כיצד קוראים ספר כשהדמויות שמככבות בו מעוררות אצל הקורא טינה עזה? לא דמות אחת או שתיים שאופיין השלילי משמש אנטיתזה לדמויות אחרות, אלא דמויות שכולן דומות אך כל אחת בלתי נסבלת בדרכה, וכולן מעוררות תיעוב. כיצד מתמודדים עם קריאה שמשלבת בין הנאה מן הכתיבה ומגילויי המחוות הספרותיות, לרתיעה מן הטיפוסים שהמחוות הללו מתארות?
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
השאלות הללו עולות בעוצמה לאורך הקריאה ב"היידה להגשמה", ספרו הרביעי של יפתח אשכנזי, המתאר את קורות חברי וחברות גרעין ה"ל (ראשי תיבות של היידה להגשמה). הספר, שמחולק לארבעה חלקים, מתחיל בעליית גרעין השומר הצעיר לקיבוץ חירם שבצפון, עובר דרך הקשיים והלבטים שבדרך, המתחים בין ערכים לאילוצים ובין נוסחאות למציאות החיים, וממשיך ללוות את חברי הקבוצה אחרי פירוקו הכואב של הגרעין והתפזרות חבריו לכל עבר.
הרומן מתחקה אחר הקשר המיוחד והלא פשוט שנשמר בין חברי הגרעין לאורך השנים, ומקדיש גם מעט מקום לתיאור קורות ילדיהם. האירועים, שמסופרים במגוון אמצעים כמכתבים, ערכי ויקיפדיה בדויים, קטעי עיתונות מעלון הגרעין, ראיונות וסיפורים בגוף שלישי, מתרחשים כשברקע מופיעות תחנות בהיסטוריה המקומית של חמשת העשורים האחרונים (בעיקר מלחמות, אבל גם רצח רבין והמעבר לכלכלה ניאו־ליברלית).
לא כל חברי הגרעין שורדים את המלחמות. לא כולם שורדים גם את החיים בגרעין, שהדינמיקה החברתית בו רוויה במתחים - בין החברים ובינם לבין הקיבוץ שקלט אותם. המשקעים מלווים את הדמויות גם בעתיד, וכמו במשפחות לא מתפקדות שממשיכות מכוח ההרגל וחשיבות שמירת הלכידות בכל מחיר, גם כאן נשמר הקשר על אף, ואולי בזכות, העובדה שהוא מבוסס על שנאות ומתחים פנימיים לא פחות מאשר על קירבה.
תולדות הספרות העברית רוויות בסגירת חשבונות עם החברה הקיבוצית. אשכנזי מכיר את היצירות, וכבן הדור הצעיר שלא גדל בקיבוץ סביר שעלילותיהם הן שעיצבו את תפיסת החברה הזו המופיעה בספרו. אולם מעבר לכך, דומה שביקורת הקיבוצים כלל אינה הנושא העומד בראש מעייניו, אלא דווקא האופן שבו מייצג הגרעין הקיבוצי את הקצפת של החברה הישראלית בכללה: זו נשפטת בספרו לחומרה.
גם על כך אפשר לומר שכבר היינו בסרט הזה; אולם בניגוד לספרי קינה שגרתיים מז'אנר ימי התום, שמציגים קצינים וג'נטלמנים שריריים אך טהורי כוונות שיורים ובוכים וטועים ומצטערים, ב"היידה להגשמה" הכל רקוב מההתחלה. לא במובן של כוונות לא טהורות; רקוב במובן של עצי ובלתי נסבל, דכאני ומדכא, צבוע ומתחסד, מלאכותי ומתפורר. לכן הקריסה הערכית שמתוארת בסיפור אינה נחווית כקלקול מפתיע, סטייה או הבטחה שנכזבה, אלא כהתפתחות הגיונית ובלתי נמנעת שזרעיה נובטים כבר בראשית המעשה.
כך, המעבר החד שעוברים שניים מחברי הגרעין ממרקסיזם קיבוצי קפוץ לקפיטליזם חסר גבולות, ומחיים שיתופיים למעילה בכספים - אינו נחווה כשבר אלא כהמשך טבעי. כך גם כשחברת גרעין שהופכת לחוקרת מגדר ולמומחית ל"אלימות כלפי נשים בגליל ממבט דיאכרוני" נישאת לגבר שמכה אותה, כשמבקר הספרות אנין מתגלה כבהמה, כשאנשים שרק אתמול התנגדו לצבירת רכוש בורגנית עוברים לווילה פרברית מצועצעת, וכששמוצניק חוזר בתשובה ועובר לגור בקריית ארבע - הגבות כבר כמעט שלא מתרוממות. זה היה ברור מלכתחילה, גם אם עומעם על ידי אידיאלים ופאתוס. "המוות רובץ כחטא לפתח ואילו אנחנו שרים 'דוגית נוסעת'".
