אפשר, ורצוי, להתווכח על כל דבר כשזה מגיע לאן.בי.אי. מלבד דבר אחד - זה שמדובר בליגה שמספקת קווי עלילה ונקודות עניין בקצב שבאמת קשה לעקוב אחריו. אז רגע לפני פתיחת השבוע האחרון של העונה הסדירה באמת רצינו לתת לכם עדכון ותחזית לגבי הבחירות לחמישיות העונה, אבל במקום זה פשוט נעבור על חמישייה אחרת - של דברים שצריך לדעת עכשיו, לפני שכל העיניים יופנו למשחקי הפלייאין והפלייאוף.
1. במהלך מסע משחקי החוץ האחרון שלה לעונה, ניו יורק ניקס הגיעה כבר למאזן של 9 ניצחונות, יותר מ־50 אחוז הצלחה, אחר כך הספיקה להפסיד ב־3 מ־4 משחקים קשים, אבל הבטיחה מקום בפלייאוף - שני דברים שקרו לראשונה מאז 2013. ובזמן שמגיעים הרים של קרדיט לקפיצה שעשה ג'וליוס ראדל, לתרומה של דריק רוז, ולהתקדמות של אר.ג'יי בארט, הסיפור הכי גדול שם הוא המאמן - טום ת'יבודו.
אחרי שכל כוכביו מימי הבולס נשחקו ונפצעו ואז הגיע הכישלון במינסוטה - דור הסנואופלייקס קבע ששיטותיו התובעניות של המאמן הקשוח שייכות לדור אחר ולא יעבדו עוד. אלא שאז ת'יבס הפך את הניקס מההגנה ה־23 לשלישית בטיבה וזו שגם סופגת הכי פחות נקודות בליגה. זה הביא לשיפור של 70 אחוז בקצב הניצחונות, ולפלייאוף ראשון מאז ימי כרמלו אנתוני. הצלחה של עבודת בימוי אולד־סקולית, ששמורה בימינו רק לענקים מהסוג של קלינט איסטווד.
2. במובן מסוים, ספורט קבוצתי בכלל וכדורסל בפרט דומים למערכות טבע סגורות, כמו אלה שמתקיימות במקומות סטייל ניו זילנד. והדמיון הוא: בשניהם יש המון חלקים קטנים שחייבים לעבוד בסינרגיה כדי לקיים חיים בריאים. בגלל זה כדורסל הוא משחק מוזר כזה, שבו יש סיכוי טוב שאם השחקן הכי טוב שלך יעשה פחות, זה דווקא יעזור לקבוצה. ולא צריך להרחיק עד המסגור של מייקל ג'ורדן בהתקפת המשולש כדי להיווכח בזה. הנה, טרה יאנג.
בין העונה שעברה ב־34 המשחקים הראשונים של העונה הזו, תחת המאמן לויד פירס, ל־36 המשחקים תחת נייט מקמילן, יאנג ירד בעקביות מכמעט 30 נקודות למשחק לפחות מ־25, כולל ירידה מ־21 זריקות לפחות מ־18. ההוקס עלו מ־30 אחוז הצלחה ל־41 אחוז ול־69 אחוז.
מובן שקרו עוד הרבה דברים, אפילו מעבר להחלפת המאמן. אבל זו תזכורת נחמדה שגם בעידן של הכדורסל הכי אינדיבידואלי בתולדות הליגה, הדרך להצלחה קבוצתית עוברת במקומות פחות נוצצים.
3. בלייק גריפין ולמרכוס אולרידג' (שהספיק לפרוש) חתמו בנטס. אנדרה דראמונד ובן מקלמור בלייקרס. ג'ף טיג במילווקי. אוסטין ריברס בדנבר. ג'בארי פארקר בבוסטון. רשימה לא שלמה אבל מייצגת של עסקאות ה"בייאאוט" של אמצע העונה. עסקאות שחלקן, אילו היו קורות עוד בפגרה, היו משנות את התחזיות לעונה כולה.
כמו כל דבר שפעם היה היוצא מן הכלל ועם הזמן עבר נורמליזציה (כי הפשרות של אתמול הן הסטנדרטים של מחר), כך גם תופעת הבייאאוטס, שבה שחקנים - כולל כמה חבר'ה מצוינים, אפילו כאלה שלא מזמן עוד היו כוכבים - שנמצאים בסיטואציה לא כיפית בקבוצה חלשה, פשוט מקבלים שחרור מהחוזה וחותמים תמורת סכומים זעומים (הכל יחסי) בקבוצות צמרת, היא כבר מוגזמת. מוגזמת כי הקבוצות החזקות מתחזקות, בחינם, והפער בינן לבין החלשות גדל.
אבל שוב, אלה כבר החדשות של אתמול. ובשבועות האחרונים אנחנו רואים את מתיחת הגבול החדשה - שוק בייאאוטס משני, של שחקנים מאירופה. רק לאחרונה הספיקו מייק ג'יימס מצסק"א (לנטס), לוקה וילדוזה מבאסקוניה (לניקס) ואלייז'ה בראיינט ממכבי ת"א (לבאקס) לעבור מתפקידים בכירים בקבוצות גדולות באירופה לחיזוק הספסל בקבוצות פלייאוף ב־NBA (וילדוזה מצטרף רשמית לסגל של הניקס כבר עכשיו, אבל לא ישחק שם העונה).
מקרי? לא בטוח. אם יש משהו שלמדנו מפיאסקו ה"סופר ליג" בכדורגל הוא שעשירים וחזקים רק ימשיכו לחפש דרכים להמשיך להתעשר ולהתחזק.
4. טוב, חמישיות עונה. אז מה אומרים? אוקיי, זה יכול היה להיות טור בפני עצמו אבל נעשה את זה זריז (ולא, אנחנו לא זורמים על זה שבאן.בי.אי מאפשרים לבחור גם את לוקה דונצ'יץ' וגם סנטרים כמו ניקולה יוקיץ' וג'ואל אמבייד בעמדת הפורוורד):
חמישייה ראשונה: לוקה, סטף קרי, קוואי, יאניס, יוקיץ'. חמישייה שנייה: לילארד, כריס פול, באטלר, רנדל, אמביד. חמישייה שלישית: טריי יאנג, בראדלי ביל, לברון, זאיון, גובר. כמעט נכנסו: דווין בוקר, דונובן מיטשל, ווסטברוק, פול ג'ורג', ג'ייסון טייטום. הארדן בחוץ כי בתחילת העונה הוא חירב מועדון. אה, ויש גם את קיירי.
5. ואם כבר הזכרנו אותו, בואו גם נגיד מילה באמת על קיירי והפוסטים שלו באינסטגרם על הסכסוך הישראלי־פלשתיני, טוב? בעצם לא. זה לא מעניין. שילך לגלגל עשב מרווה שרוף ברחוב ויצעק שהעולם שטוח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו