הרחם הפלשתיני מהלך אימים על הציבור הישראלי כבר עשרות שנים. בכל ויכוח פוליטי צץ ועולה הטיעון הברור כי השליטה הישראלית בגדה המערבית אינה יכולה להימשך - לא בגלל היבטים מוסריים, צבאיים או דיפלומטיים - אלא פשוט בגלל החישוב הדמוגרפי, בגלל הרוב פלשתיני ההולך ומתבסס בין הים לבין הירדן.
את יורם אטינגר, רואה חשבון ירושלמי בן 65, השד הדמוגרפי לא ממש מטריד. הוא איש אופטימי מטבעו. אותו לא יצליחו להפחיד כל רואי השחורות למיניהם, המתבוננים סביב ורואים מיעוט של יהודים מול ים של ערבים. הרי אם היו מקשיבים גם לפני 100 שנה לאנשי המקצוע הפסימיסטים - שניבאו אז כישלון חרוץ לפרויקט הציוני - מדינת ישראל מעולם לא היתה קמה.
בשנים האחרונות אטינגר מתרוצץ בכל העולם ומנסה להציג לכמה שיותר מקבלי החלטות, בארץ ובחו"ל, את תוצאות המחקר שערך עם כמה שותפים ישראלים ואמריקנים. אטינגר משוכנע שבאמתחתו מידע שמשנה את מצבה האסטרטגי של ישראל מהקצה אל הקצה.
"אם היינו קמים בוקר אחד והכותרת הראשית בכל העיתונים היתה שמיליון ורבע פלשתינים מהשטחים נעלמו", אומר אטינגר, "זו היתה ידיעה דרמטית, נכון? אני מניח שהקבינט וראשי מערכת הביטחון היו מתכנסים ובודקים את כל ההשלכות שיש לאירוע כזה. ובכן, זה בדיוק מה שקרה".
"היעלמותם" המסתורית של הפלשתינים לא התרחשה בן לילה, אומר אטינגר, בשל אסון טבע זה או אחר. למעשה, הוא טוען, היא לא ממש התרחשה. כשאטינגר טוען שמיליון ורבע פלשתינים "נעלמו", הוא מתכוון לכך שהם מעולם לא היו שם מלכתחילה, ושהספירה המקובלת של האוכלוסייה הפלשתינית בגדה המערבית וברצועת עזה מנופחת באופן שיטתי ומתמשך על ידי הלשכה הפלשתינית המרכזית לסטטיסטיקה.
"נכון לשנת 2009", אומר אטינגר בראיון ל"ישראל היום", "מדווחת הרשות הפלשתינית על 4.1 מיליון פלשתינים בגדה ובעזה, אבל לפי החישוב שלנו יש שם רק 2.85 מיליון - הפרש של מיליון ורבע.
"המחקר שלי מוכיח שהיהודים לא נידונו להיות מיעוט בין הים לירדן, מכיוון שגם אם מוסיפים לאוכלוסייה הפלשתינית בשטחים את ערביי ישראל, עדיין יוצא שהיהודים הם 60 אחוזים מהאוכלוסייה בין הים לירדן. זה חשוב לטעמי, משום שאף אחד לא רוצה להיות במיעוט. אם אנחנו מיעוט בארץ ישראל, אז מה אנחנו עושים פה? אם זה המצב, בואו נארוז הכל ונלך מכאן. אני חושב שהמחקר שלי משחרר אותנו מהפטליזם הדמוגרפי ומפיח הרבה מאוד אופטימיות".
אטינגר אף מגדיל וטוען כי לא רק שאין רוב ערבי בין הים לירדן, אלא שהמגמה היא הפוכה והפער בין מספר היהודים למספר הערבים הולך וגדל, לטובת היהודים דווקא.
"ברור שיש השלכות פוליטיות"
אטינגר מדגיש כי המחקר שלו הוא מקצועי, ומציין כי שותפיו לכתיבה מחזיקים בדעות שונות בעניין הפתרונות הראויים לסכסוך הישראלי-פלשתיני, אך מודע היטב לכך שלתוצאות המחקר השנוי במחלוקת שלו יש השלכות פוליטיות ברורות.
"החיפזון מהשטן", אומר אטינגר. "אנשים שתמכו בהתנתקות מעזה אמרו לי שאילו היו מכירים את המחקר שלנו אז, הם היו נמנעים מהחיפזון. בין שאתה אפי איתם ובין שאתה יוסי ביילין, כשיש לך זיעה קרה של דמוגרפיה על המצח, האפשרויות שלך מצומצמות. לעומת זאת, אם אתה בא עם ביטחון דמוגרפי, אתה במצב הרבה יותר טוב. מישהו מהמחנה היוני אמר לי שאם אני צודק, אז הבעיה הדמוגרפית היא לא נמק שחייבים מיד לחתוך אלא עצם בגרון. ועצם לא צריך לחתוך מיד".
אטינגר עצמו משוכנע שישראל אינה יכולה לוותר על יהודה ושומרון, משום שוויתור על השטח ההררי ועל הרמות השולטות יהיה הרה אסון עבורה מבחינה ביטחונית. לטענתו, לאמונה זו אין כל קשר למחקר שאותו הוא מבקש להציג כמדעי ובדוק.
כשהוא נשאל מה בכל זאת צריך לעשות עם מיליוני הפלשתינים המתגוררים בשטחים הוא מודה כי "זו אכן בעיה". כשהוא מתבקש לשרטט בכל זאת פתרון אפשרי ל"בעיה", הוא מציע להעניק אזרחות לתושבי השטחים ולאפשר להם להצביע לכנסת. "אם נשנה את שיטת הבחירות לבחירות אזוריות ואם נשרטט נכון את מחוזות הבחירה בגדה, יהיה אפשר לשמור על רוב יהודי מוצק בכנסת במשך שנים ארוכות".
בלי אף דמוגרף
אטינגר, רואה חשבון במקצועו, החל לעסוק בדמוגרפיה רק לפני קצת יותר מחמש שנים. עד 1993 היה ציר בשגרירות ישראל בוושינגטון ולאחר מכן עסק בשתדלנות בקונגרס האמריקני בתחומים כלכליים הקשורים לישראל, ובין היתר סייע לחברות ישראליות לזכות בשיתופי פעולה עם חברות אמריקניות. בד בבד החל לעסוק בייעוץ בתחומים פוליטיים, ובהם הסכמי אוסלו ועתיד יהודה ושומרון.
"ב-2004 פירסמתי מאמר ובו טענתי בפעם הראשונה שהשד הדמוגרפי מנופח", אומר אטינגר. "זה בא מהיגיון פשוט, משום שהסתובבתי ביהודה ושומרון וראיתי שהשטח לא כל כך צפוף. אין שם מקום לכל המיליונים שמדברים עליהם.
"לקחתי את הנתון האחרון שפירסמה הלשכה הישראלית המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) לפני אוסלו, כלומר בזמן שהישראלים היו עדיין אחראים לספירה, הנחתי שהמשיך אותו שיעור פריון ושלא נרשמה הגירה שלילית, וגיליתי שיש מיליון פלשתינים פחות ממה שהם טוענים".
בתוך זמן קצר יצר קשר עם אטינגר איש העסקים האמריקני בנט צימרמן, והציע לו להקים צוות שינסה לעגן בעובדות ומספרים את התחושות שהביע אטינגר במאמר. צימרמן נתן את הסכמתו ואת המימון הראשוני בסך 15 אלף דולר, וכך נולד ה"צוות הישראלי-אמריקני למחקר דמוגרפי" שחברים בו כיום מלבד אטינגר גם תא"ל (מיל') דוד שחף, עזרה זהר, העתידן פרופ' דוד פסיג, אברהם שבות ויעקב פייטלסון.
על סמך נתונים של הלמ"ס הישראלית, של משרד הפנים ושל גופים פלשתיניים שונים הגיע הצוות, שאין בו אף דמוגרף מקצועי ומוסמך, למסקנה כי יש מיליון ורבע פלשתינים שמופיעים בפרסומי הלמ"ס הפלשתינית - אף שאינם קיימים במציאות.
נקודת המוצא של הצוות היתה המפקד שערכו הפלשתינים ב-1997. "ראשית, הפלשתינים מחשיבים את 200 אלף ערביי מזרח ירושלים כערביי הגדה המערבית", אומר אטינגר. "בד בבד, גם ישראל סופרת אותם כחלק מערביי ישראל. כלומר, הם נספרים פעמיים כאשר בודקים כמה בסך הכל ערבים יש בין הים לירדן.
"דבר נוסף שגילינו הוא שהפלשתינים סופרים גם אנשים שלא חיים פיזית בשטחים. ראש הלמ"ס הפלשתינית, חסן אבו ליבדה, העיד בעצמו כבר ב-1998, כי 'הספירה כוללת 325 אלף איש המתגוררים יותר משנה מחוץ לאדמות הפלשתיניות אך נושאים תעודות זהות פלשתיניות'. הסטנדרט העולמי הוא שאם אדם נמצא יותר משנה מחוץ לארצו, הוא נגרע מהרישום ועובר להיות רשום בארץ שבה הוא נמצא פיזית. אם לא, מיליוני בני אדם יהיו רשומים ביותר ממדינה אחת. אבל הפלשתינים אינם נוהגים כך, ומדווחים על אנשים שלא חיים בפועל בשטחים כאילו הם כן חיים שם.
"כשהורדנו את שתי האוכלוסיות האלה, עדיין קיבלנו הפרש גדול מאוד לעומת הנתון האחרון שפירסמה ישראל לפני אוסלו. אז ניסינו לבדוק את מספר הלידות בשטחים, וגילינו חוסר התאמה בין דיווחי הלמ"ס הפלשתינית לבין דיווחי משרד הבריאות הפלשתיני - שלמרבה הפליאה ניתן היה למצוא פשוט באינטרנט. התברר שמשרד הבריאות הפלשתיני, זה שלמעשה מתעד בפועל את הנעשה בשטח, מדווח על פחות לידות".
מדוע להאמין דווקא למשרד הבריאות הפלשתיני ולא ללמ"ס שלהם-
"משום שהדיווחים של משרד הבריאות מסתדרים עם דיווחי משרד החינוך הפלשתיני על הרשמת ילדים לכיתה א'. בדקנו את מספר הלידות בשנה מסוימת עם דיווחי ההרשמה לבתי הספר שש שנים מאוחר יותר, כדי להתאים את השנתון. גילינו שהנתונים של משרד הבריאות ושל משרד החינוך נמוכים מהנתונים של הלמ"ס הפלשתינית, ובהפרש של עשרות אלפי לידות.
"עניין נוסף שבדקנו הוא דיווחי הלמ"ס הפלשתינית על הגירה. לפי ההערכות שלהם, בכל אחת מהשנים שבין 2001 ל-2009 צפויים היו להיכנס לשטחים 45 אלף בני אדם. מכיוון שמעברי הגבול הם בשליטת ישראל, בדקנו את נתוני משטרת הגבולות הישראלית וראינו שבפועל יש מאזן הגירה שלילי מהשטחים - כלומר יותר פלשתינים עוזבים את השטחים מאשר נכנסים. על פני שנים ארוכות, מדובר בהפרש של מאות אלפי בני אדם.
"להערכתנו, יש עוד כ-100 אלף פלשתינים שקיבלו תעודת זהות ישראלית מאז 1997 במסגרת איחוד משפחות, כלומר פלשתינים שנספרים גם בשטחים וגם כערביי ישראל. מדובר על תנועה של פלשתינים מהשטחים אל תוך ישראל, שנפסקה קצת בינתיים בעקבות שינוי המדיניות בצד הישראלי. אם לוקחים את כל ההפרשים האלה יחד, מקבלים יותר ממיליון בני אדם שלא קיימים בפועל".
"מומנטום דמוגרפי יהודי"
בכל פעם כשנשלף הטיעון הדמוגרפי, הטענה המרכזית היא שהרוב היהודי בין הים לירדן נמצא בכל מקרה בסכנה, היות ששיעור הילודה בקרב הערבים גבוה משמעותית משיעור הילודה בקרב היהודים. על כן, גם אם כיום חיים בשטחי הרשות רק 2.85 מיליון פלשתינים הרי שבעוד 20 שנה יגורו שם הרבה יותר.
אבל אטינגר מציג מספרים שלטענתו מוכיחים שדווקא ההפך נכון. "כדי לקבל קצת רושם על מה שעומד לקרות בעתיד כדאי להסתכל על המגמות מבחינת שיעורי הפריון. ב-1995 נולדו בתחומי הקו הירוק 80 אלף תינוקות יהודים ו-36 אלף תינוקות ערבים, כלומר הפרש של 44 אלף. לעומת זאת, בשנת 2009 נולדו בתחומי הקו הירוק 121 אלף תינוקות יהודים, ו-39 אלף תינוקות ערבים, כלומר הפרש של 82 אלף.
"ממה שקורה בתחומי הקו הירוק אפשר להסיק גם על הירידה בפריון אצל ערביי השטחים, והמשמעות היא שיש מה שאנחנו מכנים 'מומנטום דמוגרפי יהודי' ושאין שום סכנה לרוב היהודי בין הים לנהר. יש רוב יהודי יציב וארוך טווח, והוא לא עומד להשתנות".
איך יכול להיות שבמשך שנים הפלשתינים דיווחו על כמיליון בני אדם שלא קיימים ואף אחד לא שם לב-
"עד שאנחנו התחלנו את העבודה שלנו, אף פעם לא בדקו את הנתונים הפלשתיניים, אלא קיבלו אותם 'כזה ראה וקדש'. אף פעם לא פיקפקו בנתונים שהפלשתינים הפיקו והפיצו בכל העולם.
"אפשר להבין את זה, כי בעולם מקובל שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היא גוף מקצועי ונקי משיקולים פוליטיים ולכאורה אין סיבה לפקפק בנתונים שהיא מספקת. אף אחד בישראל לא בדק את הנתונים גם כי כולם רצו להיות פוליטיקלי קורקט. כאילו שאם אתה חולק על הנתונים שהפלשתינים מציגים, אז אתה נגד השלום. יותר קל ללכת עם הזרם".
"אין רוב יהודי"
מומחים ישראלים לדמוגרפיה רחוקים מלקבל את עמדתו של רואה החשבון אטינגר. פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה, שנחשב לדמוגרף המוביל בישראל, אומר כי להערכתו חיים כיום בגדה המערבית ובעזה 3.7-3.6 מיליון פלשתינים - כ-800 אלף יותר ממה שאטינגר מעריך.
"יש כיום 11.4 מיליון בני אדם בין הים לירדן", מציג דלה-פרגולה את משנתו האופטימית פחות. "מתוכם 5.7 מיליון יהודים, שהם בדיוק 50 אחוזים. יש כ-200 אלף עובדים זרים, ויש כ-300 אלף חברים ובני זוג של יהודים, שההלכה אינה מכירה בהם כיהודים אבל החברה האזרחית מכירה ביהדותם. השאר הם פלשתינים: 1.5 מיליון במדינת ישראל, כולל ירושלים, כ-1.5 מיליון בעזה, ועוד כ-2.1 מיליון בגדה המערבית. אנחנו אגב חשבנו על הספירה הכפולה של ערביי ירושלים הרבה לפני שאטינגר התעורר".
ההבדלים בתהליכים הדמוגרפיים בין יהודים לבין ערבים, טוען דלה-פרגולה, הם משמעותיים וקיימים על פני תקופת זמן ארוכה. "התהליך העמוק הוא שהאוכלוסייה הערבית גדלה הרבה יותר מהר מהאוכלוסייה היהודית. גם בתוך ישראל וגם ביהודה ושומרון ובעזה. העובדה הזאת משתקפת בריבוי הטבעי, שהוא ההפרש בין מספר הלידות למספר הפטירות. אטינגר צודק כשהוא מציין ששיעור הפריון של האישה הערבית יורד, אבל הוא שוכח להתייחס לשיעורי התמותה. אם ירדו שיעורי הילודה אבל ירדו גם שיעורי התמותה, הפער בין ילודה לתמותה עדיין נשאר גבוה. פחות ערבים נולדים, אבל גם פחות מתים.
"בגדה המערבית תוחלת החיים היא ברמה של אוכלוסיות במזרח אירופה כמו פולין ורומניה. היא הרבה יותר גבוהה מאשר בסוריה או בלבנון, ולמעשה גבוהה יותר מכל מדינה ערבית או מוסלמית בסביבה. הקירבה לחברה הישראלית איפשרה שיפור משמעותי בנגישות לשירותי בריאות, וזה כמובן הוריד את שיעורי התמותה. המשמעות היא שהאוכלוסייה הערבית גדלה יותר מהר מהאוכלוסייה היהודית ולכן שיעור היהודים באוכלוסייה יורד מדי שנה בשנה. זה קרה גם ב-2009 ובכל השנים. המגמה הזאת ממשיכה, אפילו אם הפערים קטנים ממה שהיו בעבר".
יכול להיות שלפלשתינים יש אינטרס לנפח את גודל האוכלוסייה-
"אטינגר טוען שהמפקד שהפלשתינים עשו מפוברק. אני חושב שצריך לקרוא את הנתונים שלהם בעיון ולתקן מה ששגוי, אבל אין מקום לזרוק את הכל לפח. חלק מההערכות שלהם בעבר היו גבוהות מדי, ואין ספק שהיו להם טעויות. גם אטינגר, אגב, מאמין לפלשתינים כשזה נוח לו ולא מאמין להם כשזה לא נוח לו.
"הפלשתינים עשו שני מפקדים - האחד ב-1997 והשני ב-2007. כשבודקים את ההפרש בין שני המפקדים, מוצאים שיש שיעור גידול שנתי של 2.6% בשנה. זה כמעט זהה לשיעור הגידול הטבעי של ערביי ישראל לפני נתוני הלמ"ס הישראלית.
"כלומר, כשאני מסתכל על הנתונים הישראליים, שהם מבחינתי נתונים רציניים ובדוקים, אני מגלה שהנתונים של הפלשתינים שהתקבלו בשני המפקדים די דומים.
"נוסף על כך, רק לאחרונה התפרסם דו"ח של פי.אר.בי, גוף אמריקני בלתי תלוי, שאמד את האוכלוסייה הפלשתינית בכ-4 מיליון איש, כולל מזרח ירושלים. לפי האומדן שלי אני מגיע ל-3.95 מיליון, כך שכל הנתונים השונים מצביעים על מספר פלשתינים דומה".
מניע פוליטי ציני
גם פרופ' ארנון סופר, גיאוגרף מאוניברסיטת חיפה שעוסק בסוגיות של דמוגרפיה יהודית ופלשתינית שנים ארוכות, סבור שהמספרים שמציג אטינגר אינם נכונים. לגבי הטענה כי הפלשתינים סופרים מאות אלפים שאינם חיים בפועל בשטחים, אומר סופר כי גם יהודים רבים שנספרים בחישובי הלמ"ס אינם חיים בפועל בישראל.
"הרבה מאוד ישראלים חיים בחו"ל", מסביר פרופ' סופר, "וכדי לא להיגרע מהרישום, הם שבים לכאן פעם או פעמיים בשנה, אף על פי שהעסק שלהם וכל החיים שלהם מתנהלים הרחק מכאן במדינות שונות ברחבי הגלובוס. אם מפחיתים את הפלשתינים שלא חיים בפועל בין הים לירדן, צריך להפחית גם מאות אלפי יהודים".
סופר אומר שגם הנתונים שמביא אטינגר על הגירה שלילית מהשטחים אינם נכונים. לדבריו, בעשור וחצי האחרונים יצאו מארץ ישראל כ-350 אלף פלשתינים אך נכנסו אליה 550 אלף, שבהם "גדודי ערפאת שבאו מתוניס עם הסכמי אוסלו, עקורים מירדן ואחרים".
"בוא נניח שהפלשתינים משקרים ומנפחים את הנתונים", אומר סופר, "עדיין יש בישראל גוף שנקרא המינהל האזרחי, שבראשו עומד תא"ל יואב מרדכי, שאומר שבגדה המערבית לבדה יש 2.5 מיליון פלשתינים - הרבה יותר ממה שאטינגר אומר. אז עכשיו צריך להחליט אם להאמין לצוות שאין בו ולו דמוגרף אחד או למינהל האזרחי ולמומחים מהתחום. הרי מדובר בעניין רציני. זו לא בדיחה. לפי הנתונים האלה נצטרך לשלוח דיביזיות ולהילחם או לשלוח אוכל או להתמודד בבחירות. זו לא בדיחה, זו שאלה קיומית".
גם דלה-פרגולה וגם סופר סבורים שהמסקנות של אטינגר נועדו בראש ובראשונה לשרת מטרה פוליטית. "אטינגר צייר נקודה על הקיר ואחרי זה התחיל לשרטט מעגלים של מחקר", אומר דלה-פרגולה. "התזה שלו היא שאין לנו מה לדאוג, יש ליהודים רוב בארץ ישראל ולכן אנחנו יכולים להמשיך ולמשול בשטחים. זו התזה שלו, וכל המחקר שלו משרת את התזה.
"העניין הדמוגרפי הפך לפוליטי, בזמן שהוא צריך להיות מחקרי גרידא. נכון שמחקרים דמוגרפיים תמיד משרתים מטרות פוליטיות, אבל הם מחקרים אקדמיים שעוברים סינון ונבדקים באמות מידה מדעיות, דבר שלא קרה במקרה של אטינגר".
"לצוות של אטינגר יש מטרה אחת", אומר סופר. "הם לא רוצים לסגת מהשטחים, אז הם אומרים 'בואו ננצל את העניין הדמוגרפי'. הצוות שלהם נולד על רקע הנסיגה מעזה, ואז הם החליטו שביהודה ושומרון אין 2.5 מיליון פלשתינים אלא רק 1.5 מיליון. ככה מורידים מיליון בני אדם ומראים שאנחנו היהודים מהווים כ-70 אחוזים בארץ ישראל, ולכן אין צורך להיבהל מסיפוח ובעצם הכל בסדר.
"לטענתם, אם אין כל כך הרבה ערבים, אז מצוין, אפשר לספח את השטחים. כל המחקר הזה היה פוליטי מראשית דרכו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו