בין המצוי ללא רצוי: נובאק ג'וקוביץ' חוזר לארצות הברית כדי להשיג תיקון

אחת מהתחושות הקשות שאדם יכול לחוות בחייו היא להרגיש לא רצוי, דחוי, בין שעשה משהו רע או שבכלל לא, ולשלם על כך מחיר. תשאלו את נובאק ג'וקוביץ', שיודע יותר טוב מכולם בעולם הטניס לספר על ההבדלים בין חיבה לדחייה.

לפני כשבועיים, ולראשונה זה שנתיים, המדורג שני בעולם חזר לארה"ב - זאת אחרי שבשנה שעברה נעדר מהגרנד סלאם האחרון של העונה וכן מטורנירי ההכנה אליו. כזכור, כניסתו לארה"ב סורבה (ולא רק לארה"ב) בגלל תקנות הקורונה הנוקשות שהוסרו באיחור לא מי יודע מה אופנתי, רק לפני כמה חודשים.

כשחזר להתחרות בטורניר המאסטרס היוקרתי בסינסינטי, שבו גם המשיך עד לזכייה - כשבדרך הוא וקרלוס אלקרס מספקים עוד משחק גמר על־אנושי - ארה"ב דאגה להראות לסרבי כמה היא התגעגעה אליו. המעריצים חיכו לו בכל פינה, הילדים ניסו לזכות להציץ בו ולו רק לרגע, הצלמים התחרו על תואר השולף המהיר ביותר במערב וכמובן שגם המיקרופונים עמדו שם, מוכנים למסדר.

"אחרי שנתיים, ברור שאני מאוד מתרגש לבוא לכאן", אמר ג'וקוביץ' במסיבת העיתונאים הראשונה שלו לקראת טורניר סינסינטי, "כל כך טוב לחזור, תמיד נעים לקבל תמיכה ותשומת לב מהקהל". כעת, אחרי שבועיים חלומיים שהסתיימו עם תואר נוסף, הוא מוכן להסתער גם על השבועיים הקרובים.

טוב מאוחר מלעולם לא

זו ממש לא הפעם הראשונה שבה נובאק ג'וקוביץ' בן ה־36 חווה את תחושת הדחייה וחוסר ההערכה. למעשה, הוא הרגיש אותה ברוב שנות הקריירה שלו. הטניסאי, שמבחינת מספרים מחזיק פחות או יותר בכל סיבה אפשרית להיחשב כטוב ביותר שחבט בכדור מאז ומעולם, תמיד היה בצילם של רוג'ר פדרר ורפאל נדאל בכל הקשור לאהדה מהיציעים. על המגרש אמנם היו לו תשובות כמעט לכל האתגרים שהציבו לו שני היריבים הגדולים, אבל מחוצה לו - לא.

הפנומן השווייצרי היה וכנראה ימשיך להיות הטניסאי האהוד בכל הזמנים, לדעת רבים השור ממאיורקה אחריו ורק אז הג'וקר. כל זאת כמובן כל עוד שלושתם היו שחקנים פעילים.
אז הראשון תלה כבר את המחבט, השני לא משחק זה שבעה חודשים ומועד חזרתו למגרשים לא ידוע, והשלישי אמר תודה רבה וזכה בירושה.

ממשחק למשחק, מתואר לתואר, נובאק ג'וקוביץ' אסף אליו את כל עדת המעריצים שנותרו מיותמים ופתאום חוו הארה - "איך רק עכשיו אנחנו מגלים אותו באמת?". טוב, קשה לשפוט אותם, וגם נולה עצמו יודע את זה מצוין. כי כל עוד היה ממשיך להתחרות מול פדרר ונדאל, האהבה היתה ממשיכה להגיע אליהם והרבה פחות אליו. לפחות גם התיקון הזה הגיע, ומוטב מאוחר מאשר אף פעם.

הנמסיס החדש

אבל בזמן שנובאק ייהנה מאהבת הקהל הבלתי נגמרת בארה"ב, אולי בדרך להניף גביע רביעי בניו יורק וגרנד סלאם 24 בקריירה, שוב ימתין לו הנמסיס החדש שלו אלקרס. כמו בווימבלדון ובסינסינטי, המדורגים 1 ו־2 בעולם יתייצבו בשני צדי ההגרלה השונים וינסו לדלג מעל 6 משוכות כדי להעפיל לגמר, להסתכל זה לזה בעיניים, ולתת את כל מה שיש.

אלקרס, האלוף המכהן, שנהנה מחסרונו של נולה בשנה שעברה, הוא כמובן המכשול הגדול שיעמוד בין הסרבי לבין התואר. "הוא תמיד דוחף אותי עד לקצה, ואני עושה לו פחות או יותר אותו הדבר. זו הסיבה שהפקנו גמר בלתי נשכח", אמר ג'וקוביץ' על המשחק האדיר בשבוע שעבר, ולקראת הגרנד סלאם שייצא לדרך היום. "זו הסיבה שנפלתי על הקרקע אחרי שניצחתי במשחק, כי ההרגשה היתה כמו לזכות בגרנד סלאם".

אם הכל ילך כשורה, בדיוק כפי שעולם הטניס מייחל שיקרה, השניים ייפגשו בעוד כשבועיים במגרש המרכזי על שם ארתור אש, לעיני עשרות אלפי צופים נלהבים. "אני מרגיש בוגר יותר ושחקן טוב יותר מבשנה שעברה", הודה אלקרס, שנחוש להפוך לראשון שמגן על התואר בניו יורק מאז רוג'ר פדרר ב־2008.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אגב, נתון מעניין נוסף: אם אלכסנדר מולר הצרפתי לא יספק סנסציה מארץ הסנסציות בסיבוב הראשון מול ג'וקוביץ', האחרון - אפילו אם אלקרס יזכה בתואר - יחזור למקום הראשון בעולם. לא את נובאק ולא את קרלוס זה אמור לעניין יותר מדי - הסרבי היה שם כבר כל כך הרבה פעמים, והספרדי, רק בן 20, בעצמו יודע שיהיה לו עוד מספיק זמן להתבסס על כס המלכות. עד המט, אנחנו נהנים מהשח.