גם אם אתם לא עכברי טניס, סביר להניח שב־19.09.2009 גם אתם הייתם מרותקים למסך הטלוויזיה, כאשר הגיע לסיומו אחד מרגעי השיא של ישראל במפגש מול ספרד בחצי גמר גביע דיוויס - המונדיאל של הענף - מרחק שני מפגשים מהנפת הגביע.
אבל אולי רגע זה היה לנקודת המפנה בטניס הישראלי, לאחר שהכחולים־לבנים סיימו את המסע שלהם באותה שנה עמוסת הישגים לענף, ולמעשה קבעו הישג שיא לישראל שלא שוחזר עד היום - לא ברמת הנבחרות ולא ברמה האישית של שום טניסאי.
כבר כמעט 14 שנים הטניס הישראלי נמצא בגרף ירידה. אף אחד לא מצליח לשחזר את ההישגים מלפני שני עשורים, בעיקר לא אלו של שנות ה־80 וה־90. למרות שמות גדולים כמו הראל לוי, דודי סלע, שחר פאר ואנה סמשנובה, והבטחות גדולות היום כמו ישי עוליאל, עידן לשם, לינה גלושקו ואחרים - הטניס לא מתרומם, ואין ספק שקרה משהו לאחד הענפים הפופולריים בישראל.
"היינו פעם במצב טוב, הגענו להישגים. היום העולם ברח קדימה ואנחנו הלכנו אחורה", מסביר עמוס מנסדורף, הטניסאי הבכיר של ישראל בעבר, שכל כך מזוהה עם הענף הישראלי. "כמו שזה נראה היום, גם לא יהיו לנו טניסאים ברמות הגבוהות בעתיד הקרוב".
כדי לגלות מתי באמת הכל התחיל להשתבש, צריך להבין מה קורה בשני הגופים הגדולים בישראל - איגוד הטניס ומרכזי הטניס בישראל. כמו כן, חוץ מהפוליטיזציה, מי שעליהם מסתמך הענף הם השחקנים, אלו שהיו ועדיין מתרוצצים במגרשים, ומי שמכירים מקרוב את כל מה שקורה בענף הישראלי כבר יותר מארבעה עשורים.
"התקציבים לא מספיקים"
מנסדורף בן ה־57, שבשיאו דורג במקום ה־18 בעולם, שימש המנהל המקצועי של האיגוד עד לפני כשנה וחצי, וכבר שנים מתפקד כמאמנם של הטניסאים הבכירים של ישראל כיום - ישי עוליאל, עידן לשם ודניאל צוקרמן. את תפקידו באיגוד לא סיים כפי שייחל לסיים, והוא סבור שמאותה הסיבה בדיוק הענף פה לא מצליח להרים את ראשו.
"בגלל חוסר יציבות פוליטית לא היה אפשר לבצע את התפקיד הזה", אומר מנסדורף. "אחרי שנה התחלף היו"ר, אחרי עוד חצי שנה התחלף המנכ"ל, אנשים שהגיעו לעשות עבודה מסוימת באו במקומם, ולא נתנו לי לבצע עבודה קצת אחרת. אני חושב שהתהליך הזה לא קרה רק לי, זה משהו שחוזר על עצמו כבר הרבה שנים".
כמה, בעצם, ההשקעה בטניס הישראלי נמוכה?
"בוא נגיד ככה: גם המינימום האפשרי היום לא קורה. בתקופה של אסי טוכמאייר (יו"ר האיגוד עד 2017, צ"כ וא"א), שגייס המון כספים לאיגוד, הוא העמיד את התקציב הכי גדול אי־פעם - 13-12 מיליון שקלים - והביא הרבה כסף חיצוני.
"גליקשטיין היה המנכ"ל ואני אימנתי את השחקנים והיו לי כל התנאים. לישי עוליאל היה ספונסר ומאמנים מחו"ל והיו לו תנאים להצליח, ובן פתאל הגיע ממשפחה אמידה, כך שגם לו היו תנאים להצליח. היום אין פלטפורמה שאתה יכול לשים את הילד ולדעת שפה יש לו סיכוי טוב להצליח".
למדינה יש בכלל אינטרס לקדם את הטניס פה?
"המדינה צריכה להחליט. אני לא מותח ביקורת, קטונתי, אבל התקציבים שהאיגוד מקבל מהמדינה קטנים ולא מספיקים לענף הזה. השקעה כמו שצריך בשביל שחקן נעה בין 250 ל־300 אלף שקלים בשנה, וגם זה אולי לא יספיק, אבל לפחות יהיה לו צ'אנס אמיתי. אבל אם אין את הסכום הזה מההתחלה, הסיכויים להצליח מראש קטנים יותר".
"האיגוד עוזר, לא נותנים זמן"
בסופו של דבר, לספורט יש פנים. מה שקורה מאחורי הקלעים הוא אולי הבעיה, אבל ההכרעה קורית על המגרש. אחרי ההישגים המופלאים מהעבר, מי שלא מעט מכובד הענף מונח על כתפיו היום הוא המחבט מספר 1 של ישראל, עידן לשם.
