תמונות קשות: למה אנחנו נהנים לראות סרטוני אסונות?

החל מידוענים שקרה להם משהו מביך ועד התיעוד מקסדות חיילי הנוח’בה – תיעוד של דברים רעים שקרו לאחרים מצליח למשוך את רובם המוחלט של האנשים. אנחנו בוהים בחומרים הללו כמעט בלי יכולת להסיט מבט, ולפעמים אפילו מבקשים מחברים שקיבלו תיעוד נוסף לשתף איתנו גם אותו. אבל האם שאלתם את עצמכם פעם מדוע אנחנו כה נמשכים לצפייה בריבים מיותרים ב”אח הגדול” או בתאונות רכבת איומות בחו”ל? התופעה הזו היא חלק עמוק ממבנה המוח האנושי, שאותו ננסה להבין בעזרת קלוד.

לפי מומחים לנוירולוגיה, המוח שלנו בנוי להיות קשוב לאיומים. במקור זה היה מנגנון הישרדותי – מי שהבחין בסכנה מוקדם יותר שרד. היום, התגובה האבולוציונית הזו מתבטאת בכך שאנחנו מרותקים לדרמות ולסכסוכים של אחרים.

מחקר שפורסם ב-Journal of Media Psychology גילה שבזמן צפייה בתוכן דרמטי, המוח משחרר דופמין וקורטיזול בתבנית ייחודית: הדופמין, המקושר לתחושת תגמול, מופרש בזמן שאנחנו צופים במצבים מתוחים, בעוד הקורטיזול, הורמון הדחק, מזהיר את גופנו מהסכנה הפוטנציאלית. בדיוק כפי שקורה בזמן שאנו צופים בסרטי אימה, גם תוכניות ריאליטי סוערות ותיעוד מאירועים אמיתיים גורם לגופנו להגיב בשחרור הורמוני ריגוש וסכנה בו-זמנית, מה שמדמה נסיעה ברכבת הרים: אנחנו מרגישים סכנה, אבל יודעים שאנחנו בטוחים. התחושה הזו ממכרת.

התופעה אף מתחזקת ברשתות החברתיות, משום שהאלגוריתמים בהן מזהים את הנטייה האנושית הזו ומציפים אותנו בתוכן דרמטי מסוגים שונים. כשאנחנו נשארים זמן רב יותר באפליקציה כדי לצפות בוויכוח סוער או בלקט של תאונות דרכים ממצלמות רכב ברוסיה, האלגוריתם לומד להעדיף תוכן כזה בעתיד.

אולם, יש השלכות פסיכולוגיות עמוקות לצריכה קבועה של “פורנו אסונות”: מחקרים מצאו שחשיפה ממושכת למצבי דחק של אחרים עלולה להוביל למה שפסיכולוגים מכנים "טראומה משנית" או "עייפות חמלה" – לאורך זמן, יכולתנו לחוש אמפתיה אמיתית למצוקתם של אחרים נשחקת.

אנחנו לא טוענים שיש צורך לחוש אשמה על הסקרנות הטבעית שטבועה בכולנו – אבל חשוב לקבוע גבולות בריאים. אם אתם מוצאים את עצמכם גוללים במשך שעות בחיפוש אחר אירועים דרמטיים וטראומטיים לצפות בהם – זה הזמן לחשוב האם זה באמת מיטיב עמכם.

הבנת המנגנונים העומדים בבסיס המשיכה שלנו לתוכן המדמה את אפקט רכת ההרים מאפשרת לנו לצרוך מדיה באופן מודע יותר. בעולם המועצם על ידי אלגוריתמים המחפשים להאריך את זמן המסך שלנו, המודעות לנטיות הפסיכולוגיות העמוקות הללו היא המפתח לשליטה בריאה יותר בצריכת התוכן שלנו.