שלושה שבועות אחרי שהגיע לראשונה לחנויות ברחבי איטליה, ספרו האוטוביוגרפי החדש של חלוץ מילאן זלאטן איברהימוביץ', "אדרנלינה", מככב בחלונות הראווה וברשימות רבי המכר.
ככה זה כשהסופר יודע לרתום למסע של יחסי ציבור אפילו את האפיפיור בכבודו ובעצמו. במפגש בין שניהם, שתצלום ממנו הועלה מייד לחשבונות של זלאטן ברשתות החברתיות, לצד הברכות, הוחלפו גם ספרים. ראש הכנסייה הקתולית קיבל מהמפציץ השבדי את "אדרנלינה" והעניק לו את ספרו "ספורט על פי האפיפיור פרנציסקוס". עם כל הכבוד לאפיפיור ולמעמד הכנסייה באיטליה, סיכויי המכירות של "אדרנלינה" נראים מבטיחים יותר.
מי שיקרא את ספרו החדש של זלאטן יגלה בעמודיו את הדמות המוכרת היטב: הרבה כישרון כדורגל, הרבה יומרות, הרבה הבנה שיווקית. את השאפתנות הגדולה שלו איברהימוביץ' צובע בגוונים של כנות, שהפכה זה מכבר לסימנו המסחרי. פיו וליבו שווים, בטוחים אוהדי הכדורגל, שרצים לקנות את הספר כדי להיחשף לסודות שמאחורי תדמית המועדונים שבהם שיחק, ולהכיר את הסיפורים שכוכבים אחרים נוהגים לנצור בליבם לפחות עד סוף הקריירה.
אפרופו סוף הקריירה, על אף כושרו הנהדר, גם זלאטן מודע לכך שלא יוכל למשוך עוד זמן רב ברמות הגבוהות, ו"אדרנלינה" מבשרת את פרישתו המתקרבת. הסודות שבספר לא רק מחליפים את השערים שכבר לא יוכל להבקיע, אלא גם ממקמים אותו במרכז התמונה, ובד בבד מספקים לו ביטחון כלכלי.
מאגר יצרים
אם בהיבט הכלכלי עסקינן, הרי האוטוביוגרפיה הקודמת של זלאטן, שראתה אור לפני עשור בדיוק, הפכה לאחת ההצלחות הגדולות של תעשיית הספרים בשבדיה ונמכרה ביותר מ־1.5 מיליון עותקים. כעת הוא מכוון בעיקר אל השוק האיטלקי - שוק גדול הרבה יותר ומטורף יותר על כדורגל - ותעיד על כך בחירת השותף לכתיבה. אם ספרו הקודם נכתב עם העיתונאי השבדי דוד לגרקרנץ, הפעם היה זה לואיג'י גרלנדו האיטלקי, אחד הכותבים המוערכים של "לה גאזטה דלו ספורט".
אם חשקה נפשכם בסיפורים בלעדיים סביב מה שחווה במגרש ומחוץ לו, זלאטן בהחלט מספק את הסחורה. לפעמים אלו סיפורים בעלי גוון צהוב משהו: להנהלת מנצ'סטר יונייטד יש מנטליות קרתנית, מלין איברה, ומדגים את הטענה באמצעות דוגמה מוזרה שבה ראשי המועדון ניכו לו פאונד אחד מהמשכורת - עלות המיץ ששתה ממיני־בר במלון. ולפעמים הסיפורים מגלים הבדלי תרבות עמוקים - למשל, זה המתאר את פערי פילוסופיית המשחק בין אייאקס של מרקו ואן באסטן לזו של יובנטוס של פאביו קאפלו.
אבל ככל שמדובר באיברהימוביץ', העניין האמיתי מסתתר ביחסי אנוש. האיש שמעולם לא נמנע משערורייה טובה או מריב מתוקשר, מפרט בהנאה ניכרת את החברויות ואת השנאות שלו, בדגש על מה שרק הצדדים המעורבים רואים ושומעים - את המשפט המקניט שזרק לדני וולבק אחרי השער המפורסם נגד נבחרת אנגליה, את ההיסטוריה של היריבות היצרית עם רומלו לוקאקו ואת ההמתנה הארוכה (חמש שנים!) להזדמנות לנקום במרקו מטראצי ולפצוע אותו עד כדי צורך באשפוז. מאגר היצרים שבו ניחן, כה בלתי נדלה, שדבר אחד ודאי: זלאטן לא ייעלם מחיינו גם אחרי שיפרוש. חכו לאוטוביוגרפיה נוספת - בעשור הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו