![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)
בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה
מאות צעירים חרדים התייצבו לפני כשבועיים בישיבת ההסדר מצפה יריחו. לבושים שחור־לבן ונושאים מזוודות בידיהם, הם צעדו כשברקע מדבר יהודה הצהוב והצחיח. בחורי הישיבות מהפלג הירושלמי - הקיצוני ביותר במגזר החרדי, שאנשיו מצהירים שהיו מעדיפים למות ולא להתגייס - הגיעו להתחזק לקראת מאבקם בחוק הגיוס. באותה השבת, בעוד הם מתחזקים בסרבנותם, נפלו שני בוגרי ישיבת מצפה יריחו.
כתשעה חודשים עברו מאז שבר 7 באוקטובר. בשבועות הראשונים החרדים היו חלק כמעט בלתי נפרד מהאחדות הציבורית. הרב הראשי לישראל, יצחק יוסף, היה צריך לצאת לקרב בלימה (מנקודת מבטו) ולאיים כי אם יגייסו את החרדים - הם יעזבו את הארץ. למרות זאת היו חרדים שהתגייסו לאחר השבת השחורה. מעטים נבחרו בקפידה והפכו ללוחמים לאחר טירונות מזורזת ומותאמת. אחרים גויסו במסגרת "שלב ב'" כדי לשרת את הצבא במקצועות האזרחיים שלהם - קציני בריאות הנפש, עורכי דין, ועוד. אך מדובר בטיפה בים, ובוודאי לא בכמויות שממלאות את הצרכים של צה"ל, נוכח המחסור המתמשך בכוח אדם.
רוב הצעירים החרדים בגיל הגיוס מביטים מהצד. חלקם, כמו אנשי הפלג הירושלמי, מפגינים ברחובות, ואלו מהמיינסטרים מתנגדים לדרך המחאה, אך גם הם לא עושים צעדים אקטיביים לגיוס. האם החרדים מוכנים להתגייס לצה"ל מרצון, או שצריך לגייסם בכוח? האם במדינת ישראל מוכנים לעשות את הצעדים כדי להתאים את השירות הצבאי לעולם החרדי? והאם הצגת הדברים משני הצדדים מתאפיינת בפופוליזם, בשעה שניתן לפתור את הבעיה בדרכים קלות בהרבה?
"בתחילת המלחמה היה גל של התנדבות שהגיע מהחברה החרדית, הם הרגישו שייכים לכלל ישראל", אומר ישראל כהן, פרשן ברדיו "קול ברמה", שמייצג את החברה החרדית בלא מעט כלי תקשורת. "אפשר אפילו לראות את זה כ'ישראליזציה' במידה מסוימת. ראינו חסידי בעלז רוקדים על טנקים עם דגלי ישראל, וחסידי ויז'ניץ שמגיעים לחגוג עם אורי מגידיש אחרי ששוחררה משבי חמאס. במקביל, ראינו כיצד הצבא והחברה מתחברים למסורת - זמרים כמו איל גולן, ששרים שירים כמו 'מאמינים בני מאמינים' או 'אל תירא ישראל'. ראיתי בזה משהו מאוד יפה, והייתי בטוח שזה יימשך. ייתכן שנקודת השבר היתה הפוליטיקה, שזה שוב הפך לקיטוב שהיה לפני 7 באוקטובר".
ואכן, ניתן לראות את העיסוק הפוליטי בנושא כנקודה שבה אותה האחדות נסדקה, מכיוון שחוק הגיוס, בכל מתווה או דרך אפשריים, הוא למעשה הפיכת התיאוריה לפרקטיקה. עד שהחוק עלה לסדר היום, ומשם לבג"ץ, החיבור של המגזר החרדי היה התנדבותי, תחום שהחרדים מצטיינים בו פי כמה וכמה משאר הציבור הישראלי. ברגע שהחוק הפך לשאלה כמה לגייס ואיך - העניין הפך שוב לאיום קונקרטי וכוללני על המגזר, לשיטתו.
