X

לא אוכלים אחים: ה"אתיקה" המרתקת של עכבישים קניבליים

בעולם הטבע יש לא מעט דברים מוזרים. למשל, עכבישים שאוכלים זבובים חיים, אבל אם מרעיבים אותם הם יחכו שאחיהם ימותו קודם ורק אז יטרפו את נבלותיהם. למה זה קורה?

אוכלים אחים - אבל לא הורגים אותם. עכביש מבוך. צילום: gailhampshire / flickr

"עכבישי מבוך” הם תת-משפחה של עכבישים ממשפחת המשפכניים (שנקראים כך בשל צורך המשפך של קוריהם), הנפוצים ברחבי אירופה, וידועים בנטיותיהם הקניבליסטיות – כלומר, הם נוטים לאכול עכבישי מבוך אחרים. אלא שמתברר כי יש להם קווים אדומים שהם לא עוברים, לפי מחקר שפורסם בחודש שעבר בכתב העת Animal Behaviour וננסה להבין בעזרת קלוד.

בשלבים מוקדמים של חייהם, העכבישונים חיים בדו-קיום עם אחיהם באותו קור. החוקרים מאוניברסיטת טולוז בצרפת והמרכז הלאומי הצרפתי למחקר מדעי (CNRS) בדקו את גבולות הסובלנות בין אחים בקרב עכבישי מבוך. הם ערכו ניסוי מפתיע שבדק מה יקרה כאשר מרעיבים עכבישונים צעירים.

התוצאות היו מפתיעות: אפילו תחת רעב קיצוני, העכבישונים נמנעו מלאכול את אחיהם החיים. הם שידרו אותות חברתיים שמנעו מאחיהם לאכול אותם בעודם בחיים – אך ברגע שמתו, הכללים השתנו וגופותיהם הפכו מזון לגיטימי לאחיהם, ככל הנראה בשל העובדה שהעכבישים המתים לא שידרו יותר את אותם אותות חברתיים.

נקבת עכביש המבוך מטילה עד 130 ביצים בתא המרכזי של רשת המבוך המורכבת שלה במהלך הקיץ. הצאצאים נשארים ברשת עם אמם במשך החורף, לפני שהם יוצאים באביב. בתחילה, העכבישונים ניזונים מחלמון הביצה שבה נולדו, השמור בבטנם. אם אימם תמות – הם יאלכו גם אותה. עם זאת, הם מסוגלים ללכוד זבובים תוך ימים ספורים לאחר הבקיעה, כך שיכולת הציד שלהם מתפתחת בגיל צעיר מאוד.

כדי ללמוד יותר על מנגנוני הסובלנות בין אחים, אספו החוקרים שקי ביצים של עכבישי מבוך בדרום-מערב צרפת ובקעו אותם במעבדה. חלק מהעכבישים גודלו בקבוצות של ארבעה, בעוד אחרים גודלו בבידוד. כל העכבישים לא הואכלו במהלך הניסוי, ולאחר 20 יום, החוקרים החלו להכניס זוגות של עכבישים רעבים ל"זירות" פלסטיק קטנות, כדי לראות כיצד יתנהגו זה עם זה.

העכבישונים שגדלו בקבוצות היו פחות תוקפניים באופן משמעותי זה כלפי זה בהשוואה לעכבישים שגדלו לבד. החוקרים שיערו שהסיבה היא שבידוד חברתי מפחית את הרגישות לאותות חברתיים. "לעכביש החי לבד אין סיבה להגיב לאותות שנפלטים על ידי עכבישים אחרים, שכן הוא לעולם לא יפגוש אותם שוב, למעט במהלך הרבייה כאשר אותות אחרים, כמו פרומונים מיניים, נכנסים למשחק", הסבירו החוקרים.

בעוד שהעכבישים שגודלו בקבוצות לא היו עוינים זה לזה, הם ניזונו מאחיהם המתים במהירות זהה לזו של העכבישים שהיו בבידוד חברתי. הממצא הזה הפתיע את החוקרים משתי סיבות: "ראשית, עכבישים בדרך כלל טורפים טרף חי ולא נבלות. שנית, וחשוב יותר, כפי שהראינו בעבודתנו הקודמת, עכבישים יכולים לסבול אחים חיים במשך שבועות, אך יאכלו אחים מתים תוך שעה ממותם".

החוקרים משערים כי אחים חיים שולחים זה לזה "אות חיים" באמצעות כימיקלים, שהם אחת הדרכים שבהן עכבישים מתקשרים. כעת החוקרים מתכננים לחקור את ההרכב של האות הזה, מה שעשוי לשפוך אור על מנגנוני התקשורת המורכבים בין עכבישים ועל ה"קוד האתי" המרתק של יצורים קניבליסטיים אלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר