פעילות גופנית היא אחד מגורמי המפתח המרכזיים לבריאות, ובמיוחד לבריאות הלב, המשקל, הסיכון למחלות כרוניות, מצב הרוח ועוד. אבל מחקר על "תסמונת לב האתלט" מראה שבדיוק כמו אוכל, יותר מדי ממנה עלול להיות בעייתי. נעזרנו ב-Claude כדי ללמוד על עוד דבר שצריך להימנע מ"צריכת-יתר" שלו.
איגוד הלב האמריקאי ממליץ על 150 דקות בשבוע של פעילות גופנית מתונה, כמו הליכה מהירה, או 75 דקות של פעילות גופנית נמרצת, כמו ריצה, ואימוני כוח לפחות פעמיים בשבוע. מעבר לכך, צורת הלב מתחילה להשתנות כדי להסתגל, והלב גדל. למרות שלב מוגדל אינו מסוכן לכשעצמו, מה שזכה לכינוי "תסמונת לב האתלט" נקשר לסיכונים כמו דופק חריג.
בקרב ספורטאי סיבולת המתאמנים בכבדות עבור מרתונים או טריאתלון, מאמץ יתר קשור גם למחלת לב איסכמית (בעיות בעורקים המובילים אל הלב הגורמות למחסור באספקת החמצן לגוף). המחלה הזו עדיין אינה מובנת לחלוטין, אך נקשרה לסיכון להתקף לב.
חוקרים מציינים כי "תסמונת לב האתלט" לא נקשרה לתמותה מוגברת ממחלות לב, אך היא מהווה גורם לדאגה. עדיף בהרבה לשמור על רמות מאוזנות יותר של פעילות גופנית עקבית, השומרות על גמישות הלב ומונעות ממנו לשנות את גודלו באופן קבוע לכזה שמיועד לפעילות מאומצת ומסבכת את תפקודו הרגיל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו