עלילת הדם המודרנית "אל־אקצא בסכנה" קמה עתה על יוצריה. עכשיו אל־אקצא אכן בסכנה, אבל האיום אינו ישראלי. הר הבית אינו "מותקף", "מאוים" או "שבוי", כהגדרות המסיתים, בידי הישראלים. הוא שבוי בידי העלילה השקרית. היא שהביאה את ההרוגים והדם והירי החי אל תוך חצרות המסגדים והר הבית.
באום אל־פחם, שממנה יצאו הרוצחים, נערכו בשנים האחרונות עצרות רבות "אל־אקצא בסכנה". שלושת הרוצחים השתתפו בהן והפנימו. את העצרות הוביל ראאד סלאח, המכנה עצמו עד היום "שייח' אל־אקצא". אום אל־פחם היתה ערש הולדתה המחודשת של העלילה בת מאה השנים, שראשיתה בימי "המופתי הגדול" חאג' אמין אל־חוסייני. בהשראת ההסתה מבית היוצר של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל (ודומיו) - בן בית במשפחת "האחים המוסלמים" הגדולה, שקיים זיקות וקשרים עם "קרובי משפחה" מטורקיה, מקטאר ומחמאס - יצאו בשנים האחרונות אל חוצות ישראל מאות מחבלים כשבפיהם הקריאה השקרית "אל־אקצא בסכנה". הם דקרו, דרסו וירו למוות בעשרות יהודים.
עכשיו הביאה העלילה את הדם לתוכו של הר הבית ממש, אל סיפם של מסגד אל־אקצא וכיפת הסלע. היא ונושאיה מאיימים על הסטטוס קוו שם, שישראל נשבעת כבר שנים שאין בדעתה לשנות (למרות הפגיעה בזכויות היהודים שם). הטרור שנישא על כנפיה של העלילה הזאת הוא שמטמא את קדושתו של המקום ליהודים ולמוסלמים כאחד, והוא שהביא ביום שישי לסגירת הר הבית בפני המתפללים המוסלמים. הטרור הנישא על כנפי העלילה הוא שאילץ את השוטרים לבצע ירי, כדי למנוע מהטרוריסטים - בעודם מנסים להיאחז ב"קרנות המזבח" המוסלמי - לפגוע במסגדים ובמתפללים המוסלמים בהר.
כך, אגב, בדיוק אירע עם ה"פלג הצפוני", לפני כ־15 שנה. מרוב להיטות להושיב את ישראל על ספסל הנאשמים, ולהוכיח כי היא שהביאה להתערערות הכותל הדרומי והכותל המזרחי של הר הבית - מנעו אנשי הפלג לאורך חודשים ממהנדסים ישראלים, מצרים וירדנים לשקם את כותלו המזרחי של ההר. תקופת ההמתנה הזאת כמעט עלתה לכותל המזרחי בחייו, וכמעט הביאה להתמוטטותו. רק כאשר המוסלמים הבינו, כמעט בדקה התשעים, שהם משחקים באש, ועלולים למצוא עצמם אשמים בכך שהסכנה לאל־אקצא אכן התממשה, הם אפשרו טיפול הנדסי "מציל חיים" לכותל המזרחי, שעמד על סף קריסה.
פיגוע הירי המוסלמי התקדימי בתוך הבית עלול ליצור גלי הדף ולהביא למהומות ולתסיסה בקרב ערביי ישראל, בגדה ובעולם המוסלמי. ההחלטה לסגור אותו זמנית היא החלטה נבונה. היא ניזונה מצרכים מבצעיים של חקירת הפיגוע, ומניסיון להרגיע את הרוחות. עם זאת, השאיפה צריכה להיות להשיב במהירות את השגרה למקום. בחצי השנה האחרונה הפכה המשטרה את הר הבית למקום "נורמלי", ככל שניתן להשתמש במינוח הזה לגבי הר הבית: גורמי הקיצון המוסלמיים הורחקו מההר והוצאו מחוץ לחוק; ההר נפתח בפני מאות אלפי תיירים ובפני אלפי מבקרים יהודים. גם עם ירדן, השותף השקט לניהול המקום, הושגו הבנות, אבל עכשיו השגרה הזאת שוב מאוימת.
שאלות שנותרו ללא מענה
√ כיצד הוכנס נשק לתוך הר הבית? בעבר המאוד רחוק, במהלך מלחמת העצמאות, המוסלמים אמנם החזיקו על ההר נשקים ואף ירו משם על מטרות יהודיות, אבל מאז 1967 לא היה כדבר הזה.
√ בעבר הוברחו להר זיקוקין וגם מטען חבלה, שאותר מבעוד מועד. בשערי ההר לא הוצבו מגנומטרים. האם הדבר נבע מלחץ ירדני?
√ האם היו למחבלים משתפי פעולה בתוך הר? בשנים האחרונות נעצרו פעילי חמאס שהועסקו על ידי מנגנון הוואקף בהר והוגשו נגדם כתבי אישום.
√ דווח כי למחבלים אין עבר קודם. כדאי להמתין מעט. גם זיקות, אמונות, והשקפות עולם הן סוג של עבר, תודעתי. גם ממד זה טעון בדיקה.
√ שוב בוצע פיגוע ברובי קרלו "תוצרת בית" ומחרטות. האם לא הגיעה העת לאסוף אלפי כלי נשק לא חוקיים שערביי ישראל ומזרח י־ם מחזיקים בהם? הרי המחיר של הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להשיג נשקים הולך ועולה מפיגוע לפיגוע.
√ וסימן שאלה אחרון: ההחלטה להוציא מחוץ לחוק את הפלג הצפוני התקבלה למרות הסתייגות בקרב גורמי ביטחון. היו מהם שהתריעו שיהיה קשה יותר לעקוב אחרי פעילי התנועה כשיירדו למחתרת. האם האירוע החמור של יום שישי מעיד על כך שהיה יסוד כלשהו לחשש?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו