן של אחי, אחותי ואבי היעליתי חזק, אבל כשהיא מתה התפרקתי לרסיסים. היא אמנם מתה בגיל 80, אבל אף פעם אין זמן נכון לפרידה הזו".
מתי בפעם האחרונה חשבת על המוות?
"אני לא חושב על המוות שלי. הדבר היחיד שמטריד אותי זה מוות של אנשים מסביבי".
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים ?
"כשהשתחררתי מצה"ל, לפני המון שנים. הייתי קצין בתותחנים, והיה לי שירות מאוד משמעותי כי הייתי אידיאליסט, הייתי צעיר ורציתי לתת. השתתפתי במבצע ליטני, אבל לא, אינני גיבור קרבות".
אבל אתה מזוהה מאוד עם האודישנים ללהקות הצבאיות.
"נכון, כי כאשר השתחררתי התחלתי לנגן עם אריק סיני, והוא אמר 'הוא איתי במילואים', ומשם זה התגלגל. חלק גדול מהאמנים הכי מצליחים בארץ כיום, הם אנשים שעבדתי איתם במהלך שירותם הצבאי".
מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים שלך?
"היום. אני אבא במשרה מלאה ותמיד הייתי כזה. אבא שמנקה ורץ, ומחליף ומנגב, זה מאוד חשוב לי. נעמה בת 7 ואלון בן כמעט 5, והיום הלכתי איתם בבוקר לגן ולבית הספר. אני אוהב לעשות איתם הכל, משחקים, טיולים, אני אשף הקילוחים. יש לי גם שלוש ילדות גדולות, והן מפוזרות על כל הגלובוס. גל הגדולה גרה בשבדיה, נשואה לבחור שבדי מוצלח ואם לשניים, ואני רואה אותם שלוש פעמים בשנה. ויש לי בת בניו יורק, רוני, שעושה מוזיקה ומרגישה שזה ביתה, ואני נפגש איתה פעמיים בשנה לפחות. רז שלי, השלישית, לומדת תואר שני בביולוגיה מולקולרית והיא מצטיינת דיקאן. היא נולדה עם תסמונת אספרגר, ויש לה יכולת חברתית נמוכה, אבל כוח רצון נדיר. תמיד הקפדנו שהיא תהיה במערכת החינוך הרגילה, וכדי שהיא תהיה בכיתה כלשהי הייתי מעיף שולחנות באוויר כדי שהיא תקבל את מה שמגיע לה. עברנו מאבקים נורא קשים, וזה היה שווה את זה".
מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט עם אשתך?
"לפני חודש בערך? אני קובע דייטים עם אילאיל ביומן כי שנינו נורא עסוקים, אז הדייטים יזומים. אנחנו יוצאים למסעדה או לסרט. לדייט הראשון יצאנו לפני 15 שנה, ואני זוכר שחשבתי שזו האישה שאני רוצה להיות איתה כל החיים. היא לא חשבה ככה, ואני שכנעתי אותה בסבלנות רבה ובלי ללחוץ עליה. פשוט התחלנו בענייני עבודה ושרנו יחד, ולאט־לאט התפתחו שיחות ארוכות. לי היה ברור מהרגע הראשון ולה פחות, בגלל הפרש הגילאים בינינו. אני יותר ילד ממנה באופי, אבל היה שם סוג של פחד, אולי בגלל שגם אבא שלה זמר (יהודה תמיר מ'חלב ודבש'), והיא חשבה שלא כדאי לה להיכנס לזה עוד פעם. אבל אמא שלה אמרה לה, מה את נורמלית? ואז ירד לה האסימון".
מתי בפעם האחרונה ראית סרט בקולנוע?
"לפני שלושה שבועות. אני חובב קולנוע ממש גדול, וראיתי את 'פדינגטון 2' עם שני הילדים. קולנוע זו אמנות מופלאה כי יש בה את כל האמנויות - כתיבה, מוזיקה, צילום, זו מולטי חוויה כללית. אני מניח שאם הייתי צריך לבחור מקצוע אחר הייתי הולך להיות במאי קולנוע. כשאני צופה אני בודק מי מעצב התפאורה, מי ביים, מי צילם, זה נורא מעניין אותי. פעם הייתי רואה שלושה סרטים ביום".
מתי בפעם האחרונה שינית את המראה שלך?
