תסתכלו על הציפור הזו. תסתכלו טוב. היא נראית קטנה וחמודה, עם הרגליים הקצרות, הגוף העגלגל, הנוצות הלבנות-אפורות והאורך שלא עובד את 22 הס"מ – אבל היא זכתה לכמה שמות לא מאוד מחמיאים, בשל העובדה שההתנהגות שלה הרבה פחות חמודה מכפי שהיא נראית. פנינו ל-Claude כדי ללמוד על הכינויים שלה והסיבה שזכתה בהם.
השם הרשמי שלה הוא חנקן לודוויקיאנוס, והכינוי הבלתי רשמי שלה, אך הנפוץ יותר, הוא "בּוּצֶ’רבירד", או בתרגום חופשי "הציפור השוחטת". היא חיה בשטחים פתוחים ברוב חלקי צפון אמריקה, וניזונה מבעלי חיים קטנים אחרים – חרקים, עכבישים, צפרדעים, לטאות ואפילו עכברים.
חלקכם אולי שמו לב לעובדה ששלושת הדוגמאות האחרונות הן בעלי חיים קטנים עבורנו, אך לא עבור ציפור בגודל 22 ס"מ ומטה. אז איך היא מתמודדת עם טרף ששווה לה, או גדול ממנה? התשובה היא ש"השוחטת" משפדת את טרפה על זיזים חדים שהיא מוצאת בסביבתה. היא אורבת לו ממרומם של עצים ועמודים גבוהים, ואז עטה עליו ומנקרת לו בעמוד השדרה כדי לשתק אותו. אך החלק הבאמת מטריד מגיע לאחר מכן: היא מרימה את הטרף בטרפיה הקטנים, ומשפדת אותו על קוצים. היא אף למדה לנצל חוטי תיל לצורך זה.
אף על פי שמדובר בהתנהגות אפלה אפילו יחסית לבעת חיים טורף, שיפוד הטרף של ה"שוחטת" משרתת מטרה כפולה: מלבד הרחקתו מאוכלי נבלות על הקרקע, הזכרים יוצרים לעצמם תצוגות של טרפם כדי למשוך נקבות. בנוסף, חלק מבעלי החיים שאוכלת ה"טורפת" רעילים, והשארתם על ה"שיפודים" למשך זמן מאפשרת לאכול אותם לאחר שרמת הרעלים בגופם המת יורדת.
ה"טורפת" מנצלת את סביבתה באופן יצירתי למדי, כאשר היא משתמשת בה כיתרון אסטרטגי, נשק וכלי חיזור בו-זמנית. הדבר איפשר לציפור הקטנה בעלת הטפרים הזעירים לשרוד בטבע ואף לשגשג בו.