אתמול בבוקר, בשעת הגמר של תרגיל הקרקע של ארטיום דולגופיאט, לצערי הייתי בעבודה ולא צפיתי בתרגיל שלו בשידור חי. אבל לאט־לאט התחילו הטלפונים והודעות הטקסט להגיע. הבנתי מהר מאוד שיש לנו מדליית זהב, והאמת - הזכייה שלו לא היתה הפתעה, שכן הוא היה מועמד וגם במוקדמות גרף הישגים, ועלה למקצה הגמר מהמקום הראשון עם התוצאה הטובה ביותר במוקדמות.
גם אם ארטיום אומר שמבחינתו זה לא היה ביצוע מושלם, כמו שהוא מכיר את עצמו באימונים, ביחס ללחץ של גמר אולימפי הוא תפקד יותר טוב מהאחרים. הרי כולם לחוצים, וכל אחד יכול לקחת את זה אחרת. אין כמו מאני טיים - יש שקורסים תחת הנטל, אחרים קצת מפשלים... ויש מי שלוקחים את זה לחיוב. ברגע האמת הוא עמד בזה יותר מכולם.
זה היה מרגש מאוד לראות מדליית זהב ישראלית. אין לדעתי ספורטאי שיותר מגיע לו לזכות מאשר ארטיום, האדם שהוא והסיפור מאחוריו - עולה חדש, הקושי להשתלב בארץ וכל העבודה הקשה עד להישג המדהים. אני בטוח שעם האופי המיוחד שלו שהביאו עד הלום, ארטיום גם יידע להסתדר מצוין עם ההצלחה. הוא כבר הוכיח שהוא יודע לעמוד בלחצים, ואולי דווקא עכשיו חלק מהם יירדו מעליו.
היה לי ברור שיהיו עוד מדליסטים ישראלים שיזכו בזהב אחריי, לרגע אחד לא היה לי ספק. הרי עם הזמן מתקדמים עם ההישגים והם בגרף של עלייה. אני מקווה שהזכייה של ארטיום תעשה לענף ההתעמלות את מה שזכיות קודמות עשו לענפים אולימפיים אחרים - בטח ייכנסו יותר כסף ותקציבים, ילדים ינהרו לאולמות, והדרך עבורם תהיה פשוטה יותר.
חשוב שעכשיו יהיה סביבו הצוות המקצועי התומך. המאמן שלו סרגיי וייסבורג הוא עילוי בזכות עצמו, שהיו בפניו הרבה הצעות אימון בעולם, אבל מטעמי ציונות החליט להישאר ולאמן בארץ, וברגע המתוק הזה מגיעות גם לו מילים טובות. כי כל כמה שהכישרון חשוב, בלי המאמן כל זה לא היה קורה.
אז איך ממשיכים הלאה? אני בטוח שיהיה לארטיום הזמן לעכל ולעבד הכל. אני לא דואג. מאמין שיפעלו על פי התוכנית, והמאמן יאפס אותו וישמור על השקט סביבו. חשוב להמשיך לשמור על כשירות, הם יודעים את זה טוב ממני ולא צריכים את עצותיי. עכשיו המערכת המקצועית (סביבו) צריכה לשחרר אותו מעט ולתת לו ליהנות, אך מנגד להחדיר בו שהעתיד עדיין לפניו. הוא עוד צעיר.
ארטיום עשה את זה בענק, ועכשיו הוא יכול סוף־סוף לנשום לרווחה, לחוש הקלה, ואחרי תקופה ארוכה שבה היה שרוי בלחץ כבד והיה צריך להתמודד עם קשיים פיזיים ומנטליים, זה הזמן לעכל את גודל ההישג. עכשיו הוא עוד רחוק בטוקיו, אבל כשיגיע ארצה הוא יזכה לעוד פיק.
בהזדמנות זו אני רוצה לאחל ליתר חברי המשלחת, הספורטאים שעדיין עתידים להתחרות באולימפיאדה, המון הצלחה. מקווה שנזכה לעוד הצלחות ולעוד מדליות.
ובחזרה לארטיום: גם הדרך וגם הזכייה שלך ראויות להערכה, אין ספורטאי שמגיע לו יותר ממך, ואני מאוד שמח בשבילך, בשביל המדינה ועבור כל ענפי הספורט האולימפי. להגיע לאולימפיאדה בתור פייבוריט לזהב ולבצע תחרות מושלמת, זה מעיד לא רק על היכולת הפיזית המצוינת שלך, אלא גם על יכולת מנטלית נדירה. רק שילוב של פיזי ומנטלי יכול להוביל לזהב.
ברכות על הזכייה המדהימה וברוך הבא למועדון הזהב, ארטיום!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו