דרכים מומלצות על ידי פסיכולוגים לענות על עלבונות

כולנו היינו שם – מישהו אומר משהו גס או מעליב, ואנחנו נתפסים לא מוכנים, מנסים להחליט בשנייה בודדת מהי הדרך הטובה ביותר לענות לו. בד"כ, התשובה שנענה לא תספק אותנו, ושעות לאחר מכן עוד נתחבט בתשובות חלופיות שיכולנו לבחור. פסיכולוגים מסבירים שכשהמוח שלנו מזהה עלבון, הוא נכנס למצב של התמודדות עם איומים, ולא למצב של תגובות שנונות, ולכן אנחנו לעתים קרובות מוצאים את עצמנו עונים בצורה שלאחר מכן נראית כמו בזבוז אנרגיה.

לאחרונה ביקש מגזין טיים מכמה פסיכולוגים להציע תשובות טובות ומועילות לעלבונות, כדי ללמד את הקוראים על דרכים נכונות להגיב כשהם נדחקים לפינה. נעזרנו ב-Claude כדי לסכם את התשובות.

פתיחת דיון
"כרטיס צהוב/אדום" – המונח הספורטיבי שרומז על התנהגות פחות ספורטיבית מסמן שההערה חצתה גבול ודורשת הבהרה או התנצלות.
"אתה בסדר?" - השאלה הזו מרמזת שאולי יש בעיה בהערה. אם הצד השני לא מבין ועונה בחיוב, אפשר להוסיף הערה בסגנון "רק בדקתי, כי ההערה הקודמת היתה קיצונית מאוד".
"איזה דבר נורא להגיד בקול" – דרך קלה לגרום להם להבין שהאמירה שלהם לא הולמת.

כיבוי אגרסיות
"תודה, אבל אני לא מקבל משוב לא רצוי" – סוגר את הפתח בפני דעות לא רצויות בתקיפות אך בנימוס.
"תוכל לחזור על זה?” – מאלץ את הצד השני לשקול מחדש את הערתו לפני שיחזור עליה בקול רם יותר.
"למה אתה מרגיש בנוח להגיד לי את זה?" - מטיל ספק בכוונותיו של הצד השני, או מזהיר מפני אפשרות שביקורת מצידו תפתח את הדיון לביקורת בכיוון ההפוך.

שמירה על קלילות
"אתה צריך לבוא עם תווית אזהרה!" – דרך מבדחת לרמוז לאדם שמולכם שהוא הלך רחוק מדי.
"אני לא מבין, אתה יכול להסביר את הבדיחה?" – מכיוון שלא מסבירים בדיחות, ובדיחות מסוימות אף מביך להסביר, תגובה כזו תגרום לאדם לשקול מחדש את השימוש בהערות ציניות וגסות יחסית.

אם כל היתר לא עובד, מטפלים ממליצים פשוט לא להגיב כלל. שמירה על שתיקה שוללת את החמצן מלהבת הדרמה וחונקת אותה באיבה.