"לפני שנה בערך, כשחגגתי 60. החלטתי שמכיוון שהגעתי לגיל עגול אני אהיה פחות עגול, ועשיתי שינוי משמעותי בענייני תזונה וספורט, ומאז אני מרגיש הכי צעיר שהרגשתי בחיים. אני עושה 50 דקות יומיות על ההליכון, ועוד עשר דקות תרגילים של חיזוק שרירים, כפיפות בטן. במקביל אני אוכל פחות, ונמנע מסוכרים ומקמח לבן. אני מבשל לעצמי ואוכל המון ירקות ופירות".
מתי בפעם האחרונה עלית על מטוס לחו"ל?
"בינואר. טסתי לחופשה באמסטרדם עם אילאיל, ומשהו בחופש של העיר הזו - גם בלי העננים שנמצאים מעליה, כי שנינו לא מעשנים - עשה לנו טוב. טיסות בשבילי זה גם זמן שינה נהדר".
מתי בפעם האחרונה אהבת שיר חדש ששמעת?
"בכל יום. בכל יום אני שומע המון מוזיקה ומגלה דרך הסטרימים שמזרימים אלי כל מיני דברים - שירים ישנים שלא ידעתי על קיומם וגם חדשים. יש שירים נורא ערכיים ומשמעותיים שהם שירים של אבן פינה, ויש שירים שהם מלאי אנרגיה, כמו של ברונו מארס, שירים בשביל הכיף. וכולם בסדר".
מתי בפעם האחרונה הרגשת את המוזה שורה עליך?
"המוזה באה למי שעובד בשבילה. אני חושב שאתה צריך לזמן את המוזה אליך. היא לא תבוא אליך. צריך לשבת ולהתיישב מול השולחן ולכתוב. אולי אכתוב ואולי לא ייצא, אבל אני מתיישב וכותב. אתמול עבדתי מתשע בבוקר, נתתי למוזה הזדמנות לבוא. אני מצחצח שיניים ומתיישב לעבוד".
מתי בפעם האחרונה היית בים?
"אני לא אוהב ים, הוא מפחיד אותי. יש לי היסטוריית ים לא טובה, עם סבא ודודה שהיו עולים חדשים, וטבעו למוות בחוף ללא מציל באשדוד. הייתי ילד בן 5, כשבא שוטר שבישר לנו את הבשורה בחוסר רגישות. יהודית, שהיתה אחותה הקטנה של אמי, היתה אז בת 13. היא נכנסה למים ונסחפה, וסבא בא אחריה, ושניהם טבעו. בגלל זה אני והים מעריכים אחד את השני מרחוק".
מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו״ש שלך?
"אני דבוק די בקפדנות לעו"ש. אני בעיקר נורא מנסה להקפיד על סדר, כי המקצוע שלי נורא לא מסודר. זה האוכל של הילדים שלי, ואני לא יכול לזלזל בזה ולסמוך על מישהו אחר, אז אני האחראי על החשבונות במשפחה. מכיוון שקשה לי לבקש כסף, אני משלם לחברה שעושה את זה במקומי. אני גם לא יודע להגיד לא, ואמא שלי תמיד אמרה שאם הייתי אישה, הייתי כל החיים בהיריון".
איזה מין אמא היא היתה?
"אמא שלי ממצרים, היא לא למדה שום דבר בחיים, והיתה אחת הנשים החכמות שהכרתי. אישה עם אינטליגנציה רגשית מיוחדת במינה. לעומתה, אבא שלי היה המשכיל, שהביא ספרים וביקש שאקרא את הנאומים של צ'רצ'יל ואת 'עלובי החיים'. הוא חינך אותי מגיל צעיר לכוח של מילים, אז הבית שלי מפוצץ ספרים, ואני עדיין מאלו שקונים, קוראים ומעבירים במשפחה".
מתי בפעם הראשונה האזנת לתקליט של הביטלס?
"הייתי בן 7. דודה שלי פאני הלכה למסיבה, והחליטה לקחת אותי איתה. היא העמידה אותי ליד הקיר, ושמו שם תקליט של הביטלס, ומרוב התרגשות נדבקתי לקיר. השיר היה 'It Won't Be Long', והרגשתי אנרגיה פסיכית. בגיל 9 בלעתי מילונים באנגלית כדי להבין את העומק של השירים שלהם, וכבר הייתי מאוהב לנצח. בעיניי זה השפיץ של האמנות בכל ההיסטוריה של האנושות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
