השביתה של היומיים האחרונים באיטליה, שמארגניה אמרו כי נועדה לקדם "הפסקת אש בפלסטין ובכל המלחמות", הגיעה בתזמון מעניין – חודשים לאחר גל שביתות דומות במדינות אחרות, ובדיוק לפני יום השנה ה-83 לשביתה במדינה אירופית אחרת שנקשרה ליהודים – אבל באופן שונה לחלוטין. הסתייענו ב-Claude כדי לספר על "שביתת פברואר" בהולנד.
ב-25 בפברואר 1941 אירע בהולנד הכבושה תחת השלטון הנאצי מקרה יוצא דופן של התנגדות והתרסה. מאות אלפי עובדים הולנדים עזבו את עבודתם, כדי למחות על מדיניות הדיכוי והאפליה של הנאצים נגד אזרחים יהודים. לאחר פשיטה של הנאצים והמפלגה ההולנדית שתמכה בהם על השכונה היהודית באמסטרדם, שהזכירה את ליל הבדולח בגרמניה כמעט עשור קודם לכן, החליטה התנועה הקומוניסטית במדינה שהיא חייבת לפעול.
התנועה, שהוצאה אל מחוץ לחוק, הדפיסה והפיצה כרוזים שקראו לשביתה החל מה-25 בפברואר. הצפי היה שכמה תומכים ישתתפו – אך המארגנים עצמם הופתעו לאחר שהמוני עובדים את המפעלים, המשרדים ובתי הספר ואמסטרדם שותקה כמעט לחלוטין. על פי ההערכות, ביומה השני של השביתה כבר השתתפו בה 300,000 אזרחים הולנדים – לא רק באמסטרדם, אלא גם בהילברסום ובזאנדאם.
השלטונות הנאצים לא בחלו באמצעים כדי לדכא את השביתה – כשהסתערו על האזור שהפך למוקד שביתה, המשטרה הצבאית הנאצית פתחה באש על מפגינים. לפחות תשעה נהרגו, ומאות נוספים נפצעו ונעצרו. מאוחר יותר הוצאו כ-20 ממארגני השביתות וחברי המחתרת ההולנדית להורג. ההולנדים חזרו לעבוד, אך הנאצים הוסיפו אמצעי ענישה וקנסו את הערים שתושביהן השתתפו בהן – אמסטרדם ב-15 מיליון גילדן, הילברסום ב-2.5 מיליון וזאנדאם בחצי מיליון.
ההולנדים לא שכחו את האירוע, ו-11 שנים מאוחר יותר נחנכה אנדרטה לזכרו מחוץ לבית כנסת באמסטרדם. מדי שנה בתאריך הזה מתקיימת מולה צעדה לזכר השביתה, ושני דגמים מוקטנים שלה נמצאים בישראל – אחד ב"יד ושם" ואחד במכון ון ליר.