כאמור, אחת מגיבורות הספר היא הספרות עצמה, וגם איתה אשכנזי סוגר חשבונות, בדרכו. זה בא לידי בי טוי הן בדמותו של חרמוני, בן הגרעין ההופך למבקר ספרות כוחני ומושחת, הן בהתייחסויות לתיאוריות שונות בביקורת הספרות על כיווני הקריאה והפירוש שהן מכוננות, והן במחוות הלשוניות והסגנוניות לתולדות הספרות הישראלית שהספר מציג - מס' יזהר ואילך.
אשכנזי כותב בווירטואוזיות, אולם זו, כמו להכעיס, מכוונת דווקא לחזק את תחושת המלאכותיות של הטקסט. "ראובן נזכר באמש, כשארז את הפקעלאך", למשל, או "האירועים האישיים שפקדו אותי היו כה חפוזים ונמהרים, עד שלא מצאתי פנאי לאחוז בקולמוס". משפטים מתחילים בעברית, עוברים לערבית ומסתיימים ביידיש. "לדעתי זו ההוכחה שיואב הוא אכבר גבר, אייזן בטון", אומר חבר הגרעין אבשלום על ההחלטה לשלוח את החבר יואב לעבודה מחוץ לגרעין.
"היידה להגשמה" הוא רומן שאפתני וחריף הכתוב כאפוס ובה בעת חותר תחת המנגנון האפי. זו אסטרטגיה שיכולה לעורר התרשמויות שונות. שני מבקרים שאני מעריך (מוטי פוגל ב"טיים אאוט" וחנה הרציג ב"הארץ"), התייחסו לאמביוולנטיות ולתחושה של געגועים ויחסי אהבה־שנאה העולים מן הספר. עם יד על הלב, אין לי מושג על מה הם מדברים. יכול להיות שהגעגועים והאהבה המסוכסכת הם בעצם שלהם, ולחלופין שהתיעוב הוא עניין שלי. כך או כך, מעניין שספר שקשה להגיד עליו שהוא מתחמק מהבעת עמדה, מאפשר שתי קריאות שונות כל כך.
היידה להגשמה / יפתח אשכנזי
חרגול ומודן, 379 עמ'
* * *
"גרנטה" עושה עלייה
כתב העת האנגלי הוותיק, שנחשב למגלה כישרונות ספרותיים, ישיק מהדורה עברית בשיתוף חנות הספרים "סיפור פשוט"
בתוך העולם המשתנה של כתבי העת שמור מקום של כבוד ל"Granta". כתב העת שנוסד ב־1889 בקיימברידג' נחשב לשילוב מצליח בין מסורת לחדשנות: סופרים ידועים כאליס מונרו וריימונד קארבר פירסמו בו סיפורים לאורך השנים ובמקביל נחשב "גרנטה" לחממה, המגלה בעקביות כישרונות צעירים ומציגה בו את עבודותיהם המוקדמות, מטד יוז או סילביה פלאת' בתחילת דרכם ועד אלכסנדר המון וג'ורג' סונדרס כיום.
עם השנים יזם "גרנטה" מהדורות אחיות בספרד, סין, פורטוגל ועוד, והשבוע נתבשרנו כי גם בישראל תושק מהדורה של כתב העת. מאחורי היוזמה עומדת "סיפור פשוט", חנות הספרים ברחוב שבזי בתל אביב, והוצאת הספרים רסלינג תהיה אמונה על הצד התפעולי וההפקתי.
ל"סיפור פשוט" יש יחסים ממושכים עם כתב העת: לפני כשנתיים הושקה אחת ממהדורותיו בחנות, ובה יש גם מדף עשיר של מהדורות עבר של "גרנטה". "נוצרו בינינו קשרים ובשלב מסוים אמרו לנו שהם שוקלים להקים מהדורה עברית", מספרת מירה רשתי, מנהלת החנות, שתשמש העורכת הראשית. "שלחנו להם הצעה מתוך האהבה שלנו לכתבי עת בכלל ול"גרנטה" בפרט והמחשבה שדווקא בעידן של שינויים פעולה כזו יכולה לחזק ולפתח את מה שאנחנו עושות ב'סיפור פשוט'".
צעד לא מובן מאליו בעידן הנוכחי.
"עבורנו זה דווקא טבעי להיכנס גם לתחום של ההוצאה לאור. זה צעד מאתגר בעידן של שינויים בהרגלי הקריאה, אבל אני מאמינה שבסופו של דבר התחום פשוט פושט ולובש צורה".
היוזמה של "סיפור פשוט" ייחודית גם באופן שבו צומחת הגירסה המקומית של כתב העת: בעלת החנות רוני קרמר תשמש המו"לית של כתב העת, רשתי העורכת הראשית ושאר עובדי החנות יכהנו בתפקידי עריכה והפקה בפועל.
