ד"ש מאנטיוכוס: נחשפו הרעפים הקדומים ביותר בישראל

חפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחפירות בחניון גבעתי בעיר דודשבגן הלאומי סביב חומות ירושלים, חשפו את רעפי הקרמיקה הקדומים ביותר בארץ ישראל.

עד היום התגלו מעט מאוד עדויות פיזיות לנוכחותם של היוונים בירושלים, אך החשיפה, הכוללת 16 שברי רעפים מהתקופה ההלניסטית (המאה ה-2 לפני הספירה), משנה את התמונה. התגלית, המתוארכת לימיו של אנטיוכוס הרביעי, הצורר המוכר מסיפורי חג החנוכה, תוצג לראשונה ביום שני הבא בכנס "בימים ההם – בזמן הזה: החשמונאים באים" של רשות העתיקות, שיתקיים בירושלים ושהכניסה אליו ללא תשלום.

רעפי הקרמיקה הומצאו ביוון כבר במאה ה-7 לפני הספירה. עמידותם וחסינותם למים ולאש הקנו להם מוניטין חיובי, והבטיחו את התפשטותם המהירה לאזורים שכנים. למרות זאת, 500 שנה חלפו מאז המצאתם ועד שהגיעו הרעפים לארץ ישראל על ידי לא אחר מאשר אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) – המוכר לכולנו מסיפור חנוכה.

החוקרים ד"ר יפתח שלו ופיליפ ווקוסבוביץ' מרשות העתיקות ופרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב, ציינו כי זה "מפתיע איך תגלית קטנה פותחת צוהר לעולם שלם ועצום של מחקר. נציגי המלך הסלאוקי אנטיוכוס הרביעי, שמלך על אזורים נרחבים מסוריה ועד אזור פרס, הביאו איתם ממרכז השלטון שבסוריה את הידע והמסורת הדרושים לבניית גגות רעפים".

על פי המסופר בספרי המקבים, בשנת 168 לפני הספירה ערך אנטיוכוס מסע צבאי לירושלים, שהוביל לפרוץ מרד המכבים המפורסם. על מנת לבסס את שלטונו בעיר, הוא הקים מצודה רבת עוצמה שכונתה "החקרא". חיילי המצודה הוסיפו לשלוט בעיר גם לאחר טיהור המקדש, ולפי התיאורים בספרי המקבים ובכתביו של יוסף בן-מתתיהו, המצודה מיררה את חיי התושבים בעיר ובמקדש. למרות התיאורים הרבים של המצודה במקורות, מיקומה המדויק בתוך העיר נותר חידה שעדיין נתונה לוויכוח במחקר.

ד"ר איילה זילברשטיין מרשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב אמרה כי הממצאים שהתגלו בעיר דוד בשנים האחרונות פתחו את הדיון בנושא מחדש, שכן הם מחזקים את זיהוי המצודה דווקא בגבעת עיר דוד. "גילוי הרעפים ההלניסטיים מהווה חיזוק נוסף מכיוון חדש לזיהויה של נוכחות הלניסטית בעלת מסורות בנייה זרות בעיר דוד", אמרה. "המשך המחקר על רעפים רבים נוספים שהתגלו בידי משלחת בן-עמי וצ'חנובץ' עשוי לשפוך אור נוסף על סוגיה זו. העובדה שהרעפים נדירים מאוד באזורנו בתקופה זו, וכי הם זרים למסורת הבנייה המקומית, מרמזת על הבאתם בידי גורמי השלטון הזרים לצורך קירוי חלקים ממגדל או מבנה שהשתייך לאותה מצודה מפורסמת".

ד"ר ווקסבוביץ' אמר: "עד היום הכרנו מעט מאוד עדויות פיזיות לנוכחותם של היוונים (הסלאוקים) בירושלים. הרעפים החדשים שגילינו מחברים אותנו באופן מוחשי לסיפור חנוכה ולנוכחות היוונית במרחב. זה מאוד מרגש, מכיוון שאחרי כ-2,200 שנה מאז התרחשות אירועי חנוכה בירושלים, אנחנו נפגשים 'פנים אל פנים' עם השלטון היווני ועם אנטיוכוס הרביעי".

הוא הסביר כי "תנאי האקלים וכמות המשקעים הנמוכה בישראל, בנוסף לסיבות אחרות, אינן מצדיקות שימוש ברעפי גג, אבל אנטיוכוס בחר בכל זאת להשתמש בהם, כנראה מסיבה הצהרתית ותרבותית – היה לו חשוב להנכיח את התרבות החומרית היוונית בארץ ישראל, במרחק קצר מהמקדש, והשימוש ברעפים הוא חלק ממאמץ זה. לכן, לא במקרה, מיד עם נפילת השלטון היווני ועליית החשמונאים, נעלמים הרעפים מירושלים עד בואו של הכובש החדש – הרומאים".

אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות: "מעניין לדעת שלמרות העובדה שהעיצוב, הצורה והגודל של רעפי הגג הלכו והתפתחו במשך מאות שנים, השימוש בהם נשאר יציב ברחבי העולם. מדהים איך פריט כל כך יומיומי יכול לספר לנו כל כך הרבה".