מי שעומדים כרגע בראש החץ בקריאה לגיוס הם אנשי המגזר הדתי־לאומי. מאז 7 באוקטובר התחדד העול שנושאים בני הציונות הדתית, ורשימת הנופלים מביניהם רק הולכת ומתרחבת. בשנים האחרונות, בשל השגרה המדומה, הדתיים היו קרובים במיוחד לחרדים, אך ברגע שהמלחמה החלה - שב והתחדד הפער המהותי: צד אחד כולל באמונתו את "הספרא והסייפא", הדת לצד השירות בצה"ל, ואילו הצד השני מאמין בכל כוחו ש"תורה מגנא ומצלא" - שהתורה היא זו שמגינה ומצילה, כפי שנכתב בגמרא.
כהן מנסה להסביר את הפער הגדול: "הבסיס האידיאולוגי של הציונות הדתית הוא שישראל היא 'אתחלתא דגאולה' - תחילת הגאולה, ולכן היא גורסת שזו מלחמת מצווה, שבמסגרתה גם מי שלומד תורה צריך להתגייס. העולם החרדי נמצא בתודעת גלות. מבחינתו הוא עלה לארץ מתוקף הנסיבות, ולא בשל ציונות או מתפיסה אמונית שלפיה זו המדינה היהודית.
"זו גם הסיבה לכך שהחרדים מתמקדים בשחרור החטופים. ניצחון מוחלט זה 'אתחלתא דגאולה', ושחרור חטופים זה פדיון שבויים. מסיבה זו החרדים לא יכולים להפסיד בקרב הזה. הציונות הדתית בעצם אומרת: 'אנחנו צדקנו, בואו תתגייסו לצבא'. היא אומרת לחרדים לוותר על כל האידיאולוגיה שסוברת שצריך להתמקד רק בתורה".
תהליך של בירור ערכי
לאחרונה פרסם המרכז לחברה משותפת במכון הישראלי לדמוקרטיה סקר שמוכיח את הדילמה שבה שרויים החרדים. מהסקר עולה כי 68% מהחרדים מתנגדים לגיוס חלק מהצעירים החרדים במסגרת המאמץ המלחמתי. לעומת זאת, כמעט רבע (23%) סבורים שיש לעודד את חלקם להתגייס. יותר מחצי מהחרדים המודרניים, שממילא מעורים יותר בחברה החרדית, סבורים כי יש לעודד גיוס בעת מלחמה.
הסקר גם מלמד כי מצד אחד 56% מהחרדים לא מתרגשים משלילת תקציבים לישיבות ומתנגדים לכל שינוי בסוגיית השירות, אך 23% מסכימים לגיוס החרדים שלא לומדים. מגמת סובלנות זו, שלא היתה קיימת קודם לכן, מתאפיינת גם אצל 54% מהחרדים שהשיבו כי כעת יתמכו באנשים מסביבתם הקרובה אם יתגייסו בעקבות המלחמה - בניגוד למגמת ההחרמה בעבר כלפי חרדים שהתגייסו.
אמנם רוב החרדים עדיין מתנגדים בכל מאודם לשירות בצה"ל, אך הנתון שלפיו כמעט רבע מהנסקרים תומכים בגיוס של אלו שלא לומדים הוא משמעותי. יש לא מעט חרדים שהחלו לפקפק בשאלה אם זה נכון להמשיך לא לשאת בנטל לאחר 7 באוקטובר, ובהנהגה החרדית מבינים זאת היטב.
"בימים אלו מתחולל במגזר החרדי תהליך של בירור ערכי", אומר אליהו ברקוביץ', חוקר חרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה. "היה שבר מהותי בתחילת המלחמה גם בתוך הציבור החרדי, ואנחנו רואים אותו גם כעת. פתאום אברכים שואלים מה צריך להיות היחס לחיילי צה"ל, כי יש תחושה שמשהו גדול קורה שהם לא חלק ממנו".
בתחילת המלחמה, מסביר ברקוביץ', היתה מגמה דרמטית של רצון להתגייס לצה"ל, שנבלמה בידי ההנהגה הרבנית. "שלושה שבועות לאחר המתקפה גדול הדור החרדי־ליטאי הרב דב לנדו הוציא מכתב נגד היוזמות הללו, שבו הבהיר כי אין פתרון אחר אלא לימוד תורה. אנשיו של הרב פרסמו את המכתב ב'יתד נאמן' - מסר מגדול הדור החרדי לכלל האוכלוסייה החרדית שבולם את היוזמה".
תהילה גאדו, שעוסקת במכון הישראלי לדמוקרטיה בחקר הנהגת החרדים המודרניים - קבוצה קטנה אמנם, אך כזו שהולכת וגדלה עם השנים - סבורה כי אם יש רצון לגייס חרדים שלא בכפייה אלא בהסכמה, הם יגיעו ברובם המוחלט מקבוצה זו ולא מהחרדים הוותיקים: "הקולות שנשמעו בתחילה בעד גיוס היו חרדים מודרניים ולא מהחרדיות הקלאסית. יש לי הרושם שההנהגה הוותיקה פוחדת כרגע, וזה ניכר בדברים שמובאים ב'יתד נאמן', ב'המודיע' או בפשקווילים נגד הגיוס. מן הסתם, הבחורים בגילי גיוס חווים משבר ומרגישים צורך לשאת במשא של כל העם, אבל הנורמה התרבותית לא מאפשרת להם זאת. הפשקווילים והאמירות של הרבנים נועדו 'להשקיט' את המצפון הזה, להחזיר אותם לתלם.
"אם יהיה גיוס חרדים מתוך אידיאולוגיה, זה יהיה מתוך הקבוצה של החרדים המודרניים, אשר להם יש רבנים אמיצים המשמיעים את עמדתם בקול ומדברים על שותפות, על מוסר ועל כך שדרך התורה אינה להשתמט ולא להיות חלק מהדור שמקריב את חייו. אבל עד כמה שזה מעצבן – מדובר בתהליך. כל עוד יהיה גיוס בהסכמה, נראה מספרים קטנים שיעצבו את דעת הקהל. עם הזמן זה יתקבע כמשהו לגיטימי. צריך להבין שמדובר בפירוק של מבנה חברתי קיים ויצירת מבנה חדש. ברור לי שאנשים רוצים פתרון מיידי, אבל הקמת מבנה חברתי חדש לוקחת זמן".
במגזר הבינו - אין מנוס משינוי
אם לאחר השבת השחורה היתה מגמה של ריצת אמוק להתנדבות ולגיוס - הזמן שעבר מאז 7 באוקטובר הוביל לדעיכה מסוימת ברצון להתגייס בכל המגזרים, וגם בחברה החרדית. ברקוביץ' סבור כי הפקפוק שאחז בחרדים באותם ימים נותן את אותותיו גם כיום: "החרדים מעוניינים לשמר את הזהות החרדית בטהרתה, במה שמכונה 'חומת המידות הטובות' - תיאור של העולם בצורה דיכוטומית, שחור־לבן, רעים וטובים. מי שבפנים שייך לטוב, ומי שבחוץ מתועב. הבעיה היא שאנשים שלומדים תורה צריכים להיות בעלי אמונה מאוד גדולה כדי להאמין שהפעולות שלהם שקולות לאלו של מי שנמצאים בחזית. ברור לי שרבנים כמו הרב לנדו מאמינים בכך באופן מלא, אבל האם זו החוויה החושית של כל בחור ישיבה שיושב ולומד גמרא? זה מסובך יותר.
"הופתעתי לגלות שהשיח הזה עדיין קיים. הייתי בטוח שההתערערות הערכית, שהיתה תגובה לאיום קיומי שאף אחד מאיתנו לא חווה מאז יום כיפור, התייצבה ונכנסה לשגרה. אבל מכתב ששלח הרב יהושע אייכנשטיין מישיבת 'יד אהרון', שעוסק בנושא זה, מוכיח כי יש אנשים אשר חושבים שהשאלה הערכית עדיין קיימת".
במכתבו הרב אייכנשטיין מסביר לתלמידי הישיבות מדוע הם יושבים ולומדים בשעה שחלקים נרחבים מהאוכלוסייה נלחמים ברצועת עזה. בדברי הפתיחה שלו הוא מבהיר: "הטענות השונות עלולות לגרום לבלבול מסוים ולחוסר הבנה גם בקרב רבים מאיתנו, ועל כן מן הראוי לדון בדברים ולהעמידם בצורה ברורה, למען נדע את הדרך אשר בה נלך".
השורה התחתונה של הרב אייכנשטיין, לאחר שהוא כותב כי השירות בצבא הוא חשוב לביטחון המדינה, היא שהתורה חשובה לא פחות: "בני הישיבות מעמידים את המשך נצחיות התורה בעם ישראל. גיוסם פירושו הרס והחרבת העתיד של עם ישראל, אשר אין אומתנו אומה אלא בתורתה".
מי רודף אחרי מי
דווקא בשעה שבה הרבנים מתבצרים בעמדותיהם הניציות - לפחות כלפי חוץ - נראה כי חלקים בהנהגה הפוליטית הבינו שהפעם אין דרך להתחמק משינוי, ואף מתבטאים בהתאם. ייאמר כאן כי מילים לא עולות כסף, וכי הדבר ייבחן בסופו של דבר במבחן המעשה, אך בהחלט יש חשיבות בעצם האמירות.
כהן סבור שהבעיה היא חוסר רצון להגיע לעמק השווה ולמצוא פתרון שיאפשר את כניסת העולם החרדי לנושא הגיוס באופן מסודר ונכון, ושיש רצון להתנגח ולפגוע בעמדותיו ובערכיו הבסיסיים של המגזר. "רוב החרדים מניחים שיאיר לפיד או 'אחים לנשק' לא באמת רוצים חרדים בצבא, אלא שהציבור האמוני יתפרק, וזה מצליח להם. נוצר פער שהפך לפצע שותת דם. חלק מהימין נסחף אחרי הקמפיין של השמאל, שהציג את חוק הרציפות כחוק השתמטות. זה לא נכון. 7 באוקטובר שינה משהו מהותי, וגרם לחרדים להסכים לראשונה לדבר על חוק שלפני שנה לא היו נוגעים בו.
"הח"כים החרדים מקבלים כעת את העיקרון שאומר במפורש כי מי שלא לומד תורה ילך לצבא. זו הצהרה מרחיקת לכת מצד חרדים. הבעיה היא שיש פער בין המקסימום שהחרדים מסוגלים לתת, מבחינתם מעל ומעבר, לבין התפיסה של החילונים ושל חלק מהימין שנסחף, שרוצים יותר ממה שהחרדים מסוגלים לתת".
כחצי מהחרדים מעל גיל 24 מעוניינים להצטרף לשירות מילואים - כך חשף אלי פלאי, מו"ל עיתון "משפחה" ויו"ר המכון החרדי למחקרי מדיניות, בכנס שנערך לאחרונה. "אילו רק נתרכז בשיח שמתמקד בצרכים האמיתיים של המערכות הביטחוניות ולא בשיח של פופוליזם פוליטי, ואם נשכיל לייצר את התוכניות המתאימות מבלי לפגוע בזהות החרדית של המשתלבים - נוכל לייצר פריצת דרך בשילוב חרדים באתגרי הביטחון", אומר פלאי.
"לא מעט מאלו שעוסקים בגיוס חרדים כועסים מאוד, שלא לומר זועמים", אומרים גורמים שעוסקים בגיוס חרדים לצה"ל. "אחרי שנים רבות של עבודה אינטנסיבית, כמעט בלתי אפשרית, הגענו לעת רצון ויש אפשרות לעשות מהפך של ממש בגיוס - אך השיח הפופוליסטי, המתלהם, שעוסק באידיאלים במקום בפתרונות מעשיים, עלול להרוס את הכל".
אין חולקים על כך שצה"ל זקוק לאלפי חיילים נוספים. כמעט חטיבה שלמה נמחקה מהצבא במלחמה האחרונה, ויש מי שיאמרו שאנחנו נמצאים רק בתחילת הדרך, בגלל המלחמה שעלולה להתרחש עלינו בקרוב בצפון. גם קונספציית הצבא הקטן והחכם, שהתפוצצה לנו בפנים, הוכיחה שעלינו להגדיל באופן מאסיבי את יכולות הלחימה שלנו.
בצה"ל טוענים כי נעשות פעולות לגייס אלפי חרדים, אך לא ברור כיצד בדיוק מתכוונים לעשות זאת וכמה זמן ייקח לצבא לבצע את המשימה, שאותה הוא מגדיר דחופה מאוד. דוח שהוכן בידי אלוף (מיל') אליעזר שקדי, ושאומץ בידי שר הביטחון יואב גלנט, ממליץ על הקמת מכינות קצרות למתגייסים חרדים, על פיתוח כלי מיון והערכה מותאמים ועל הקמת בסיס נחיתה ייעודי ומסלולים מותאמים.
"אם הצבא היה רוצה לגייס חרדים - הוא כבר היה מגייס אותם. מדובר ב'הצבא לא רוצה לגייס חרדים' טייק מי־יודע־כמה", אומר ל', קצין שעוסק כבר שנים בשילוב חרדים בצה"ל, ומפקפק בנכונות הצבא לבצע את המשימה. ואכן, לאורך השנים טענו בצה"ל שהם עושים מאמצים כדי לגייס חרדים, אך בפועל - אלו כמעט לא הגיעו אל שערי הבקו"ם.
ל' מביא כדוגמה את הגיוס ל"שלב ב'": "אין חייל אחד בבסיס 'מיטב' (היחידה הצבאית המופקדת על ביצוע הליכי המיון והשיבוץ) שאחראי על גיוס שלב ב'. תביא לי 2,000 חיילים עכשיו - ויש לי מה לעשות איתם, אבל אין עם מי לדבר. בשבוע האחרון התוודעתי לסיפור נורא: הצבא גייס בינואר כמה מאות נשים דתיות וחרדיות, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. עד היום הם עדיין לא שובצו ליחידות. התקשרה אלי אחת מהן בדמעות ואמרה שהיא רודפת אחרי צה"ל כבר שישה חודשים".
דברים אלו ניתן אולי לסייג כבעיות נקודתיות. בסיס מיטב מחזיק במוקד גיוס לחרדים בלבד, וגייס מאז 7 באוקטובר כ־900 מהם לשלב ב'. בכל חודש כמעט נפתחת הכשרה נוספת, ומבחינת צה"ל אין כל מגבלה על מספר המתגייסים שיגיעו, וכל עוד ימשיכו לזרום חרדים שיבקשו להתגייס במסגרת זו - יימצא להם מקום. לצד זאת, אין ספק כי הסיפורים שיוצאים, גם אם הם נקודתיים, מקרינים על מידת ההשפעה של ההכשרה בשלב ב'.
ב' הוא חרדי "הארדקור", שלמד בכוללים ולאחר מכן לתואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית. לאחרונה התלבט אם להתגייס לשלב ב' ולשרת כקב"ן, אך הוא חושש לעשות זאת. "יש לי חברים שמחכים שיפתחו קורס. אני לא אתחיל רק כדי לחכות בצד. יש לי חברים שעשו שלב ב' וטירונות, ועכשיו הם ממתינים. לא חשבתי על גיוס לפני 7 באוקטובר, אבל זה לא יקרה אם מושכים את הזמן ולא באמת מתכוונים להיות רציניים בצה"ל".
"לפני שבועיים פנה אלי רופא", מוסיף ל', "הוא חרדי צרפתי, למד בישיבות הכי טובות ואז באוניברסיטה. כיום הוא רופא בבי"ח בצפון הארץ. במלחמה הוא עשה שלב ב'. לאן שלחו אותו? לעשות שמירות בש"ג בבסיס חיל אוויר. זה מגוחך. יש כאן חוסר יעילות משווע".
מתקמבנים באקדמיה
באופן אוטומטי, הדרישה מהציבור היא שהחרדים יתגייסו בגיל 18, כמו כל צעיר אחר בישראל, אך נשאלת השאלה אם הדבר נכון כשמדובר בחרדים. בגיל 18 הצעיר החרדי נמצא בשיא לימודיו, וקריעה מהלימודים היא הדבר שמפחיד את אנשי המגזר יותר מכל, מכיוון שרבים עלולים לעזוב את העולם החרדי. לעומת זאת, צעיר בן 22 או 24 עדיין מסוגל לבצע שירות איכותי ומשמעותי, ופעמים רבות הוא כבר נשוי וחייו מסודרים. רבים מאוד בחברה החרדית חושבים כי זו האוכלוסייה שצריך לגייס.
יו"ר ועד הישיבות, הרב חיים אהרן קאופמן, אמר לאחרונה שבכל שנה 1,500 צעירים חרדים מאבדים את מעמדם כתלמידי ישיבות - ולמרות זאת אף אחד לא טורח לגייס אותם. גם ל' אומר כי יש רבים שניתן לגייס - ושלא מדובר בתלמידי ישיבות מן המניין, בלשון המעטה.
"יש כיום אלפי בני 18-30 שלמדו באוניברסיטה תוך כדי מעמד 'תורתו אומנותו'. לך לקמפוס שטראוס, למכון לב, לקריית אונו או לאוניברסיטה הפתוחה, ותראה שם אלפי סטודנטים שרובם מתחת לגיל 26. החוק קובע במפורש שמי שלומד באקדמיה לא זכאי למעמד של 'תורתו אומנותו', אבל אף אחד לא טורח לגייס אותם. מדובר ב־20 אלף איש בגילים המתאימים, הרבה יותר ממה שנדרש - והנה, פתרנו את המשבר..
"כל מה שצריך לעשות זה שמשרד הביטחון יצליב מול הביטוח הלאומי את מי שקיבלו דחיית שירות לעומת מי שמקבלים תלוש שכר, ושמשרד החינוך יעשה התאמה בין מי שמקבלים דיחוי 'תורתו אומנותו' לבין מי שלומדים באקדמיה - אבל אף אחד לא טורח לעשות את זה כבר 15 שנה".
ד"ר אסף מלחי, חוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ערך מחקר שגילה כי כ־18% מהצעירים החרדים (בגיל 17 עד הנישואין) לומדים בכ־130 ישיבות "רכות" שבהן היקף הלימודים נמוך מאד ובשאר הזמן עסוקים בפעילות חברתית ובפעילות פנאי. 75% מהם אף עובדים, בניגוד מוחלט לתנאי הפטור (זאת בנוסף לכ־21% מהצעירים בישיבות הרגילות, שגם הם עובדים). ישיבות אלה מיועדות למעשה לשמירת הזיקה של הצעירים לחברה החרדית, מבלי שהם עונים לקריטריונים של הסדר "תורתו אומנותו". קשה להצדיק את אי-הגיוס של בחורים אלה, שב־2021 עמד מספר על 8,300 והיום קרוב לכ־9,500, ומהווים פוטנציאל משמעותי לצה"ל.
בשנות ה־90 ובאינתיפאדה השנייה החרדים התעוררו והבינו שהם צריכים להתגייס למען הציבור. התוצאה אז היתה הקמת זק"א ואיחוד הצלה, והתנדבות באינספור מוסדות בלתי מוכרים. מהפכה דומה יכולה להתרחש גם כיום, לאחר 7 באוקטובר ובשל הבנת הצעירים החרדים את הצורך בשינוי. השאלה היא אם המדינה מסוגלת להתעלות על עצמה ולפתור את הנושא אחת ולתמיד.
בשבוע שעבר התקיימה הפגנה של הפלג הירושלמי על כביש 4. הצעירים התבצרו על הכביש כשהם נושאים שלטים: "נמות ולא נתגייס!". בשלב כלשהו אדם בעל חזות חרדית צעק לעברם: "אנשים תת־רמה שלא מייצגים את הציבור החרדי!".
הרחוב החרדי קרוע. חלק רוצים במופגן להיות חלק מהמדינה ולהגן עליה - אחרים, מיעוט קטן בהרבה, לא מעוניינים בכך בשום פנים ואופן. והרוב? מסתכלים מהצד ושואלים את עצמם אם באמת מישהו יטרח לשנות משהו אחרי עשורים של דשדוש, או שמדובר בעוד סבב בלתי נגמר של צעקות "שוויון בנטל" בלי שמץ של כיסוי.
מדובר צה"ל נמסר: "הליך הגיוס לשלב ב' מתקיים באופן סדור ע"י יחידת מיטב. הגיוס והשיבוץ לתפקיד מתבצעים בהתאם לצורכי צה"ל. הוכשרו בעלי תפקידים בתחומי הרפואה, המחשוב, העבודה הסוציאלית, ועוד. מי שהוכשר ולא שובץ, צורף למערך המילואים וישובץ בהתאם לנדרש. מתחילת המלחמה נפתחו עשרה מסלולי גיוס והכשרה והתגייסו כ־970 חיילים וחיילות למסלול, שהשתלבו באופן מלא בתפקידים השונים במערך המילואים. יחידת מיטב מאיישת מוקד ייחודי העוסק בפניות לגיוס למסלול".
בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה