לפני שלושה שבועות ריאל מדריד חזרה מפיגור 2:0 וניצחה את ליברפול 2:5 באנפילד. זה היה ללא ספק אחד הניצחונות הגדולים בהיסטוריה של הבלאנקוס, אבל מה שבטוח זה שאם ליברפול תצליח לנצח הערב בברנבאו בתוצאה שתעלה אותה לרבע הגמר, זה יהיה הקאמבק הגדול ביותר בהיסטוריה.
כן, אפילו יותר מהרמונטדה המפורסמת של ברצלונה מול פ.ס.ז' לפני שש שנים. זה הזמן לשחזר את חמשת הקאמבקים הגדולים בהיסטוריה של ליגת האלופות.
רומא – ברצלונה 0:3 (2018)
אחרי שהדיחה את צ'לסי בשמינית הגמר, התייצבה ברצלונה למשחק ביתי מול רומא ברבע הגמר. בארסה הובילה 0:2 משני שערים עצמיים (דניאלה דה רוסי וקוסטאס מנולאס), ג'רארד פיקה כבש גם הוא, אדין דז'קו צימק, ובדקה ה־87 קבע לואיס סוארס 1:4. דז'קו נשאל לאחר המשחק אם הוא חושב שאפסו סיכוייה של רומא וענה: "כן, השער הרביעי הרג אותנו".
שבוע לאחר מכן רומא עלתה לגומלין בלי יותר מדי אמונה, אבל כשדז'קו בעצמו הבקיע אחרי שש דקות, האוהדים התחילו להאמין. מה שקרה במחצית השנייה היה מטורף, כי דווקא שני השחקנים שהבקיעו את השערים העצמיים בקאמפ נואו היו אלו שהבקיעו הפעם לרשת הנכונה. השער של מנולאס בדקה ה־82 הכריע את ההתמודדות בזכות שער החוץ של דז'קו קטן האמונה במשחק הראשון.
לה קורוניה – מילאן 0:4 (2004)
מילאן זכתה בליגת האלופות ב־2003, ותחת קרלו אנצ'לוטי היתה אחת הפייבוריטיות לזכייה גם בעונה שלאחר מכן. במשחק הראשון ברבע הגמר היא הביסה את לה קורוניה 1:4 בסן סירו. קאקה כבש צמד, אנדריי שבצ'נקו ואנדראה פירלו השלימו והרוסונרי נסעו לספרד בתחושה שהגומלין יהיה לפרוטוקול.
אבל ללה קורוניה היו תוכניות אחרות: וולטר פנדיאני האורוגוואי הבקיע אחרי חמש דקות, וחואן קרלוס ואלרון ואלברט לוקה קבעו 0:3 במחצית, תוצאה שלמעשה הספיקה לספרדים בזכות שער החוץ שכבשו באיטליה. מילאן עלתה נחושה למחצית השנייה כדי לנסות ולהבקיע שער שיעלה אותה לחצי הגמר, אבל במקום זאת ספגה שוב, הפעם מרגליו של פראן. דפור' ניצחה 0:4, והפכה לקבוצה הראשונה בהיסטוריה של ליגת האלופות שמעפילה אחרי הפסד בשלושה שערים במשחק הראשון.
אייאקס – טוטנהאם 3:2 (2019)
אייאקס היתה בלתי ניתנת לעצירה בעונת 2018/19. המאמן אריק טן האח בנה קבוצה אדירה, כשדושאן טאדיץ' מנהל את העניינים בקישור ולצידו חבורה של צעירים מוכשרים, כמו פרנקי דה יונג, מתיאס דה ליכט וחכים זאייש. ההולנדים הביסו את ריאל מדריד 1:4 בברנבאו בשמינית הגמר, ונראו כמו הקבוצה הטובה בעולם. את טוטנהאם הם ניצחו 0:1 בלונדון במשחק החוץ בחצי הגמר.
גם בגומלין באמסטרדם זה נראה לא כוחות, כאשר אחרי 35 דקות אייאקס הוליכה 0:2 משערים של דה ליכט וזאייש. טוטנהאם של מאוריסיו פוצ'טינו נראתה אבודה ומבולבלת, והאוהדים מאמסטרדם כבר הזמינו מהיציע כרטיסי טיסה לגמר במדריד, אבל אז החל המופע של לוקאס מורה: החלוץ הברזילאי הבקיע פעמיים בדקות 55 ו־59, וכשאוהדי אייאקס סופרים את השניות האחרונות של תוספת הזמן הוא הבקיע שוב, בדקה ה־96, בבעיטה האחרונה של המשחק. השלושער של לוקאס מורה חיסל את אייאקס הגדולה ההיא, תרתי משמע. וטוטנהאם? בגמר היא חזרה להיות טוטנהאם ונכנעה 2:0 לליברפול.
ליברפול – ברצלונה 0:4 (2019)
במשחק הראשון של חצי הגמר ברצלונה נתנה הצגה והביסה את ליברפול 0:3, כשאוסמן דמבלה מחמיץ בדקה האחרונה הזדמנות לשער בטוח. מילא, אמרו אוהדי בארסה, גם 0:3 יספיק באנפילד. לגומלין עלתה ליברפול בהרכב חסר. מוחמד סלאח ורוברטו פירמינו היו פצועים ובמקומם שיחקו דיבוק אוריגי ושרדאן שאקירי, מה שהרגיע מאוד את הקטאלונים.
כבר אחרי שבע דקות אוריגי כבש, אבל רק קבע את תוצאת המחצית, 0:1 לליברפול. אלא שאז הופיע הקשר ההולנדי ג'ורג'יניו ויינאלדום, שהבקיע פעמיים בתוך שתי דקות והשווה את המאזן הכללי ל־3:3. הקהל באנפילד דחף את השחקנים של יורגן קלופ בטירוף. בדקה ה־79 הגיע רגע הגאונות של טרנט אלכסנדר ארנולד. המגן ראה שהגנת ברצלונה לא מאורגנת, ובמקום להגביה את כדור הקרן, שלח כדור חד למרכז הרחבה, שם היה אוריגי, שהמשיך את הכדור לרשת. זו היתה שנה שנייה ברציפות שברצלונה ההמומה ניצחה בבית בהפרש של שלושה שערים, ובכל זאת הודחה.
ברצלונה – פ.ס.ז' 1:6 (2017)
אחרי שפ.ס.ז' של אדינסון קבאני ואנחל די מריה מחצה את בארסה 0:4 במשחק הראשון בשמינית הגמר, מעטים האמינו שיש לקטאלונים סיכוי בגומלין. כשניימאר הבקיע בבעיטה חופשית נהדרת בדקה ה־88 והעלה את בארסה ליתרון 1:4, התחושה היתה שמדובר בשער ניחומים בלבד, אבל הברזילאי, אולי במשחקו הטוב בקריירה, לקח על עצמו את המשימה הבלתי אפשרית. 90 שניות לאחר מכן לואיס סוארס זרק את עצמו ברחבה, והשופט קבע פנדל. לא מסי ולא סוארס ניגשו לנקודה הלבנה אלא ניימאר, שבעט פנימה.
והוא גם היה זה שהגביה את הכדור המופלא לרחבה כשנותרו 20 שניות לסיום ארבע דקות תוספת הזמן. הכדור עבר מעל לראשם של עשרה שחקני פ.ס.ז', וסרג'י רוברטו היה שם כדי להבקיע, להיכנס להיסטוריה - ולהיות חתום על הרמונטדה הגדולה ביותר. זו היתה הפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריה שקבוצה ניצחה בגומלין אחרי פיגור של ארבעה שערים מהמשחק הראשון.
