בחודש ספטמבר השנה, אברהם גרנט יעלה למשחק האחרון במוקדמות שלב הבתים של אליפות אפריקה עם נבחרת זמביה. המשחק יהיה חסר חשיבות, ויחתום סופית את עלייתה של נבחרתו של המאמן הישראלי לאליפות אפריקה, שתתקיים בחוף השנהב בתחילת 2024. זה יקרה בדיוק 64 שנה לאחר שהמאמן הישראלי הראשון אי־פעם נחת על אדמת היבשת, כדי לאמן את נבחרת ניגריה ולנסות להביא אותה לאליפות אפריקה.
ג'רי בית הלוי ז"ל מזוהה יותר מכל עם מכבי תל אביב, אף שחתם בין היתר גם בקבוצה האדומה של תל אביב, והיה בין הראשונים לעשות את המעבר הלא־שגרתי בשנות ה־50, תקופה סוערת בכדורגל התל־אביבי. הוא הפך למאמן המוכר ביותר בכדורגל הישראלי, ולכן, במסגרת היחסים בין המדינה המתהווה ניגריה (שתכריז על עצמאותה באוקטובר 1960) לבין ישראל, הישראלי הראשון אי־פעם בכדורגל האפריקני נחת באפריקה בספטמבר 1960.
אף שהכדורגל האפריקני חיפש אז את דרכו, לניגרים היתה כבר יריבות עם גאנה מחוץ למגרש. גאנה גם היתה יריבתה העיקרית של ניגריה במאבק למונדיאל 1962 בצ'ילה, ואף ניצחה אותה בחודש אחד פעמיים והדיחה אותה מהמאבק על הכרטיס למונדיאל. בניגריה האשימו את ההתאחדות לכדורגל על כך שהביאה מאמן זקן (בית הלוי היה אז רק בן 48), ממדינה שהיא לא מדינת כדורגל "אמיתית". "היינו צריכים להביא הונגרי, כמו גאנה", נכתב. הביקורות על בית הלוי הגיעו עד לישראל, ומה שהחל כניסיון לגשר בין המדינות הדאיג לפתע את הממשל הישראלי.
הפך את הגלגל
אבל בית הלוי דאג להפוך את הגלגל. למשחק לכבוד ההכתרה של המושל המקומי, בחודש נובמבר, הגיע האימפריה האפריקנית מצרים. השחקנים של המאמן הישראלי שטפו את המגרש וניצחו 1:2. אף שהיה זה משחק ידידות, האוהדים והתקשורת המקומית ידעו להחמיא למאמן הישראלי, "שידע להשתמש בחומר הגלם שברשותו". האווירה סביב בית הלוי נרגעה, והוא החל לזכות לעיתים בתמיכה מהעיתונאים השונים, שכמו תמיד לאורך ההיסטוריה חיפשו קודם כל את ראשו של יו"ר ההתאחדות.
באפריל 1961 רשם בית הלוי את גדול הישגיו: שתי תוצאות תיקו בבית ובחוץ מול היריבה השנואה גאנה ב"דרבי של אפריקה", ששינו את דעתם גם של אחרוני הסקפטים לגבי המינוי של הישראלי לתפקיד המאמן הראשון של ניגריה העצמאית.
בספרו של בית הלוי, "ג'רי - חיי סביב הכדור: שחקן, מאמן, יושב־ראש", הוא סיפר: "משכורתי השנתית נקבעה, 1,800 ליש"ט פלוס דיור, רכב וביטוח רפואי (להוציא טיפולי שיניים). שלחו לי ארבעה כרטיסי טיסה - לי, לאשתי ולשני בניי. הניגרים העמידו לרשותי מכונית חדשה ונהג צמוד לחודש, עד שאלמד את מסלולי התנועה בעיר, ובעיקר למגרשי הכדורגל".
ההצלחה של בית הלוי היוותה גאווה למושבה הישראלית ההולכת וצומחת במדינה האפריקנית, שעסקה בבנייה ובחקלאות, וגם לנציגי הממשלה - כמו שלמה ארגוב, שהיה שליח במדינה.
כשנדמה היה שהכל מסתדר, ושבית הלוי מצליח לשכנע את כל נציגי השבטים ששלטו בהתאחדות לכדורגל המקומית ביכולתיו - הקבוצה יצאה בסוף שנת 1961 לצמד משחקים במסגרת אליפות אפריקה נגד תוניסיה. במשחק הראשון ניצחה ניגריה 1:2, והעיתונות המקומית דיברה על כך שסוף־סוף רואים את השיטה של בית הלוי בקבוצה, אף שהוא לא הונגרי כמו מאמנה של נבחרת גאנה.
"הודיתי לאל"
משחק הגומלין בתוניסיה הפך לשערורייה הראשונה בתולדות הכדורגל הניגרי. בית הלוי התבקש לא להגיע לתוניסיה נוכח היותו ישראלי, אבל גם כך הניגרים הובילו בחוץ 1:2 בדרך לאליפות אפריקה היסטורית מבחינתם. בדקה ה־65 שמט השוער האורח כדור, והשופט המצרי קבע שהוא עבר את הקו. הקוון פסל את הגול, וכפשרה החליט השופט על בעיטה חופשית לתוניסאים. בעוד הניגרים מתווכחים עם השופט, ובטרם האחרון שרק לביצוע הבעיטה, התוניסאים השוו ל־2:2 בבעיטה ישירה.
הרוחות במגרש התלהטו, ובהיעדרו של בית הלוי הניגרים החליטו לנטוש את המגרש, לרשום הפסד טכני ולא להגיע לאליפות אפריקה. "הודתי לאל שידי לא היתה במעגל הזה", כתב בספרו על שני המשחקים, שלמעשה סיכמו את הקריירה של הישראלי הראשון באפריקה.
בשנת 1962 כבר הוחלף יו"ר ההתאחדות ביו"ר מוסלמי. חוזה ההעסקה של בית הלוי, שמראש חתם לשנתיים, עמד לפני סיום, והיה נראה שימשיך בתפקידו. עם זאת, הצעה שהגיעה ממכבי ת"א לחזור להציל אותה מירידת ליגה, והעובדה שהניגרים התמהמהו עם ההחלטה, החזירו אותו לארץ. 63 שנה אחר כך - ישראלי אחר, שהיה אז בן 5, יוביל נבחרת אפריקנית אחרת לאליפות היבשתית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו