היהודי שייכנס להיכל התהילה של האגרוף: "הייתי שמח לעזור לישראלים"

זה יקרה ב-30 באפריל: 22 אגדות אגרוף יצורפו בטקס חגיגי להיכל התהילה של הענף בניו יורק. אחד מהם ימשוך תשומת לב מיוחדת, ולו רק בשל כיסוי ראשו. לא יהיה זה כובע קסקט, האהוב על מתאגרפים, אלא כיפה; דמיטרי סליטה, הכוכב היהודי הגדול של האגרוף בדור האחרון, לא רק שלא הסתיר את יהדותו מעולם, הוא גאה בה ומציג אותה לראווה.  

מי שזכה לכינוי "Star of David" בזכות מגן דוד ענק שהתנוסס על בגדיו, רשם קריירה מקצוענית מרשימה של 35 ניצחונות ב-38 קרבות, 18 מתוכם בנוקאאוט (לפני הפיכתו למקצוען, סליטה הצטיין לא פחות – וזכה ב-54 מתוך 59 קרבות). הוא ממשיך לעשות חיל בעולם האגרוף גם עכשיו, אחרי שתלה את הכפפות, הפעם כאמרגן. עם המתאגרפים שהוא מייצג נמנים ההבטחות הגדולות של הענף, כמו ג'רמיין פרנקלין וקלארסה שילדס, הנחשבת למתאגרפת הטובה ביותר בעולם כיום. 

הוא נולד בתחילת שנות השמונים באודסה, אז עיר נמל סובייטית לחופי הים השחור. משפחתו היגרה לארצות הברית בשנת 1991, כשהיה בן 9, והשתקעה בברוקלין. "הוריי נהגו לספר שבברית המועצות היהודים היו חייבים להיות פי שניים טובים יותר מהמתחרים, אחרת לא היה להם סיכוי", מספר סליטה בראיון מיוחד ל"ישראל היום", ונזכר כיצד השיב במכות לילד שקרא לו "יהודון". אין ספק שהמנטליות של זקיפות הקומה תרמה לצמיחתו כספורטאי וכאדם, ואליה התלוותה הצניעות של משפחת מהגרים נחושה וחרוצה. ההסתגלות במקום חדש תמיד קשה, אלא שבמקרה של בני משפחתו, נוספו אליה דאגות פרנסה של ממש. באודסה הם נחשבו למעמד הביניים, אולם חבלי ההגירה בניו יורק הנחיתו אותם אל העוני שלא הכירו לפני כן.

"גרנו בהתחלה בדירה קטנטנה בת שני חדרים: ההורים, הסבתא, אחי הגדול ואני", אומר סליטה. "נזקקנו לתשלומי רווחה ואוכל, מה שהיה מביך מאוד. בסנטים בודדים היינו קונים פירות וירקות שהחלו להירקב. די מוקדם הבנתי שאני רוצה לצאת מהגטו הזה, והספורט נראה כאמצעי להיחלצות". 

ובכל זאת, איך קרה שילד יהודי מבית טוב, בן של מהנדס ורואת חשבון, חולם פתאום דווקא על אגרוף?

"המאמן שלי ג'ימי או (ג'יימס או'פרואו) נהג לומר ש'אלוהים פועל בדרכים משונות', לכן אין לי תשובה מלאה לשאלה הזאת. בעת שנכנסתי לראשונה למועדון האגרוף Starret City, לא הייתי מסוגל לעשות 5 שכיבות סמיכה ולא לעלות במתח אפילו פעם אחת. האימונים היו מסובסדים על ידי העירייה, אך זה היה מקום קשוח, ובו רק נערים שחורים והיספניים.

"למרות זאת, איכשהו התאהבתי באגרוף והתחלתי לעבוד קשה מאוד במטרה להפוך לאלוף. אני משער שגם היותי מהגר, בן למשפחה שנאלצה לחוות את העוני, מילא תפקיד משמעותי כגורם שהניע אותי. זה ספורט קשה, אתה חייב להתמודד עם רגעים רבים של כאב ואי-נוחות, ולהתגבר עליהם כדי להצליח. אהבתי אותו ופיתחתי רצון אדיר לנצח".  

בניגוד לאחרים, שהיו מנסים להצניע את הרקע היהודי, אתה החלטת להפגין אותו.

"כשהייתי בן 18, הפסקתי להתחרות בשבתות. זה היה ממש לפני אליפות ארה"ב, ובתחרות עצמה הגעתי לקרב הגמר, אשר תוכנן להיערך בשבת. לבקשתי, מועדו שונה ליום חול, וניצחתי בו. ברור שנתקלים באנטישמיות בדרך, אבל לבסוף, ברוך ה', ידעתי להתמקד ולהאמין בקב"ה, כדי להמשיך לצעוד אל היעדים שלי. בורכתי בניצחונות רבים בקריירת האגרוף שלי הן כחובב והן כמקצוען. אני תמיד זוכר שרק מעטים שבאים מהרקע שלי זכו לחוות חוויות מדהימות שכאלה".

בנוסף לשמירת השבת, סליטה הקפיד לשמור כשרות. זה לא היה פשוט, במיוחד בנסיעות ל תחרויות בראשית הקריירה. באותה תקופה הוא סחב עמו לכל מקום מכשיר גריל חשמלי, כדי להבטיח שהאוכל שיחממם יישאר כשר.

המחויבות הטוטלית והשאיפה הבלתי מתפשרת למצוינות סייעו בידו גם כאשר החליט להפוך לאמרגן קרבות.  הוא מודה שבראשית הדרך החדשה נאלץ לעשות את הכל בעצמו, כיאה למי שמתחיל מלמטה: להעמיד בשורות כיסאות לצופים שיבואו לצפות בקרב, לארגן ביטוח נאות וכד'. על אף הקושי, שמו הלך לפניו מהר, וכישרונות צעירים החלו לנהור אליו כדי שייצג אותם. מטרתו הבאה היא להבטיח הסכם של זכויות שידור, כדי שהם יזכו בחשיפה טלוויזיונית ובתשלומים נדיבים יותר.  

מה דעתך על הכישרונות הישראלים, ועל ההתקדמות של הספורט הישראלי, ושל האגרוף בפרט?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"זה מרגש. מראה של ספורטאים ישראלים זוכים בזהב ובמדליות אחרות במשחקים האולימפיים גורם לי אושר גדול. בענף האגרוף לישראל יש כישרונות טובים, אבל כדי שהם יוכלו להצליח ברמה עולמית דרוש ניהול נכון. הייתי שמח לתרום את חלקי לעניין הזה".