חודש לקטאר, תמונת מצב:
בית א': קטאר, אקוודור, הולנד, סנגל
קטאר - איפה היא עומדת? המארחת אף פעם לא עומדת. בזמן ששאר הנבחרות ממתינות לחלונות הבינלאומיים על מנת לבחון את עצמן הנבחרת של פליקס סאנצ'ס שקועה כבר כמה חודשים במחנה אימונים ולא מפסיקה לשחק מול מי שפנוי.
אז אחרי שני משחקי ההכנה האחרונים של חודש ספטמבר – הפסד 2:0 לקנדה ותיקו 2:2 מול צ'ילה - שלא הביאו איתם בשורות יוצאות דופן, קטאר ניצחה השבוע 1:2 את ניקראגווה במשחק נוסף שלא שירת את המוראל הלאומי.
למרות הרכב חזק ושערים של אכרם עפיף ומוחמד מונטרי, היכולת לא הייתה משביעת רצון והחטאת פנדל לקראת הסיום השאירה טעם מר בפה.
סיבות לדאגה: בעיקר היכולת.
סיבות לאופטימיות: בחודש שנותר תשחק הנבחרת הקטארית מול גוואטמלה, הונדורס ופנמה.
אקוודור - איפה היא עומדת? במקום. שני משחקי ההכנה האחרונים, מול ערב הסעודית ויפן, הסתיימu בתוצאה שלא מספרת הרבה: 0:0. לפני כן הייתה מעורבת הנבחרת של גוסטבו אלפרו בשני ניצחונות 0:1 ובארבעה משחקים שהסתיימו ב-1:1.
כדי למצוא משחק שבו כבשה יותר משער אחד, צריך לחזור עד לנובמבר 2021 למשחק מוקדמות מול צ'ילה. עד לגביע העולמי מצפה לה משחק הכנה אחרון מול עירק, ושם היא תקווה לפתוח את הברז.
סיבות לדאגה: המחסור בשערים: שניים כאלה בחמשת המשחקי האחרונים העלו לדיון את השאלה האם אקוודור צריכה לזמן חלוצים נוספים, או שאנר ולנסיה (10 שערים בפנרבחצ'ה העונה) ומייקל אסטרדה (3 שערים בקרוס אסול) מספיקים?
סיבות לאופטימיות: הכושר המצוין של הקשרים מויסס קאייסדו וג'גסון מנדס.
הולנד - איפה היא עומדת: בפלייאוף ליגת האומות אחרי שסיימה מקום ראשון וללא הפסדים בבית שכלל את בלגיה, פולין ווילס. הולנד גם כבשה 14 שערים – יותר מכל נבחרת בדרג א' – כשבחלון האחרון ניצחה את פולין בחוץ ואת בלגיה בבית כשהיא שומרת על רשת נקייה. ואן חאל, כהרגלו, עושה קסמים.
סיבות לדאגה: הכשירות של ממפיס דפאי. שחקנה של ברצלונה סובל לאורך העונה מפציעות שריר שהגבילו אותו ל-130 דקות משחק בכל המסגרות. הוא עשוי לשוב בקרוב, אך לא ברור כיצד יגיע לקטאר.
סיבות לאופטימיות: יש לא מעט, אבל בעיקר קודי גקפו. עם מעורבות ב-23 שערים העונה (כיבושים ובישולים) במדי פ.ס.וו, הקשר/חלוץ בן ה-23 מגיע למונדיאל כאחד המועמדים הבולטים להשתמש בו על מנת לעשות את הפריצה הגדולה. הפוטנציאל שם, היכולת קיימת, הבמה מוכנה.
סנגל - איפה היא עומדת: בתקווה שבכיוון הנכון. אחרי שסיימה את משחקי ההכנה שלה עם ניצחון על בוליביה (0:2) ותיקו 1:1 מול אירן, הנבחרת של אליו סיסה מקווה שהניסיון, הסגל והבית היחסית נוח יקחו אותה לשלב הבא ואפילו מעבר לכך.
סיבות לדאגה: אדואר מנדי, אחד השחקנים החשובים בנבחרת, איבד את המקום בין הקורות של צ'לסי בשבועות האחרונים.
סיבות לאופטימיות: סאדיו מאנה. כבש ארבעה שערים בחמשת המשחקים האחרונים של באיירן מינכן, וכושר הכיבוש שלו הוא הכרחי עבור ההצלחה של סנגל.
בית ב: אנגליה, ארה"ב, איראן, וויילס
אנגליה - איפה היא עומדת: בשפל, וגם בדרג ב' של ליגת האומות. מול גרמניה אמנם עצרה הנבחרת של גארת' סאות'גייט את הסחף כשהפכה פיגור 0:2 ליתרון 2:3 ובסופו של דבר ל-3:3, אבל התוצאות האחרונות – הרעות ביותר זה 30 שנה ובהן תבוסה 0:4 ביתית להונגריה – הפכו את התקווה שנולדה עם גמר יורו 2020 לחוסר אמונה לקראת הגביע העולמי 2022.
סאות'גייט נותר בתפקידו למרות לחץ ציבורי להחליפו, וכשלא נותרו יותר משחקי הכנה עד לגביע העולמי הלחץ הוא אדיר – אפילו בקנה מידה אנגלי.
סיבות לדאגה: תוצאות, יכולת, מומנטום, אווירה. כל אלה, וגם שורה של פציעות. ריס ג'יימס יפספס את הטורניר, כאשר גם קייל ווקר בספק גדול (למרות שהחדשות האחרונות מרמזות שאולי יחלים בזמן). קלווין פיליפס נאבק גם כן בפציעה, ורק לקראת אמצע נובמבר יתבהר מצבו.
סיבות לאופטימיות: חומר הגלם האנגלי הוא מהמשובחים שיש. הסגל הזה, עם כמה שינויים ועם אותו מאמן, הגיע לחצי גמר מונדיאל ולגמר יורו – כך שפוטנציאל בהחלט יש. עושה רושם שיש פה הרבה עניינים מנטליים, ואת זה אפשר לסדר.
ארצות הברית - איפה היא עומדת: ממש לא איפה שקיוותה לעמוד עכשיו. המאמן גרג ברהאלטר והצוות שלו הציגו תוכניות על גבי תוכניות, אבל שני משחקי ההכנה האחרונים שהסתיימו בהפסד 0:2 ליפן וב-0:0 עם ערב הסעודית, הבהירו שמאמנים יכולים לתכנן תוכניות אבל לפעמים השחקנים צוחקים עליהם מהדשא.
במקרה של ארה"ב, זה די הגיוני בהינתן שהסגל האמריקאי הוא מאוד צעיר ובהתאם לכך נתון לתנודות רבות ביכולת.
סיבות לדאגה: היעדר חלוצים, ולראייה שער אחד בלבד בחמשת המשחקים האחרונים. ריקרדו פפי מוכשר אך רק בן 19, חסוס פריירה בן 21 וטרם עזב את ה-MLS, וכל השאר בעיקר קיצונים.
סיבות לאופטימיות: מבחינת סדר, ארגון ולוגיסטיקה, אין כמו האמריקאים. יכול להיות שבמונדיאל יוצא הדופן בקטאר – יהיה לזה יתרון.
איראן - איפה היא עומדת: לא ברור איך, אבל על הרגליים. מסביב הרבה בלאגן - בנוגע לזכויות נשים במדינה, לתמיכה ברוסיה, ולזהות המאמן על הקווים, וכששחקניה מעורבים בעניינים חברתיים – אבל בתוך כל זה איראן החזירה את קרלוס קיירוש אל הקווים ועברה את משחקי ההכנה בספטמבר עם ניצחון מרשים מאוד על אורוגוואי (0:1) ותיקו 1:1 מול סנגל. למונדיאל היא מגיעה מלאת אמונה שהיא יכולה לעשות בעיות בבית החם ביותר בטורניר.
סיבות לדאגה: המצב כל כך נפיץ באיראן, שמספיק גפרור אחד להדליק הכל.
סיבות לאופטימיות: החזרה של קיירוש.
וויילס - איפה היא עומדת: צולעת, בדרג ב' של ליגת האומות אחרי שסיימה את הבית עם נקודה אחת בלבד וחמישה הפסדים. סבלה מהרבה פציעות במשחקים המכריעים של המפעל, ולא הצליחה לשרוד בדרג הראשון.
סיבות לדאגה: תלויה מאוד בכושרו של גארת' בייל, אלא שהוא לא משחק הרבה בלוס אנג'לס.
סיבות לאופטימיות: הפצועים חוזרים לכשירות, בהם ג'ו אלן וג'יימי פטרסון.
בית ג: ארגנטינה, פולין, מקסיקו, ערב הסעודית
ארגנטינה - איפה היא עומדת: כמי שהיה שם החודש, אני יכול להעיד שהיא נרגשת ומצפה כבר לשריקת הפתיחה. רצף המשחקים ללא הפסד, שנמתח עד ל-35 עם הניצחונות עם ג'מייקה והונדורס, הגבירו את האמונה שהפעם זה באמת יכול לקרות.
עד הגביע העולמי מצפה עוד משחק מול איחוד האמירויות ואם לא יופיעו עוד פציעות לא צפויות, הנבחרת של ליונל סקלוני תגיע לקטאר עם שק של ציפיות.
סיבות לדאגה: כמה משחקני המפתח בנבחרת אינם באותה הסיטואציה בקבוצה. זה נכון בעיקר לגבי רודריגו דה פול שמתנדנד בין הרכב לספסל אתלטיקו מדריד ולאנדרו פארדס שאיבד את מקומו ב-11 של יובנטוס. גם הפציעה של פאולו דיבאלה מתסכלת, מכיוון שהכוכב של רומא היה בתקופה אדירה.
סיבות לאופטימיות: ליאו מסי. נדמה שמספר 10 הצליח למצוא את הדרך לתעדף את יכולותיו וכוחותיו למדים הלאומיים. בשלושת משחקיו האחרונים בתכלת לבן כבש מסי תשעה שערים, וניכר שטוב לו וכיף לו עם החברים מהנבחרת. זה בולט על הדשא, וגם בחשבון האינסטגרם שלו.
פולין - איפה היא עומדת: שורדת. ניצחון 0:1 על וויילס השאיר אותה בדרג הראשון של ליגת האומות, אבל התצוגות שלה מול בלגיה והולנד לא השאירו רושם עז.
עזיבתו המפתיעה והלא מוצלחת של פאולו סוזה לפלמנגו בתחילת 2022 והחלפתו בצ'סלאב מיצ'ניוויץ אילצה את הפולנים לאתחל את המערכת בעיצומן של ההכנות, ועד למונדיאל נותר לה משחק הכנה אחד מול צ'ילה.
סיבות לדאגה: המאזן של פולין בטורנירים הגדולים האחרונים. ביורו 2020 סיימה אחרונה בבית עם נקודה אחת בלבד, ובמונדיאל 2018 אחרונה בבית עם ניצחון אחד.
סיבות לאופטימיות: רוברט לבנדובסקי כמובן, אבל לא רק הוא. פיוטר ז'יילינסקי נהדר בנאפולי, ויכולת טובה שלו היא קריטית בהצלחת הנבחרת הפולנית.
מקסיקו - איפה היא עומדת: לא מאוד יציבה אחרי שבמשחק האחרון נתנה ליתרון 0:2 לחמוק מרגליה בהפסד 2:3 לקולומביה.
המאמן הארגנטינאי טאטה מרטינו ספג הרבה ביקורות לאחר אותו המשחק, וגם לפניו, ויש לו הרבה עבודה בחודש שנותר ושבו תשחק ה"טרי" מול שבדיה ומול עיראק. מרטינו משקיע מאמצים רבים בפן המקצועי, אך לא פחות מכך מול התקשורת שלא עושה לא חיים קלים.
סיבות לדאגה: שבע הדחות רצופות בשמינית הגמר.
סיבות לאופטימיות: שבעה מונדיאלים רוצים שבהם עברה את שלב הבתים.
ערב הסעודית - איפה היא עומדת: מצבה לא רע. אמנם לא כבשה בארבעת משחקי ההכנה האחרונים שלה, אבל בשניים האחרונים שמרה על שער נקי והחזיקה על 0:0 את ארה"ב ואקוודור.
המאמן הצרפתי הרבה רנאר ציין בספטמבר שלוש שנים למשחק הבכורה הרשמי שלו כמאמן הנבחרת, וההיכרות המעמיקה אפשרה לו לזמן את הסגל הראשוני כבר לפני כמה שבועות. עד לקטאר הסעודים יקיימו משחקי הכנה מול אלבניה, צפון מקדוניה, הונדורס, איסלנד ופנמה.
סיבות לדאגה: איכות התקפית. עם סגל שמורכב כולו משחקנים מהליגה המקומית, החלק הקדמי של ערב הסעודית הוא נקודת התורפה. מרבית השערים באים מהקשרים, ובמונדיאל זאת עשויה להיות בעיה.
סיבות לאופטימיות: הרבה רנאר. הפך למאמן הזר המצליח ביותר בתולדות ערב הסעודית. מונדיאל שני שלו.
בית ד: צרפת, דנמרק, טוניסיה, אוסטרליה
צרפת - איפה היא עומדת: מאז הניפה את הגביע העולם ברוסיה לא נתנה הרבה סיבות להאמין שתשמור על התואר בקטאר.
מעבר לאכזבה ביורו 2020, החבורה של דידייה דשאן לא הלהיבה במוקדמות ובליגת האומות שרדה בדרג הראשון בקושי רב. עניינים מחוץ לכדורגל גלשו פנימה, והתחושה היא שמנגנון ההרס העצמי מאיים להפעיל את עצמו בקטאר.
סיבות לדאגה: היכולת בראש ובראשונה, אבל כעת גם הפציעות. פול פוגבה אמנם התבשר שהוא עשוי להיות כשיר בזמן, אבל החיסרון של אנגולו קאנטה עשוי להיות משמעותי.
האחריות תעבור לצעירים כמו אורליאן טשואמני ואדוארדו קמאבינגה – דבר שיכול להיות מצוין, ויכול גם להיות שלא. כמו כן, ידוע שנבחרת מכהנת מתקשה לכהן בטורניר שאחרי.
סיבות לאופטימיות: במונדיאל ברוסיה זכתה צרפת כשהחלוץ שלה, אוליבייה ז'ירו, מסיים את הטורניר בלי למצוא את הרשת. הפעם יש לה את קיליאן אמבפה, טוב יותר מתמיד, ולצידו את זוכה כדור הזהב קארים בנזמה. אם שניהם לא מספיקים, יחכה אוליבייה ז'ירו.
דנמרק - איפה היא עומדת: הרוויחה ביושר רב את הכינוי המחייב "הסוס השחור". ניצחון 0:2 על צרפת במחזור האחרון של ליגת האומות היה תזכורת נוספת לכוחם של הדנים, שמייצרים את התחושה שחצי גמר היורו היה רק ההתחלה של סיפור שמקפל לתוכו בין היתר גם את מקרה כריסטיאן אריקסן.
סיבות לדאגה: המחאה הדנית נגד קטאר, שבאה לידי ביטוי בחולצה החלקה איתה תשחק הנבחרת בגביע העולמי, עשויה להיות מורגשת ביציעים וביחס של הציבור הקטארי שיצא נגד הנבחרת של קספר היולמאנד.
סיבות לאופטימיות: כל מה שעשתה הנבחרת הזאת בארבע השנים האחרונות.
טוניסיה - איפה היא עומדת: בטוחה בעצמה. וזה נובע בעיקר מכך שמעטים נתנו לה סיכוי להגיע לגביע העולמי, והנה היא כאן לעומת מצריים ואלג'יריה שיראו את הטורניר מהבית.
אמנם משחקי ההכנה האחרונים לא הביעו בשורה – לא ניצחון 0:1 על קומורוס ובטח שלא תבוסה 1:5 מול ברזיל – אבל הטוניסאים בהחלט מאמינים שהם יכולים להגיע לנוקאאוט בפעם הראשונה בהיסטוריה.
סיבות לדאגה: למרות האמונה, היכולת לא מבריקה. והבעיה המרכזית: שוער. זימון שחקנים מקומיים הוא שינוי מבורך שהביא איתו המאמן חאלל קאדרי, אבל העובדה ששלושת השוערים הנמצאים בסגל מגיעים מהליגה הטוניסאית עשויה להתברר כבעיה. מול ברזיל שיחק אחמד דאחמן וספג חמישייה, ולא נראה שיש אופציה טובה ממנו.
סיבות לאופטימיות: בעצת מאמנו בנבחרת חניבל מג'ברי הושאל הקיץ ממנצ'סטר יונייטד לברמינגהאם סיטי כדי לצבור דקות משחק. בהתחשב ביכולת שהקשר בן ה-19 מציג בצ'מפיונשיפ, יכול להיות שההחלטה הזאת תתברר כהברקה עבורו ועבור הנבחרת שלו.
אוסטרליה - איפה היא עומדת: לא ברור. את פרו עברה בפלייאוף לאחר דו-קרב פנדלים שהוליד גיבור בדמות שוער מחליף שנכנס בדקה ה-120 ורקד את דרכו לתהילה.
בנוסף, את שני משחקי ההכנה האחרונים שלה בחודש ספטמבר הקדישה אוסטרליה לציון 100 שנות יריבות מול ניו זילנד, וניצחה בשניהם. אז ידוע שהיא מסוגלת לגבור על השכנה שלה, אך האם היא מסוגלת לגבור על אחת הנבחרות בבית שלה? זאת שאלה אחרת.
סיבות לדאגה: ההגנה האוסטרלית לא הרשימה במשחקים מול ניו זילנד, ואפילו שלא ספגה קשה לראות אותה שומרת על שער נקי מול אלופת העולם צרפת במשחק הפתיחה. יחד עם זאת, איש המפתח בהגנה הוא הארי סאוטר, שרק החודש חזר לפעילות בקבוצת המילואים של סטוק סיטי אחרי שישב בחוץ במשך שנה עם פציעה בברך.
סיבות לאופטימיות: האופי. כשהמאמן גרהאם ארנולד דיבר על כך אחרי הניצחון הדרמטי בפלייאוף מול איחוד האמירויות האוסטרלים גיחכו עליו, אך כשהנבחרת שלו עשתה זאת שוב מול פרו בפלייאוף הבינבשתי גם המצקצקים השתכנעו.
אוסטרליה לא הגיעה לגביע העולמי רק עם כדורגל איכותי, זה ברור, אלא גם בזכות היכולת שלה לנצח בלעדיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
