"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
התעלומה העתיקה נפתרה? מחקר: המונה ליזה מחייכת
במשך מאות שנים מיליוני אנשים תהו מה מסתתר מאחורי הבעת הפנים המפורסמת בעולם • מחקר גרמני שנעשה בקרב מדגם של אזרחים שלהם הוצגו 9 גרסאות שונות של התמונה, גילה את התשובה: המונה ליזה פשוט מאושרת
המונה ליזה // צילום: אי.פי

התעלומה העתיקה נפתרה? מחקר: המונה ליזה מחייכת

במשך מאות שנים מיליוני אנשים תהו מה מסתתר מאחורי הבעת הפנים המפורסמת בעולם • מחקר גרמני שנעשה בקרב מדגם של אזרחים שלהם הוצגו 9 גרסאות שונות של התמונה, גילה את התשובה: המונה ליזה פשוט מאושרת

,עודכן

הבעת הפנים המסתורית של המונה ליזה, ספק מחייכת ספק עצובה, העסיקה מיליונים ברחבי העולם והפכה אותה לתמונה המפורסמת מכולן. כעת, חוקרים מאוניברסיטת פרייבורג בגרמניה טוענים כי הצליחו לפענח את החידה עתיקת היומין: המונה ליזה מחייכת.

החוקרים הגיעו לפתרון החידה על ידי כך שהציגו לקבוצה של 12 אזרחים תמונה של המונה ליזה בשחור־לבן. החוקרים יצרו את אותה התמונה בלא פחות מתשע גרסאות שונות, כאשר בחלק מהן היא עוטה הבעת פנים שמחה יותר ובאחרות - עצובה יותר. התמונות הוצגו לקבוצת הנחקרים 30 פעמים כל אחת, כאשר בכל הצגה אקראית של כל אחת מהתמונות הנחקר התבקש לתאר אם לדעתו ההבעה שמחה או עצובה, ואז הראו לו את תמונת המקור.

התוצאות היו מובהקות סטטיסטית באופן חד־משמעי: ב־97 אחוזים מהמקרים השיבו הנחקרים כי המונה ליזה שמחה. לצורך תיקוף הממצאים בחרו החוקרים להציג את תמונת המקור עם שמונה גרסאות שבה נראית המונה ליזה בהבעה עצובה יותר. ואמנם, גם במקרה זה השיבו הנבדקים כי בתמונת המקור האישה מחייכת. "הצלחנו לפתור שאלה שדנו עליה במשך שנים", ציין החוקר יורגן קורנמאייר, ממנהלי המחקר. לדבריו, "ממש נדהמנו מהתוצאות. חשבנו שהציור המקורי יהיה יותר דו־משמעי, אך גילינו שדמותה נחשבה למאושרת ב־97 אחוזים מהמקרים".

קורנמאייר הסביר כי הממצאים מאשרים את התפיסה ש"אין לנו סולם מוחלט וקבוע של אושר ועצב במוחנו, וזה מבוסס במידה רבה על ההקשר". לפי הסבר זה, "המוח שלנו מבצע סריקה מהירה מאוד של השטח, אנו מבחינים בטווח הכללי ואז אנו מאמצים את ההערכות שלנו, באמצעות זיכרונות של חוויות חזותיות קודמות".

במהלך ביצוע המחקר, החוקרים שמו לב גם לכך שהנבדקים זיהו במהירות גדולה יותר את הגירסה השמחה יותר של המונה ליזה. על פי הערכות, תופעה זו נובעת מהעובדה "שיש העדפה מסוימת בקרב בני אדם בכל הנוגע לאושר".

לטענת החוקרים, הממצאים יכולים לסייע בחקר הפרעות פסיכיאטריות, ולכן השלב הבא של המחקר יבוצע עם חולים פסיכיאטריים. הציור, שצויר על ידי לאונרדו דה וינצ'י בתחילת המאה ה־16, הפך במאה ה־19 לאחת מיצירות האמנות הנודעות בעולם. הדיוקן מצוי כיום במוזיאון הלובר בפאריס.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו