במארס 2021 נרשמה היסטוריה ישראלית, כשבאליפות העולם הראשונה אי־פעם במפרשיות 470 לצוותים מעורבים זכו גיל כהן ונועם חומרי בזהב. זהו הישג נהדר בקטגוריה שתיכלל במשחקים האולימפיים בפריז 2024. כהן וחומרי גם היו הצוות הישראלי הראשון לזכות בתואר הזה בדגם הזה.
באותם ימים נראה היה שהצמד עלה על הגל, אך אז כהן, שיש לה שתי אולימפיאדות ברזומה (לונדון 2012, ריו 2016), פרקה את הכתף, עברה ניתוח מורכב והושבתה מפעילות לחצי שנה. האם נזכה להפי אנד? ייתכן מאוד, כיוון שכהן וחומרי ישתתפו באליפות העולם שנפתחת היום (שני).
אורן אהרוני
הם ינסו להגן על התואר במגרש הביתי, כיוון שהתחרות תתקיים בשדות ים, הקיבוץ של חומרי בן ה־20. "גדלתי כאן, כך שהחיבור לים לא היה מקרי", הוא מספר בראיון ל"ישראל היום" לקראת האליפות. "כמו שילדים מסתכלים על שחקני כדורגל, כך אני הסתכלתי על השייטים האולימפיים שמתאמנים בקיבוץ, בהערצה. כשראיתי סביבי את נמרוד משיח ושחר צוברי, לקחתי את הים שאני אוהב והפכתי אותו למקצוע".
ספר על הצעדים הראשונים שלך.
"התחלתי בגיל 7, בחורף. זו לא חוויה סימפטית, אבל כדי לעודד המאמנים אמרו שרק טיפש לא מפחד מהים, פשוט צריך לדעת להתנהל בתוכו. מאז מדובר בשנים של עבודה מסביב לשעון שרק גרמו לי להתמכר ולפתח את החלום האולימפי".
הדרך לשם לא קלה.
"אף פעם לא ראו בי שייט מוביל. אמרו שאני לא מספיק כישרוני, אבל זה רק הגביר את הרעב שלי להוכיח לכולם שהם טועים, ואבא שלי אמר לי את המשפט הבא שלא עוזב אותי: 'ימים יגידו והשמיים יעידו'".
ואז הגיע החיבור עם גיל כהן.
"הכימיה בינינו נוצרה תוך רגע. שלושה חודשים לא יצאנו ממתחם האימונים כדי להתכונן לאליפות העולם בפורטוגל. בזמנים של ספורטאים זה לא מספיק, למרות שגיל וההגהית הכי מוכשרת בארץ".
ועדיין הפתעתם את כולם.
"ניצחנו בשיניים. גם כשחצינו את קו הסיום לא האמנתי שזה אמיתי. חיכיתי לשעון המעורר, עד שהגיע הרגע שמגיל 7 חלמתי עליו - לעמוד בראש הפודיום עטוף בדגל ישראל לצלילי 'התקווה' ולשיר את ההמנון בגאווה. באותו רגע נסגרו כל הפיות. כל מי שאמרו לי לפרוש קיבלו כרטיס לשורה הראשונה להצגה שלי".
נחזור לחיבור עם גיל. עד כמה זה שונה לעבוד עם בת זוג?
"גבר ואישה בסירה זה דבר שמשנה את הדינמיקה. זה שיח אחר לגמרי. מעבר לרמה הלוגיסטית צריך ברמה האישית להתייחס לכך כמו לזוגיות".
"נירק דם עד הסוף"
חומרי התגלה גם כבחור מאמין. לדבריו זה רק עושה לו טוב. "אני מניח תפילין כל בוקר ואומר תודה להשם. זה מחזק אותי", הוא מסביר. "נכון שאני מתחרה בסופי שבוע, אבל אמונה זה משהו כל כך חזק ויפה. גם כתוב על השבת 'ויינפש', וה'יינפש' שלי זה לייצג את המדינה. אני כן נמנע מלנסוע ברכב".
מה אתה אומר על מי שמזלזל בענף השיט?
"אני עושה את זה בשביל עצמי, לא בשביל אף אחד אחר. יותר עצוב ומפריע לי שהכדורגל והכדורסל מקבלים את כל התהילה. אנחנו, השייטים, עובדים הכי קשה, אנחנו יותר הישגיים ועושים חיל ברחבי העולם, אז הגיע הזמן שנקבל את הבמה שמגיעה לנו. אני אלוף העולם ולא מקבל הכרה".
איך תשכנע הורים לשלוח את ילדיהם לשיט?
"אומר להם שזה השיעור הכי טוב לחיים, שהם לא ילמדו אותו בשום מקום אחר. אתה נתקל בהרבה גורמים: תחרותיות, לחץ, מזג אוויר. קשה להסביר את זה גם למי שגדל איתי בקיבוץ, אבל שייטים מפתחים אופי קשוח".
ועכשיו אליפות העולם הגדולה כאן, בבית שלך.
"זה עוד חלום שהתגשם, הגאווה הכי גדולה שאפשר לתאר. ברמה האישית, חבל לי שיהיה קשה להדביק את הפער בגלל הפציעה של גיל, אבל עבדנו קשה כדי להגיע הכי מוכנים שאפשר".
אז למה לצפות מכם באליפות?
"נותר לי רק להחזיק אצבעות ולתת את הכי טוב שאני יודע. אנחנו תלויים בתנאי הים, וגם המזל משחק תפקיד. נירק דם עד לשנייה האחרונה. המטרה שלנו זה 2023, המבחנים האולימפיים, כדי להשיג את המקום שלנו בפריז".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו