"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא רק בני אדם: גם בעלי חיים הופכים ל"עירוניים"

חתולים הפסיקו לצוד, סנאים הפסיקו לפחד, יונים החלו להתרבות כל השנה ואפילו נמלים שינו את התזונה שלהן. ההשפעה האדירה של ערים אנושיות על חיות

,עודכן
0השמעה
הפסיקו לצוד. חתולים עירוניים. צילום: רויטרס

ערים הולכות והופכות לריכוזי אוכלוסייה ענקיים וצפופים בכל רחבי העולם. אך למעשה, לא רק בני אדם גרים בהן – הן הפכו למערכות אקולוגיות ייחודיות עבור מגוון מפתיע של חיות בר. בתוך הג'ונגל האורבני, התפתחה מעין אבולוציה מואצת, שמשנה התנהגות, פיזיולוגיה ואפילו גנטיקה של חיות בדרכים מרתקות.

אחת התופעות המדהימות היא השינוי בתקשורת קולית: לאחרונה פורסם מחקר לפיו ציפורים עירוניות משנות את דפוסי ציוציהן לעומת בנות מינן בסביבות טבעיות, כדי להתגבר על רעש התנועה. מחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה מצא שציפורי זמיר בלונדון שרות בקול רם יותר ב-10 דציבלים בשעות השיא של התנועה, ופיתחו יכולת להעלות את תדר הציוצים במהירות כתגובה לרעשי סביבה.

שועלים עירוניים פיתחו מלתעות קצרות יותר ומבנה גולגולת שונה מעט מאחיהם בטבע. השינוי הזה מאפשר להם לנצל טוב יותר מזון רך שמקורו באשפה אנושית, ולהשתמש פחות בטקטיקות ציד מסורתיות.

התנהגות אכילה השתנתה גם היא: גיבונים עירוניים בבנגקוק למדו לזהות את הרגעים שבהם רוכלי מזון מרוקנים עודפים, וסיגלו לעצמם לוח זמנים יומי המסונכרן עם פעילות אנושית. נמלים בניו-יורק התמחו באכילת שאריות מזון מהיר, עתיר שומן וסוכר, ופיתחו עמידות מטבולית לתזונה הזו. כמובן, חתולים בערים רבות הפסיקו לצוד (או, לפחות לא מתאמצים במיוחד לעשות זאת), משום שהם מואכלים ללא הפסקה.

אסטרטגיות הרבייה עברו אף הן אדפטציה מרשימה: ציפורי דרור בברצלונה החלו לבנות קנים מבדלי סיגריות – לא רק בגלל זמינותם, אלא גם מפני שהניקוטין פועל כחומר דוחה טפילים, מה שמגדיל את סיכויי הישרדות הגוזלים.

השעון הביולוגי של חיות רבות התאים עצמו לחיים העירוניים: אופוסומים ודביבונים הפכו פעילים יותר בלילה, כדי להימנע ממגע אנושי, בעוד שיונים התאימו את מחזור הרבייה שלהן למקורות מזון עירוניים יציבים, ומתרבות כעת לאורך כל השנה, במקום בעונות ספציפיות.

אולי המפתיע מכל הוא שינוי בדפוסי הפחד: מחקר מאוניברסיטת מינסוטה גילה שחיות עירוניות מפתחות "מרחק בריחה" קצר יותר – המרחק שבו הן מתחילות לברוח מבני אדם. סנאים עירוניים מאפשרים לבני אדם להתקרב פי שלושה יותר מאשר סנאים ביער, תוך שהם מאזנים בין זהירות לניצול הזדמנויות מזון.

התופעות הללו ממחישות את יכולת ההסתגלות המדהימה של בעלי החיים. הערים שלנו, שנבנו עבור האדם, הפכו לזירות של אבולוציה מואצת ומעבדות חיות לטבע המשתנה. ייתכן שבמקום לחשוב על חיות בר כפולשות למרחבים שלנו, עלינו להתחיל לראות את הערים כמערכות אקולוגיות משותפות, המעצבות מחדש גם אותנו וגם אותן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר