היהודי הדתי שעזב את הדת מצהיר: אין דבר כזה בחירה חופשית

נכנסתם לכתבה הזו? זה לא היה בגלל החלטה מודעת. נסיבות חייכם כפו עליכם לעשות זאת. זה לפחות מה שטוען הנוירוביולוג רוברט סַפּוֹלְסְקי מאוניברסיטת סטנפורד. מכיוון שאין לנו בחירה בעניין, ביקשנו מ-ChatGPT לספר לנו על הקביעה הנחרצת של החוקר הוותיק. 

בספרו החדש “Determined: A Science of Life Without Free Will" (בתרגום חופשי: "קבוע: מדע של חיים ללא רצון חופשי"), הוא מערער על האמונה האנושית המושרשת בבחירה חופשית, וטוען שלמעשה כל ההתנהגות האנושית היא מעבר לשליטתנו המודעת, בדיוק כמו פרכוסים בלתי רצוניים של התקף אפילפסיה.

ספולסקי מסתמך על מעל 40 שנה של חקר בני אדם ופרימטים, ומציע נקודת מבט פרובוקטיבית שצוללת לתוך המורכבות של תהליכי קבלת ההחלטות שלנו. הספר מתבסס על רב המכר הקודם שלו, “Behave: The Biology of Humans at Our Best and Worst” ("תתנהג: הביולוגיה של בני האדם במיטבנו ובשפלנו"), ומעמיק יותר בהשפעות הנוירוכימיות שמעצבות את פעולותינו.

קביעתו של ספולסקי כי לבני אדם אין רצון חופשי חריגה בחוגים מדעיים ופילוסופיים כאחד – והוא מודה בכך, אך טוען שקבלת היעדר רצון חופשי חיונית לטיפוח חברה צודקת יותר. לטענתו, הפרסים והעונשים שנגזרו על סמך שליטה משוערת במעשיו של האדם יוצרים עולם בלתי הוגן מטבעו.

הנחת היסוד תלויה ברעיון כי אינספור גורמים, לעיתים מעבר למודעותנו, משפיעים על בחירותנו. ספולסקי טוען שאפילו ההחלטות הפשוטות ביותר, כמו הושטת יד לעט, נקבעות מראש על ידי רשת של דחפים מתחרים וגירויים חיצוניים. הוא קורא להשליך לפח את האמונה באחריות האדם למעשיו, בטענה שהשפעות חיצוניות מעצבות את ההחלטות שלנו בדרכים שאנו מכירים בקיומם ובכוחם רק לעתים רחוקות.

עמדתו של ספולסקי זכתה לתמיכה וספקנות כאחד. כמה פילוסופים ומדעני מוח אימצו את נקודת המבט הדטרמיניסטית שלו, ודוגלים בשינוי באופן שבו החברה רואה אחריות מוסרית וצדק פלילי – למרות שהמשמעות היא הפסקת המלחמה בפשיעה. עם זאת, קולות מתנגדים מזהירים מפני ההשלכות הפסיכולוגיות הפוטנציאלית של אימוץ תפיסת עולם כזו, ומביאים מחקרים המצביעים על קשר בין חוסר אמון ברצון חופשי לתוקפנות מוגברת.

מסעו של הנוירוביולוג מבית יהודי אורתודוקסי לאתאיסט ליברל לפי הגדרתו שיחק תפקיד בעיצוב נקודת המבט שלו; דחייתו של ספולסקי את הדת, ואימוץ הדטרמיניזם, הונעו על ידי תובנה אישית בשנות העשרה המוקדמות שלו, ועוררו חיים שלמים של מחקר אודות ההצטלבות בין ביולוגיה ואמונה.

למרות שספולסקי אולי לא יסחוף את הרוב עם טענותיו השנויות במחלוקת, הוא מקווה לטפח חמלה מוגברת על ידי הארת השפעת הטראומה על המוח. על ידי הבנת היסודות הנוירו-ביולוגיים של מאבקים אנושיים, הוא רואה בעיני רוחו חברה אמפתית יותר, שלא דוגלת בענישה.