עבור מאמן שהקריירה שלו מקוטלגת תחת הכותרת "מה היה קורה אם?", לשבוע האחרון חשיבות עליונה מבחינת ברנדן רוג'רס. כשעדיין מרחפת מעליו השאלות "מה היה קורה אם סטיבן ג'רארד לא היה מחליק באותו משחק מול צ'לסי ב־2014?" או "מה היה קורה אם לסטר לא היתה קורסת בסוף העונה שעברה?", מנג'ר לסטר סיטי קיבל השבוע שתי הזדמנויות להפוך את השאלות לתשובות.
ובינתיים, ההתחלה טובה. ניצחון 1:2 על מנצ'סטר יונייטד ביום שלישי קירב את הקבוצה שלו להבטחת המקום הרביעי, משימה שבה כשלו השועלים בצורה אפית בעונה שעברה, ובשבת מחכה לו גמר הגביע מול צ'לסי בוומבלי - אפשרות להעניק ללסטר את התואר הזה בפעם הראשונה בהיסטוריה ולעצמו תואר ראשון בכדורגל האנגלי. בתוך ארבע ימים יכול רוג'רס להמיר את הכמעטים בסימני קריאה.
רוג'רס היה אמיץ מאוד כשלקח את הג'וב על הספסל של לסטר בפברואר 2019. באותם ימים הוא אסף תארים בקבוצתו האהובה סלטיק - שבעה כאלה בפחות משלוש שנים - ואת כל הטוב הזה הוא עזב באמצע העונה לקבוצה שנדמה היה שהשיא שלה בלתי ניתן לשחזור. מהאליפות של 2016 אמנם נותרו כמה שחקנים והרבה זיכרונות, אבל המציאות היתה אחרת. שלושה מאמנים, כולל הארכיטכט קלאודיו ראניירי, פוטרו מתפקידם, ולסטר צנחה עד למקום ה־11 בטבלה.
למרות זאת, ואפילו שלפי הדיווחים קיבל הצעות מארסנל ומטוטנהאם, המנג'ר הצפון־אירי רצה את האתגר של לסטר. הוא האמין בחומר הגלם, בדרך, בפרויקט. הוא לא נרתע מהמצב, מהתקציב הנמוך או מהתחרות הגדולה שמצפה לו. כשחתם על החוזה אמר: "הגעתי לכאן כי אני מאמין שאוכל לתרום מהניסיון שלי למסע של הקבוצה".
הניסיון של רוג'רס כולל הרבה מאוד דברים, ובהם עבודה עם ז'וזה מוריניו בצ'לסי, שם למד אימונים טקטיים וטכניים מהפורטוגלי בימיו הגדולים, ונוסף על כך, 13 שנים כמאמן ראשי שכללו הרבה מעבר לאותם כמעטים עם ליברפול ב־2014 ועם לסטר אשתקד. רוג'רס היה מי שהעלה את סוונסי ליגה ב־2011, הופך אותה לוולשית הראשונה שמשחקת בפרמייר ליג וזוכה לשבחים רבים על הסגנון ההתקפי והחדשני. אותן תשבוחות קיבל רוג'רס על הסגנון שבו שיחקו ליברפול וסלטיק תחתיו. "כמאמן, יש לו הכל", אמר ל־"THE ATHLETIC" אנדי קינג ששיחק אצלו בלסטר, "הוא לא רק מדבר, הוא מראה ומסביר ומדגים, עד שהמסר עובר".
"יחסי אנוש מדהימים"
לפי אנשים שעבדו איתו, רוג'רס מאמין שתמיד אפשר לסמוך על שחקן צעיר, וששחקן אף פעם אינו מבוגר מכדי ללמוד. אם בליברפול הכניס לעניינים את ראחים סטרלינג, בלסטר הוא מקדם את ווסלי פופאנה ולוק תומאס. אם בקבוצותיו הקודמות שדרג את גארי מונק, סטיבן ג'רארד וסקוט בראון הוותיקים, כעת בלסטר הוא עושה את זה עם ג'יימי וארדי. "הוא מאמן מבריק", הכריז החלוץ בן ה־34, "יחסי האנוש שלו מדהימים וזה בדיוק מה שאני, כשחקן בן 34, מחפש בשלב הזה. הוא מסוגל לשפר את כולם, אפילו באחוז אחד, וזה מאוד משמעותי בקבוצה".
ועדיין, למרות כל הדברים הללו, נדמה שדווקא הכישלונות הם אלה שמגדירים את רוג'רס. למרות שליברפול שלו הפסידה רק משחק בחצי השני של אותה עונת 2014, ההפסד הזה - ה־2:0 לצ'לסי שהעניק את האליפות לסיטי - נשאר כזיכרון היחיד. כך קרה גם אשתקד. לסטר פתחה את העונה מצוין והיתה בחלק העליון, אבל אז הגיעו שתי מגיפות - הקורונה ופציעות - והשועלים דעכו. בחצי השני הם ניצחו רק בשישה מ־19 משחקים, והפסד ליונייטד במחזור האחרון השאיר אותם בלי טופ 4. הפספוס הזה נצרב בתודעה יותר מכל דבר אחר שלסטר עשתה אשתקד, והיא עשתה.
לכן הישורת האחרונה של העונה הזאת חשובה כל כך לרוג'רס. גם הפעם הקבוצה שלו סבלה בחלק הנועל של העונה. גם הפעם הגיעו פציעות והפסדים וספקות לגבי היכולת של המאמן לקחת את לסטר להישגים משמעותיים. "אני מאוד גאה בשחקנים שלי שהראו אופי וחזרו למסלול", אמר רוג'רס אחרי הניצחון על יונייטד. מחר הוא יקווה להיות גאה שוב, וכך לזכות בהערכה שמגיעה לו על מה שהשיג, ולא על מה שפספס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו