יגר מאסטר

אל המסע אל מקורות היגרמייסטר יצאתי עם שאלה אחת פשוטה: מה גרם למשקה כהה עם טעם מריר, דומיננטי במיוחד ושם גרמני בלתי קליט בעליל, להגיע אל המקום השביעי והמכובד ברשימת מותגי האלכוהול הנמכרים בעולם? 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

כשמביאים בחשבון שמדובר בחברה משפחתית, שלא קשורה לתאגיד משקאות חובק עולם, המקום השביעי נראה מכובד אף יותר. בתחנה הראשונה, בית ההארחה של יגרמייסטר בעיירה הגרמנית המנומנמת וולפנבוטל, התמונה התחיל להתבהר. זה כנראה לא רק הטעם. קצת יותר מחמישים אלף איש חיים ומנמנמים בעיירה, שאתרי התיירות העיקריים בה הם המפעל והמשרדים של יגרמייסטר. לכן המותג לא סומך על רשתות המלונות הגדולות או על יזמי התיירות המקומיים, ומנהל בית הארחה משלו. שורת הדגלים הכתומים בכניסה, בר המשקאות במרתף וראש הצבי בכל פינה, אפילו על גבי השוקולדים הקטנים שעל הכריות, הבהירו שכאן מתייחסים לשיווק ברצינות.

יאיר גת והקוקטייל האמריקני

משהו לשתות, יאקירי?

לפנות ערב נסענו מערבה, אל העיר הילדסהיים, שהתגלתה כלא פחות מנומנמת מוולפנבוטל. נילס בואסה, ברמן ותיק שמסייע ליגרמייסטר להיכנס אל עולם הקוקטיילים המתוחכמים, לקח אותנו דרך רחובות ציוריים אל הבר שלו, מנהטן בר. מספרים שהוא פותח אותו רק על פי הזמנות מיוחדות ורק כשמתחשק לו. כמו שזה נראה, זה קורה בעיקר כשמחלקת השיווק של יגר צריכה לעשות רושם על אורחים מהעולם. הבר התגלה כחנות לא מאוד גדולה, עם בר פינתי ומאות בקבוקי משקאות שמפוזרים על השולחנות והמדפים, בלי סדר הגיוני. יש לי חברים שכך בדיוק נראה הסלון שלהם. 

שלושת הברמנים האמריקנים שהצטרפו אלינו בתחילת אותו ערב הקפידו להתנהג כמו קלישאות של ברמנים אמריקנים בחופשה. הם צרחו "מיקסולוג'י!" כשנילס שיקשק קוקטיילים, ובדקו בעוצמת קול דומה לכמה שמות של משקאות קלאסיים אפשר לדחוף את המילה יגר. היו שם "יגרוני" הקלאסי, "יגריטה" החגיגי ו"יאקירי" הבלתי נשכח - וריאציות על נגרוני, מרגריטה ודאקירי, בהתאמה. ברוב הקוקטיילים שטעמנו שם שלטה מתיקות מופרזת והם הושפעו עמוקות מטעמו של המותג המארח. לא שזה פסול או רע, רק שאחרי הכוס החמישית זה מתחיל להעיק. 

למחרת סיפרו לי שישבתי עם החברים מאמריקה בבר של בית ההארחה עד ארבע לפנות בוקר וששתינו המון יגר רד בול. אני לא זוכר שזה קרה ומכחיש בכל תוקף. בהמשך אותו יום יצאנו אל הסיור המתבקש במפעל של יגרמייסטר. לאתר הייצור אי אפשר לקרוא מזקקה או מבשלה, מסיבה אחת פשוטה: לא מזקקים ולא מבשלים בו כלום. איך זה עובד? 56 רכיבים בוטניים - שורשים, פרחים, עלים ופירות של צמחים ברמות שונות של אקזוטיות - מגיעים אל המפעל לאחר שעברו תהליך ייבוש. שם טוחנים אותם עד דק, מחלקים לארבע קבוצות טעם עיקריות ומשרים באלכוהול, לאורך זמן ובטמפרטורה נמוכה, על מנת למצות מהם כמה שיותר ריחות וטעמים. לאחר מכן מערבבים את ארבע התמציות ויוצרים תמצית בסיס. את התמצית מערבבים במים ובאלכוהול באמצעות מערכת צינורות וברזים, שנראית כמו נשק חייזרי מסרטי מדע בדיוני עתיקים, ואת התוצאה מעבירים לחביות עץ אלון ישנות שעברו טיפול מיוחד כדי שהעץ לא ישפיע על הטעם. לאחר שנה של יישון מעבירים אל קו המילוי והאריזה. 