הטניסאי בן ה־26 קפץ לאחרונה 28 שלבים בדירוג העולמי, אבל גם הוא יודע שהמטרות העיקריות שלו בקריירה עדיין לפניו.
נדמה שרק אם יהיו הישגים ותוצאות, הענף יחזור לתודעה. כל עוד זה לא קורה, הוא ימשיך להישאר מאחור. מסכים?
"מסכים, ועם זאת אני חושב שבשנה האחרונה הטניס עשה התקדמות, עם אירוח שני דיוויסים שהיו מאורגנים בצורה טובה מאוד, וה־ATP שבא לכאן אחרי 26 שנה. אף על פי שהיו הרבה טענות - חלק מוצדקות וחלק פחות - שחקנים היו מרוצים בטירוף מהארגון. זה, מעבר להישגים, נותן לישראלים ולטניס בארץ תודעה גבוהה וטובה יותר".
יש לך את כל הכלים להצליח?
"האיגוד עוזר ועזר בשנה האחרונה המון. קל להגיד שזה לא מספיק, אבל זה ספורט מאוד יקר שמצריך הרבה הוצאות: מאמנים, ליווי לחו"ל, הוצאות אישיות. בסופו של דבר, אתה מתפרנס נטו מההצלחה שלך, וברמות האלה גם אם אתה מצליח זה עדיין לא מספיק".
אתה מצליח להתפרנס מההצלחה שלך?
"זה מאוד־מאוד קשה. שום דבר לא באמת בטוח. עזרה מבחוץ היא תמיד מבורכת, כי זה באמת ספורט יקר. זה לא קל, יהיה שקר להגיד שזה כן. אין לי את מי להאשים בזה שהטניס לא מצליח. ברור שדברים יכולים להיראות קצת יותר טוב, אבל אחת הבעיות הכי גדולות פה בארץ זה שלא נותנים זמן לדברים".
הציבור חסר סבלנות כלפי הטניס, כלפיכם?
"רצף וסבלנות אלו דברים שמאוד חשובים לספורט הזה. אני חושב שצריך להסתכל על דברים בטווח הארוך. קל להגיד שחבל שזה לא קרה מזמן, אבל עדיף להתחיל עכשיו ולראות תוצאות בעוד כמה שנים מאשר לא לראות תוצאות בכלל".
"כשיגיע דור חדש, הסחף יחזור"
במשך שנים, ויש שיאמרו עד היום, הפנים של הענף היו שחר פאר. הישראלית, שפרשה ב־2017 ודואגת להבהיר לכולם שמבחינתה הטניס הוא נחלת העבר, מחזיקה עד היום בדירוג השיא של טניסאי/ית ישראל/ים (11 בעולם), והיתה במרחק נגיעה מכניסה היסטורית לטופ 10. פאר קיבלה גב גדול מהאיגוד, הספונסרים זרמו, והכלים שהיו לה כדי להצליח הוכיחו את עצמם.
מה הסיכוי של שחקן ללא רקע כלכלי להצליח?
"זה בכלל לא צריך להיות אישיו", אומרת פאר. "היו שחקנים שלא היה להם כסף והגיעו להישגים טובים, בגלל הרעב. לא אציין שמות, אבל יש שחקנים שלהורים שלהם יש המון כסף, והם לא מצליחים. זה לא מה שקובע".
למה הסחף של ילדות אחרייך לא נשמר?
"קשה להגיד. כשיש הצלחות יותר ילדים מתעניינים, אחר כך זה כבר תלוי בילד עצמו. היום אין כמעט מודעות, ולא שומעים על הטניס. יכול להיות שבגלל זה ילדים לא מכירים אותי, או את דודי סלע, אנדיוני, זה כבר לא מדבר אליהם. כשיגיע דור חדש ומצליח, הסחף הזה יחזור".
"בעוד 7-5 שנים נראה תוצאות"
כפי שכבר ציינו, נוסף על האיגוד, הגוף הגדול בענף הוא מרכזי הטניס והחינוך בישראל, שבין היתר אחראי להנגשת הענף לכלל האוכלוסייה במדינה, ותחתיו נמצאים מועדונים, שבהם מתאמנים כל הטניסאים והטניסאיות בישראל.
"להבדיל ממועדוני טניס בעולם, יש לנו גם תפקיד חברתי להביא כספים מחו"ל ולתת אותם לילדים שלא יכולים להרשות לעצמם, כי טניס זה ספורט יקר מאוד", אומר לנו ארז וידר, מנכ"ל מרכזי הטניס והחינוך בישראל.
אפשר להגיד שהטניס היום מונגש לכולם?
"לא ממש. יש לנו רשימה של ראשי ערים שרוצים שנגיע אליהם, אבל אין לנו יכולות להיות בכל מקום, בגלל בעיות תקציב ושטח. עכשיו אנחנו נכנסים לדימונה. הצלחנו לגייס תרומות של 700 אלף דולר, והעירייה מוסיפה עוד 300 אלף. שמעה את זה ראש עיריית ירוחם, טל אוחנה, וגם היא רוצה שניכנס. הארגון הזה מחלק 15 מיליון שקלים בשנה לילדים שלא יכולים לשלם".
מה מצב המועדונים בארץ כיום?
"להרבה מועדונים לא היה פשוט בתקופת הקורונה, וחלק גם נסגרו. גם לנו היה מאוד קשה, ועדיין אנחנו בשלבי התאוששות. לפני שנה התחלנו לבנות את התשתיות מחדש, עם מבנה ארגוני נכון, שיגרום לכך שבעוד חמש-שבע שנים נתחיל לראות תוצאות מאוד יפות".
"בסיס הפירמידה מתחיל להתאושש"
אבי פרץ, יו"ר איגוד הטניס בישראל, שצפוי לרוץ לקדנציה נוספת אחרי שכבר הודיע כי יעזוב את תפקידו, הוא כנראה מי שאצלו נמצאים כל אלו. אין עוררין על כך שהאיגוד עושה כל שביכולתו כדי שהענף יצליח, אבל כשזה לא קורה, צריך להבין מה הלך לאיבוד בדרך.
איך אתה רואה את מצב הטניס בארץ כיום?
"המצב בארץ בתהליך שיפור. בשנה האחרונה השיגו עשרות שחקנים ושחקניות נקודות סבב בינלאומיות (חלקם לראשונה בקריירה) שהקפיצו אותם בדירוג, הרבה בזכות התחרויות הרבות שהבאנו לארץ ותקציב משמעותי שהושקע בשחקני הנבחרות הבכירים. בשפיץ של הפירמידה - קרי: דיוויס, פדרציה, השתתפות ישראלים/ות בגרנד סלאמים ותחרויות גדולות - ברור שהמצב לעומת פעם לא טוב ולא מתקרב לרמות שחווינו, אבל בסיס הפירמידה מתחיל להתאושש".
מה חסר פה כדי להצליח?
"תקציב גבוה לאורך זמן, אקדמיה (פרטית או ציבורית), תרבות, טורניר ATP קבוע שמאפשר לישראלים לקבל כרטיסים חופשיים, דבר שבעולם אפשר להרבה שחקנים את הקפיצה הראשונה והקשה. אנחנו חווים בשנתיים האחרונות קיצוץ משמעותי בתקציב. זה נובע מכך שענף הטניס הוצא מרשימת הענפים המועדפים לפני כשנתיים (עקב מיעוט ההישגים, לראשונה חוסר ייצוג של הענף באולימפיאדת טוקיו וכו').
"התגובה הראשונה שלי כששמעתי שמוציאים אותנו מהענפים המועדפים היתה שאני הולך הביתה, כי אם השותף המרכזי שלנו (משרד/מנהל הספורט) לא מאמין בנו אז אפשר מבחינתי לסגור את העסק. למרות זאת, נלחמנו בציפורניים על כל שקל ועל כל תחרות. התרשמנו מפגישות העבודה עם שר הספורט והצוות החדש, ואנו מקווים שביחד נצליח".
על כמה עומד התקציב מהמדינה?
"התקציב הבסיסי הוא 2.2 מיליון שקלים לשנה. הוא כולל משכורות, שכירויות, פעילויות ליגה, אליפויות אזוריות וארציות, נבחרות וכו'. בעייתי".
מתי לדעתך היתה נקודת המפנה בין ההצלחה של לפני 15-10 שנים לחוסר ההצלחה כיום?
"אני לא מחפש אשמים, אלא פתרונות, אבל יכול להיות שמכיוון שבכל זמן נתון היו לנו שחקן או שחקנית בטופ 100, היו קבלת החלטות אסטרטגיות וחזון שונים. בשנים האחרונות איגוד הטניס נדרש לפעולות שמעולם לא נדרש להן, בעיקר בתחום המקצועי.
"מתרחש תהליך שבו ארגונים ומועדונים, שבעבר שמו דגש על תוכניות מקצועיות וגידול שחקנים תחרותיים (השקעה גדולה הגורמת להפסד כלכלי), החליטו להתמקד יותר במישור הקהילתי והחברתי (פחות עלויות).
"רק התחלנו, ויש עוד הרבה לעשות", הוא מודה. "שר הספורט מבין את המצוקה והבטיח לעזור". עכשיו הפנים לשנים הבאות ולשחקנים שיפרצו קדימה, יגיעו לרמות הגבוהות שוב ויחזירו את ישראל למפת הטניס העולמית.
כשזה יקרה, נדע שהשינוי שבאיגוד כל כך בטוחים שהחל לקרות באמת קרה. עד אז, תבואו לעודד את הנבחרת מול יפן בספטמבר. הם צריכים אתכם, והטניס צריך אותם.
