“שיטת מדלי": כך מוזיקאים יוצרים שירים שנתקעים לכם בראש

האם מצאתם את עצמכם שרים את אותו פזמון שוב ושוב, לפעמים במשך ימים שלמים? התופעה הזו, המכונה מדעית "תסמונת המנגינה החוזרת", אינה מקרית – היא מבוססת על מדע מורכב, ולעתים קרובות מתוכננת בקפידה על ידי יוצרי מוזיקה. קלוד חושפת בפנינו איך מוזיקאים כמו דורון מדלי מצליחים ליצור, פעם אחר פעם, שירים שפשוט אי אפשר להפסיק לזמזם.

המוח שלנו מחווט לזהות דפוסים ולהשלים מידע חסר. כשמנגינה ‘נקטעת’ באמצע, המוח ממשיך לנגן אותה בלולאה, כדי 'לסגור את המעגל'. זוהי הסיבה שרוב השירים ה’ממכרים’ הם למעשה קטעים או פזמונים עם סדרות תווים שחוזרות על עצמן, כאשר התו האחרון מתחבר חזרה לתו הראשון.

מחקר שנערך לפני 20 שנה (!) ע"י צוות בראשות דייויד קריימר באוניברסיטת דארטמות’ גילה שכ-90% מהאנשים חווים את התופעה לפחות פעם בשבוע, כאשר בממוצע, שיר "נתקע בראש" למשך 30 דקות עד שלוש שעות – אם כי במקרים קיצוניים זה יכול להימשך ימים, או אפילו שבועות.

המעניין הוא שתעשיית המוזיקה מנצלת ממצאים אלה בצורה מכוונת. מאפיינים מוזיקליים ספציפיים שהופכים שיר ל'דביק' נמצאים בשימוש תדיר. מאפיינים כאלה כוללים תבניות קצביות פשוטות וחוזרות, קפיצות מלודיות לא צפויות, ומה שנקרא 'אפקט ההשהיה' – כשהמוח מצפה לתו מסויםף והמלודיה מתעכבת רגע לפני שהיא מספקת אותו.

אחת הדוגמאות המפורסמות היא השיר "We Will Rock You" של קווין, שפותח עם מקצב פשוט של "בום-בום-כף" (כלומר מחיאת כף). דפוס זה פשוט מספיק כדי שהמוח יוכל לשחזר אותו בקלות, אך מעניין מספיק כדי לתפוס את תשומת הלב.

מחקר נוסף שנערך בשנת 2017 באוניברסיטת גולדסמית' בלונדון זיהה ארבעה מאפיינים מרכזיים של שירים שנוטים ‘להיתקע בראש’: מקצב מהיר (120-140 פעימות לדקה), מרווחים מלודיים פשוטים, חזרתיות עם וריאציות קלות, ומבנה "הפתעה-פתרון", שיוצר מתח ושחרור.

לא רק שירי מצעדים מנצלים את הדפוסים הללו: הם נמצאים בשימוש אגרסיבי למדי בפרסומות; זמרירים (ג'ינגלים) פרסומיים מתוכננים במיוחד להישאר בראש, כדי שהמוצר, השירות או החברה תמשיך להיות בתודעה שלנו גם כשהפרסומת כבר לא מוקרנת.

למרות שלעתים זה יכול להיות מטריד, מדענים מציעים כמה טכניקות להיפטר משירים שנתקעו לכם בראש: לשיר או לנגן את השיר במלואו, ולא רק את החלק שנתקע, כך שתגיעו לסוף שלו; לפתור חידה מילולית כמו תשבץ, שמעסיקה את אותם אזורי מוח; או פשוט להקשיב לשיר אחר ופחות ‘דביק’.