שקט, מבקבקים

אומרים שאם ראית קו בִקבוק אחד, ראית את כולם. האמירה הזו תקפה עד שרואים את הקו של יגרמייסטר. הוא ממוקם בשכונת מגורים שקטה, מול גן ילדים פעיל והוא מבודד מרעש כך שאף אחד שעובר בסביבה לא יכול להעלות על דעתו שמתמלאים ונארזים בו אלפי בקבוקים בשעה. אור רך נשפך מבעד לחלונות הגדולים על הארגזים הכתומים והבקבוקים הירוקים, והאווירה היא של מעבדה או מפעל הייטק. הבקבוקים המרובעים האופייניים, כך מספרים, נבחרו על ידי קורט מאסט, בנו של וילהלם מאסט, מייסד החברה, אחרי שזרק עשרות דוגמאות בקבוקים על רצפת המשרד, כדי לבדוק אילו מהם פחות שבירים. לא הייתי מנסה את זה בבית.

383 בדיקות איכות 

טעמנו את ארבע התמציות שמרכיבות את הבסיס. לראשונה היו ניחוחות בולטים של אניס. השנייה, שהיתה מבוססת על קליפות הדרים הזכירה ליקר תפוזים, לשלישית היו טעמי ג'ינג'ר וריחות אדמה והרביעית היתה מתוקה מאוד. בכוס נוספת חיכה לנו הבסיס עצמו, תערובת עוצמתית במיוחד של ארבע התמציות בתוספת סוכר וקרמל, ולכוס האחרונה נמזג המוצר הסופי. אחרי שלמדתי את ההיסטוריה של יגרמייסטר, איך עושים אותו, מהם מרכיבי הטעם העיקריים שלו ואפילו פרטים כמו מספר בדיקות האיכות המתבצעות במהלך הייצור - 383, תודה ששאלתם - אני יכול לסכם בביטחון שמדובר במוצר מסורתי ואיכותי שיכול למצוא חן בעיני קהל מסוים. אבל לא הטעם הוא הגורם העיקרי למכירות של יותר משבעה מיליון ארגזים בני תשעה ליטר בשנה, אלא השיווק. אחרי שלקחנו את וולפנבוטל, יצאנו אל היעד הבא: קונגרס הברים של ברלין. 

ארוחת ערב ראשונה בבירת גרמניה. אני חלמתי על מקום עם ספסלי עץ, בירה, שנאפס ונקניקיות, אבל למארגנים היו תוכניות יותר מתוחכמות: טאפאס גרמני. "מה זה טאפאס גרמני?" שאלתי את נטלי, אשת השיווק המקומית שליוותה אותנו לאורך כל הדרך. "אני לא יודעת", היא ענתה בעיניים בורקות מהתרגשות, "עכשיו נגלה". אז גילינו. מבחינה קולינרית זה לא היה מאוד מסעיר, ומזל שבתפריט היין מצאנו ריזלינג מעולה, כך שהארוחה עברה בשלום. 

מאוחר יותר, ב"קרוקו בלו", בר אופנתי שממוקם במה שהיה פעם מבנה תעשייתי ושהדקורציה שלו כוללת פוחלצים, דודי קיטור ורהיטים מבית סבתא, פגשנו חבורת ברמנים בריטית ובכוחות משותפים ניסינו לצלוח שורת קוקטיילים מתוקים על בסיס יגר. התנחמנו בכמה בירות, אמרנו יפה שלום לחברים החדשים ויצאנו לשתות משהו טעים. הגענו אל בר קטן שהושבעתי לא לכתוב עליו. לכן אציין רק שהוא אינטימי ומעוצב, עם עשרה מקומות סביב הבר ומוסיקת לאונג' משנות השבעים. הקוקטיילים עצמם, שהוגשו בכוסות צנועות בלי טיפה של יגר, היו חפים מקישוטים או צבעים עליזים. מצד שני הם היו מאוד טעימים. גם בבוקר שלמחרת התברר שישבנו שם עד ארבע לפנות בוקר. עושה רושם כי מסתמנת מגמה. 

קוקטייל יגרמייסטר וסלק. מתוק

אין קץ לשיווק

בצהריים ניצבנו, עם עוד אלפי אנשים, בכניסה ל־BCB - Bar Convention Berlin. האירוע, שנערך לראשונה בשנת 2007, מושך אליו אלפי מקצוענים מעולם הברים האירופי. לרבים מהם יש שפמים מטופחים, קעקועים על אצבעות הידיים וחליפות סבא. העיסוק במיקסולוגיה כולל לא מעט עיסוק בנוסטלגיה ובהתרפקות על הימים שבהם המשקאות היו כל כך גרועים, עד שלא נותרה ברירה אלא להוסיף להם מיצי פירות, סוכר ומשקאות מתוקים. 

בכניסה פגשנו שוב את החברים מארה"ב ומאנגליה, והפעם כחלקים ממכונת השיווק המשומנת של יגרמייסטר. כולם, כך התברר, חברים בחוג הברמנים הבינלאומי של המותג, "הוברטוס סירקל", הקרוי על שם הקדוש מגן הציידים. בניצוחו של נילס הם עמדו בביתן המעוצב והכינו קוקטיילים מבוססי יגר, בהשראת ארצות המוצא שלהם. הצוות האמריקני עם בורבון וחמאת בוטנים, הצוות הגרמני עם טקילה ומרכיבים צמחיים, והצוות האנגלי עם בירה וג'ינג'ר. ברחבי המתחם נפרשו עוד עשרות ביתני תצוגה - מגרש משחקים ענק לילדים גדולים שמותר להם לשתות. אז יצאנו לשחק. 

מאחורי הברים המושקעים של תאגידי הענק הבינלאומיים עמדו ארבעה, שישה ולפעמים יותר ברמנים שנבחרו בקפידה. כל אחד מהם היה אחראי להכנת קוקטייל או שניים והקהל חיכה בסבלנות ובנימוס, אפילו עשר דקות, עד שהיצירות היו מוכנות. מאחורי הדוכנים הצנועים יותר עמדו נציגי היצרנים שרובם לא הצליח באמת לעמוד בביקושים. המבחר היה קלאסי ברובו. הרבה וויסקי שיפון, לזכר הימים הטובים שלפני תקופת היובש, רום, ורמוט וג'ין. היום הארוך הזה הסתיים בארוחה בחברת כשלושים אנשי ברים סלובנים, שבדיוק כמוני הגיעו לברלין באדיבות יגרמייסטר. פרשתי בשלב האפטר פארטי. בגילי, לילה שלישי רצוף ללא שינה נראה לי קצת מוגזם. 

גם ארבעה ימים אינטנסיביים בחברתו לא יכניסו את יגרמייסטר אל רשימת עשרת המשקאות החביבים עלי. מצד שני, אחרי שראיתי את מערכת השיווק שלו בפעולה, אני מתקשה להבין למה ברשימת המותגים הנמכרים בעולם הוא הגיע רק למקום השביעי. 

yairgath@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו