טיפול שורש לצה"ל

הדבר היחידי שמפתיע בהודעות העזיבה של האלופים חליוה ופוקס, השבוע, הוא שבינתיים פורשים רק שניים מבכירי מערכת הביטחון. שניים מתוך מרבית חברי פורום מטכ"ל, צמרת השב"כ ותיאום הפעולות בשטחים, שחייבים לעזוב - עכשיו.

מבלי לגרוע מהאחריות הכבדה, הפטאלית, של בנימין נתניהו, ובחצי השנה האחרונה של כל חברי קבינט המלחמה, שגם הם חייבים לפנות את מקומם, נדרשת טלטלה דרמטית בקצונה הבכירה. שלא לדבר על חשבון נפש נוקב באשר לאחריות בכירי המערכת בדור האחרון למצבנו הלאומי.

עד כמה כבדה אשמתו של האלוף אהרון חליוה, ראש אמ"ן היוצא, לא צריך לפרט. הדבר היחידי שקשה לתפוס הוא איך ייתכן שהאיש הזה מונה מלכתחילה, ומדוע לא פוטר או התפטר ב־8 באוקטובר. אבל קחו דווקא את אלוף פיקוד מרכז היוצא - יהודה פוקס, מי שבהחלט לא נמצא ברשימת אשמי המחדל בדרום.

מבלי להיכנס לטענות של גורמים מסוימים ביו"ש כלפיו, ומתוך הנחה שהוא איש מסור וטוב - ברור שפוקס נכשל באופן מוחלט כמפקד הצבאי של יו"ש. העובדה שרק בשבוע האחרון, במבצע אחד, חוסלו 14 מחבלים במחנה הפליטים נור א־שמס שבטולכרם, לצד כביש 6, מלמדת איזו מציאות נוצרה תחת אחריותו.

טולכרם, כמו ג'נין, שכם וטובאס, הרי לא נמצאות מעבר לגדר ההתנתקות המדומה של עזה, גם לא מעבר לגבול עם לבנון. צה"ל שולט שם ויכול היה להיכנס לכל מקום, בכל השנים שבהן יהודה פוקס היה בפיקוד. כל מה שנעשה ולא נעשה הוא שגרם לצמיחה של ישות הטרור ביו"ש, תחתיו. ישות שממדיה הוסתרו מהציבור והתגלו רק מאז שהתחלנו קצת להיאבק בה, מאז סוכות. 

מובן שהאחריות העליונה למיסקונספציה ביו"ש מוטלת על ראשי הממשלה, שרי הביטחון והקבינטים של הדור האחרון. אבל לא ניתן להמעיט מההשפעה של הצבא והשב"כ על ההנהגה האזרחית. לא פעם, לפני 7 באוקטובר, כתבתי על ההונאה העצמית שלנו לגבי המתרחש ביו"ש. הונאה לגבי הרשות הפלשתינית, שאינה שותף אלא אויב. הונאה לגבי ממדי ההסתה והטרור ביו"ש, שגרמה להתנהלות תלושה והרסנית של מערכת הביטחון.

עדויות לגישה הזו קיבלתי, למשל, מגורמים בימ"מ, שהוזעקו לבצע משימות בצפון השומרון הרבה לפני 7 באוקטובר. הם הבחינו עד כמה אלוף הפיקוד שרוי בעולמות שתלושים מהמציאות. למשל, כשהוא סירב לאפשר למסוק קרב לפעול לחילוץ, כאשר הם נקלעו למצוקה חמורה ודרשו סיוע של מסק"ר כדי לצאת בחיים. או כאשר הוזעקו על ידי האלוף פוקס לבצע משימה בג'נין, אבל נדרשו על ידיו להפעיל "אמצעי אל־הרג", כלומר לא להשתמש בתחמושת חיה. על המקום הם הודיעו לו שהם לא מבצעים כך את המשימה.   

הסירוב להפעיל את האמצעים שיש לצה"ל כדי למגר את האויב נבע מתוך תפיסה פוליטית ומהונאה עצמית לגבי האויב ומה מטרותיו. זו בדיוק הקונספציה שתחילתה וגיבושה בימי אוסלו, והיא מאפיינת את רוב חברי המטכ"ל וראשי השב"כ בדור האחרון. זו תפיסה שהפכה את צה"ל לחסר שיניים - צבא אי־ההתקפה לישראל, צבא ההתקפדות, ההכלה, האיתותים, האל־הרג. צבא שחייב טיפול שורש ושינוי תוכנה מקיף, כדי שילמד מחדש להתקיף, לנצח ולשמור עלינו באמת.

הרעלת הדור הבא

אין ספק שהאשמים המרכזיים הם בנימין נתניהו ויתר מעצבי המדיניות לפני ואחרי שמיני עצרת, אבל אסור להקל באחריות של הצמרת הביטחונית. דרכי החשיבה הקולקטיביות והלחצים שהרמטכ"ל, ראש השב"כ והאלופים מפעילים מול הדרג המדיני, מכריעים לא פעם. קחו, למשל, את העובדה שהרמטכ"ל אביב כוכבי שלל והוריד מהפרק שתי יוזמות של ראש הממשלה בזמנו, נפתלי בנט, לחסל את יחיא סינוואר.

כך, גם הכישלון בניהול אסטרטגיית המערכה הנוכחית בדרום הוא בהחלט נחלת ביבי וקבינט המלחמה, אבל לא ניתן לנקות מאחריות את הרמטכ"ל, אלוף פיקוד הדרום וסביבתם. עליהם הוטל להכין תוכנית אחרת ולהתעקש עליה, עד כדי איום בהתפטרות. כי מי שהחליט שלא לתקוף בדרום הרצועה ובגבול עם מצרים, במקביל להתקפה בצפון עזה, אשם במצבנו היום. אשם באי־הכרעת חמאס ובאי־שחרור החטופים.

אותו הדבר לגבי יצירת רצועת הביטחון המחפירה בצפון בשטח ישראל, נקייה מישראלים. כך גם לגבי הפחדנות מול ההתקפה האיראנית ואי־תקיפת הנגד המוחצת, המיידית. הדשדוש והכישלון של חצי השנה האחרונה הם קופרודוקציה של קבינט מסורס, יחד עם צמרת המטכ"ל, השב"כ והמתפ"ש, שנמצאים על אותו תדר משובש. הם נובעים מחולשה וממנטליות פגומה. זו שהחלה בתפיסת הפרטנרים של אוסלו, המשיכה בהונאת ההתנתקות, והובילה לאימוץ משקפי המציאות המדומה שהמציאו עולם של סבבים, הרתעה, איתותים ומסרים. הכל במקום ניצחון והכרעה.

אבל מעבר לבעיית הוצאתנו מהבוץ הנוכחי, קיים מלכוד העתיד שלנו. כי העובדה שהלוקים בהבנת המציאות ונכשלו כליל, הם שממנים את דור המפקדים הבא - היא בלתי נתפסת ובלתי נסבלת.

את השכפול הגנטי של בכירי צה"ל והשב"כ גילינו מזמן, כל רמטכ"ל דואג לקדם רק את מי שחושבים כמוהו ומורכבים מאותו דנ"א מחשבתי ומנטלי. לזה צריך לשים קץ, עכשיו. כך, המועמד של הרמטכ"ל הלוי להחליף את חליוה כראש אמ"ן, לא רק שחייב להתפטר בגלל חלקו במחדל 7 באוקטובר - הוא פסול למינוי ולו כיוון שאין לו בשורה חדשה.

גילוי מרענן

דווקא אלו שחושבים שונה ואחרת חייבים להתקדם, כל מי שמאתגרים את החשיבה המשוכפלת. לכן, דווקא אנשים כמו תא"ל ברק חירם צריכים להידחף לצמרת ולא לעמוד מבוישים על הקווים. לכן מדאיג מאוד שנמנע מינויו הקבוע של אל"ם דביר חבר למפקד היחידה הרב־ממדית, שעליה הוא מפקד בהצלחה מאז 7 באוקטובר, מאז שהחליף את אל"ם גיא לוי שנפל. קשה שלא לחבר את מניעת המינוי הזה לחשיבה של חבר, שלא לדבר על העובדה שהוא צמח במכינת עלי ויש לו קשרים משפחתיים ביו"ש.       

דווקא על הרקע הזה מרענן לגלות שהמזכיר הצבאי החדש של ראש הממשלה הוא תא"ל רומן גופמן, מי שלא צועד בתלם המחשבתי המורעל של צמרת המערכת. כפי שנחשף ב"ישראל היום", גופמן כתב מזכר שמחייב להקים ממשל צבאי ולשלוט צבאית בעזה, מייד ובכל העתיד הנראה לעין. הפוליטיקאים בקבינט, במטכ"ל ובוושינגטון יכולים שלא לאהוב את זה, אבל אם לא נעשה כך, תוצאות האיוולת שלהם רק ילכו ויתחזקו בכל יום. כבר עכשיו התחדש בגלל אי יישום ההמלצה של גופמן הירי הרקטי לעוטף, בואכה התקפות טרור ישירות מעזה.

30 שנה אחרי ששמעון פרס ערך שטיפת מוח בכפייה לצמרת הביטחונית, חייבים להיפרד לשלום ממרבית דור המדבר שצמח מאז. מוכרחים לאמץ בצמרת הצבא והשב"כ דרכי מחשבה ופעולה שונות לחלוטין. רק ככה נשרוד.