בגיל 33, וכחודש לאחר סיום הגביע העולמי, הודיע אמש (שני) גארת' בייל על פרישה מכדורגל. אפשר לכנות את הפרישה הזאת מפתיעה בשל גילו הצעיר היחסית, אך גם לא מפתיעה בשל החיבור הרופף שלו למשחק בשנים האחרונות.
למרות הכל, בייל פורש כשיאן ההופעות של נבחרת ויילס (111) ושיאן השערים שלה (41) וכאחד השחקנים הבריטים המעוטרים בכל הזמנים. עם ריאל מדריד זכה חמש פעמים בליגת האלופות ושלוש פעמים באליפות ספרד, כאשר בעונתו האחרונה, במדי לוס אנג'לס, זכה באליפות ה־MLS.
"אני בר מזל שהצלחתי להגשים את החלום שלי לעסוק בספורט שאני אוהב" כתב בייל; "הכדורגל באמת העניק לי כמה מהרגעים הגדולים בחיי". את הודעת הפרישה שלו, אותה פרסם ברשתות החברתיות, חילק בייל לשתי הודעות שונות. באחת הוא מודיע על פרישה מהנבחרת ומכדורגל בינלאומי. את ההחלטה הזאת הוא מכנה "ללא ספק הקשה ביותר בחיי" ובכותרת כתב; "לכל המשפחה הוולשית שלי".
ניכר מההודעה הזאת שהכוכב בן ה־33 היה מחובר לנבחרת הלאומית מלכל קבוצה שבה שיחק. בייל של הנבחרת הוא בייל נטול ספקות, כזה שהוביל אותה לחצי גמר יורו 2016 וליורו 2020, וזה ששלח אותה למונדיאל בקטאר, הראשון שלה מזה 50 שנים. "אני גאה להיות חלק מההיסטוריה של המדינה המדהימה הזאת" כתב; "אחרי הכל, דרקון על החולצה זה כל מה שאני צריך".
בהודעה השנייה בישר בייל על פרישה מוחלטת מהמשחק. בהודעה זאת הוא מציין את כל הקבוצות שבהן עבר, מסאות'המפטון וטוטנהאם ועד ריאל מדריד וקבוצתו האחרונה לוס אנג'לס, מציין את המאמנים, השחקנים ואנשי הצוות שאיתם עבד. בהמשך הודה בייל למשפחה, לאשתו ולילדיו וסיכם; "אני עובר בציפייה לפרק הבא של חיי".
להבדיל מהנבחרת, בייל של הקבוצות השאיר טעם של עוד. של פוטנציאל לא ממומש עד הסוף, של שחקן גדול שיכול היה להיות גדול עוד יותר. לצד עונות מופלאות ושערים בלתי נשכחים כמו זה שכבש בגמר ליגת האלופות 2018, בייל חווה ירידות ביכולת ובעיקר ירידה ברמת העניין. האפשרות שיפרוש אחרי הגביע העולמי עמדה על הפרק, ולמרות זאת יש אלמנט של הפתעה בפרישה של אחד השחקנים הגדולים בדור האחרון.