הגיליון הראשון של "גרנטה" ישראל יפורסם במאי ויכלול בעיקר סיפורים קצרים, מחציתם של יוצרים מקומיים ומחציתם תרגומים של יצירות בינלאומיות. "לא מדובר בגיליון המיועד לשכבה מצומצמת אלא במגזין נגיש ומגוון", מבטיחה רשתי. "אנחנו מקוות שהמהדורה המקומית תסייע להרחיב את הקשר לזירה הבינלאומית ותשמש במה מעניינת".
נטע הלפרין* * *
נטע הלפרין | על "מחפשים את אלסקה"
פסים וכוכבים
הרומן של ג'ון גרין מתיימר להציג הלך רוח נועז, אך למעשה מציג ערכים אמריקניים מוכרים
"אשמת הכוכבים", רומן נעורים המתאר סיפור אהבה בין נערה חולת סרטן ונער נכה, הפך את ג'ון גרין למטאור בוהק בשמי ספרות הנוער. ההצלחה הגדולה, גם אצלנו, הובילה לתרגומו לעברית של ספר הביכורים של גרין, "מחפשים את אלסקה", שהיה אף הוא לרב מכר עולמי.
אפשר להמר בבטחה שזה לא הספר האחרון של גרין שיתורגם לעברית. בדומה ל"אשמת הכוכבים", מדובר בספר רהוט וחינני, מהסוג שלעיתים קוסם גם למי שלצערו כבר סיים תיכון.
גיבור הרומן, מיילס האלטר, הוא נער מתבגר אך בודד המגלה חיבה למילים אחרונות של אישים מפורסמים, אשר עובר לפנימייה באלבמה בתקווה לחוש שהוא חי את החיים. עוד לפני שהוא מספיק לפרוק את המזוודה - הוא נשאב לחיי הפנימייה השוקקים, הכוללים, כמיטב המסורת, מורים קשים אך מעוררי השראה, עימות בין ילדי עשירים לילדים עניים, סיגריה ונשיקה ראשונות וכמובן התאהבות שבהתחלה נראית חסרת סיכוי, במקרה זה באלסקה יאנג - נערה יפה ופרועה הנתונה למצבי רוח.
דומה שהשאלה המעניינת היא לא באמת אם לקרוא את הספר - כאמור, לא מדובר בבזבוז זמן - אלא מה הופך אותו לסיפור הצלחה בסדר גודל שכזה למרות מיקומו בקטגוריית ספרי הנוער.
והתשובה? סילחו לי על השימוש בטרנד המאוס, אבל אם גרין היה אופה, היה אפשר לומר שיש לו כל הכישורים לאפות את העוגה המנצחת: שימוש בחומרי גלם טובים, כישרון לערבב את האקשן, הקומי והטרגי יחדיו לכדי עיסה מתוקה אך לא מתוקה מדי, לתבל בדמויות מעוררות הזדהות, לבזוק פנימה פירורים מרדניים (סקס, סיגריות ואלכוהול) אבל לא באמת לצאת מהתבנית.
גרין, שהתעתד להיות כומר ושינה את ייעודו לסופר לאחר עבודה בבית חולים לילדים, הוא סיפור הצלחה כל־אמריקני, וזאת כי דווקא הספרות שלו משקפת בחדות הלך רוח בתרבות האמריקנית, כזה שנראה לפרקים, מזווית מסוימת, פרוע ואפילו נועז.
הלך הרוח הזה כולל שימוש בלתי מתנצל בעירום, במיניות או בסמים על אף נפיצותם כחלק מתבקש מתהליך ההתבגרות; הגיבורים שלו - גלגול משוכלל של דורות על גבי דורות של סדרות נעורים בטלוויזיה - למדו להתבטא כמו מבוגרים קטנים בלי לאבד את הנאיביות ואת התום של הנעורים.
אבל בסופו של דבר אין ב"מחפשים את אלסקה" באמת תעוזה; מדובר ברומן שמרני, עתיר במסרים חינוכיים ברוח הזמן - מעוצמה נשית, דרך חשיבות המשפחה ועד קדושת החיים; חסרה רק שירת ההמנון האמריקני שיהדהד ברקע.
אותה התחפשות כביכול לרומן נועז מבליטה את כישרונו של גרין, שעושה את מלאכתו נאמנה; מצד אחר, היא מעצימה גם שמץ של חוסר ייחוד - ומכאן היעדר עוקץ ברומן: זה עשוי היטב, אבל הרי טעמנו כזה כבר, ברמות כאלה ואחרות של עשייה. לא בטוח שזה מספיק כדי לעבור לשלב הבא.
מחפשים את אלסקה / ג'ון גרין
מאנגלית: רנה ורבין; ידיעות ספרים, 267 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו