קללת בית"ר: מה מושך למועדון הענק בעלים מפוקפקים שנוטשים בזה אחר זה?

בספורט האמריקני אוהבים סיפורי מסתורין על תופעות שאותן אי אפשר להסביר. צ'יזבטים, אם תרצו. אחת מהעלילות המפורסמות מספרת על קללת העז של שיקאגו קאבס.

האגדה מספרת על אוהד שביקש להיכנס עם העז שלו לאחד ממשחקי הבית של הקבוצה, לפני 100 שנה בערך. כשהנהלת הקבוצה סירבה, הוא הטיל קללה על המועדון, שעל פי הסברה מנעה מהקבוצה לזכות באליפות למשך שנים ארוכות. לאורך אותה תקופה ממושכת, עד שהקללה נשברה למעשה רק ב-2015, שיקאגו פספסה לא מעט הזדמנויות לזכות בתואר, לעתים אפילו בצורה לא הגיונית. כל הפסד שכזה רק הגביר את מיתוס הקללה שרבצה על הקאבס.

גם בבוסטון התרכזו בקללת בייב רות' במשך כמה עשורים, עד שהרד סוקס הסירו אותה ב-2004, כך שדוגמאות לא חסרות.

בהוויית הספורט הירושלמית התפרסמה קללה אחרת שמנעה מבית"ר לזכות באליפות במשך שבע שנים, ונקשרה לטקס הצגת השחקנים המפורסם שנערך בזמנו בתקופת בין המצרים ותשעה באב. כל זה קרה בשנת 2000, תחת הבעלות של גד זאבי אי שם בתחילת המילניום, אבל עד היום אפשר לשמוע על קבוצות שנמנעות מלעשות עסקים ביום האבל על חורבן בית המקדש. משמע, האמונה בכוחות מסתוריים קיימת גם כאן.

"יש המון לחצים"

איך ניתן להסביר את מה שעובר על כל מי שלוקח על עצמו בעלות על מועדון הכדורגל של בית"ר ירושלים?

קובי בן גור וגד זאבי ספגו לא מעט מהמורות כלכליות מהרגע שבו דרכו בבית וגן. ארקדי גאידמק התגלה כמגלומן שניסה להיות ראש העירייה, לפני שברח, ספק הוברח, בעקבות מעורבות בעסקאות נשק בינלאומיות. גומא אגייאר, שניסה לסייע כספונסר ראשי לפני יותר מעשור, נעלם במימי האוקיינוס האטלנטי אחרי תקופה סוערת במיוחד. אחריו הגיע אלי טביב, שהסתבך בפרשת הכאת אוהד ושרד ניסיונות להתנקש בחייו. והנה הגענו למשה חוגג, החשוד המרכזי בפרשת "המשחק הגדול", ששמו נקשר כבר לאירוע הזוי אחר, עת ניסה להביא סיוע כלכלי מהשייח חאמד בן ח'ליפה.

אם היה מדובר בבעלים אחד או אפילו שניים שהסתבכו, אולי היינו דנים כאן על צירוף מקרים נדיר. אולם זו רוטינה שחוזרת על עצמה, כשבמקביל סופרים 14 שנים מאז האליפות האחרונה. פרשת "המשחק הגדול" אם כן, רק העצימה את השיח סביב קללה אפשרית והפכה לרחש של ממש ביציעי טדי.

"עובדתית הכל נכון. כולם הסתבכו בצורה כזו או אחרת, כולל מאיר פניג'ל וששון שם טוב", טוען שחקן העבר שמוליק לוי. "אם אתה מחפש מאגיה וקסמים וכישופים אתה יכול ללכת לכיוון הזה, אבל לדעתי מדובר בהרבה סיבות שאולי קשה להסביר אותן למי שבא מבחוץ".

לוי מודע לתקופה הקשה שעוברת על הקבוצה. "יש המון לחצים כאן, וראינו שזה השפיע על מאמן שאולי התקשה להסתגל לזה כשנחת פה מהולנד. בנוסף, היתה כאן התנהלות לא נכונה, מהולה בחוסר מזל ואולי גם בחוסר התאמה של האנשים למועדון. אבל מעל הכל צריך לזכור שמדובר במועדון גדול מעיר גדולה. בירושלים יש זכוכית מגדלת, כך שתמיד מסתכלים על מה שאתה עושה. ייתכן שאם ארקדי או טביב, למשל, היו נשארים קצת אנונימיים וקצת מרוחקים, אולי הם אפילו לא היו מסתבכים ובטח שלא היינו שומעים על ההסתבכויות שלהם. אבל כשאתה בבית"ר, פתאום בודקים אותך בציציות וכל דבר שקשור אליך הופך להיות מעניין".

"לבית"ר צפויות שנים קשות"

ואכן, כאמור, בית"ר ירושלים מספקת שוב ושוב סיבות להתעניין בתפקודה. אחרי קללת הקאבס, התסבוכות העקביות שבית"ר נקלעת אליהן מעוררות את השאלה האם היא כלואה בתוך כישוף. לדברי ריקי קיטרו, מדיום, מתקשרת וקוראת בקלפים, "יש והיו מקרים רבים שבהם נעצר המזל אצל קבוצת כדורגל. אני זוכרת מקרים שהגיעו אליי ודברים שכולם נתקלו בהם, כמו הבצורת של הפועל ת"א ומכבי חיפה. יש קללות וטקסים שפועלים נגד קבוצות ואפילו נגד אנשים ספציפיים שקשורים לקבוצה, וזה יכול להיות קשור לכל אחד מהבעלים הקודמים".

לקיטרו אין בשורות מעודדות עבור הקבוצה הירושלמית בטווח הזמן הקרוב. "בית"ר תעבור תקופה קשה בחמש השנים הבאות", היא אומרת. "אני לא מאחלת את זה לאף אחד, אבל אני רואה דברים לא קלים שקשורים לבעיות בריאותיות ותאונות שנקשרות למועדון. אפילו סכנת סגירה תרחף מעליה, אבל נראה שבית"ר תשרוד גם את זה כי יהיה מי שישמור עליה בסופו של דבר. יש דרכים להסיר קללות, כמו טיהורים וכיוצא בזה, אבל בטווח של חמש שנים, בית"ר תתייצב".

עם זאת, יש מי שמתייחסים בזלזול לרחשים בנוגע לגזרה מאגית שמרחפת מעל בית"ר ירושלים. "גם אתה התחלת להאמין בשטויות?", שאל אותי מקורב לקבוצה. "אין כאן שום דבר מסתורי".

אז איך בכל זאת במכבי תל אביב של מיץ' גולדהאר ובמכבי חיפה של יענקל'ה שחר העניינים זורמים על מי מנוחות ובצורה כל כך שקטה בהשוואה למתרחש בירושלים?

"מניית העם"

על פניו, בית"ר ירושלים היא אחת הקבוצות האהודות בישראל, אם לא האהודה ביותר ביניהן. מדובר במועדון ענק ועתיר הישגים, שתמיד מכוון למקומות הגבוהים ביותר ונחשב לבעל השפעה אדירה גם בתרבות הישראלית. איך הפך המועדון הזה לסוג של פרסונה נון גרטה עבור משקיעים פוטנציאליים? איך אפילו בקבוצות קטנות יותר מצאו בעלים יציבים הרבה יותר?

אם נוציא את הקללה המדוברת מהמשוואה, יש עדיין לא מעט סיבות שעלולות לגרום למי שרוצה להיכנס כבעלים לבית"ר ירושלים, לחשוב פעמיים. האם אלה האוהדים, הפוליטיקה המקומית, או החשיפה התקשורתית הרחבה מדי? כנראה שכל האפשרויות נכונות.

"יש הבנה בקרב מי שמתעניין או רוכש את בית"ר, שלא מדובר במועדון רגיל", טוען נדב שטראוכלר, יועץ תקשורת ואסטרטגיה, אוהד בית"ר מינקות שמאכלס באופן קבוע את יציעי טדי, וכיום גם ספונסר של קבוצת הנשים שאליה נחזור בהמשך. "כשאתה נכנס לבית"ר, אתה לא רק רוכש קבוצת כדורגל עם 11 שחקנים ומאמן, אלא את מניית העם", טוען שטראוכלר. "אפילו בהשוואה לשאר הקבוצות גדולות, לבית"ר יש המון אוהדים מחוץ לירושלים ובעצם בכל מקום בישראל - מאילת, דרך רחובות ועפולה ועד קרית שמונה. קהל רחב במגוון גילאים. זה מועדון שהוא יותר מקבוצת כדורגל, הוא מסמל את העם. פעם אמר לי שחקן בבית"ר שהוא אחראי למצב הרוח של חצי מיליון איש - וזה אמיתי".

שטראוכלר לא מאמין בקללת בית"ר. "שמעתי שמדברים על זה, אבל אני לא חושב שיש דבר כזה", הוא אומר. "נכון, ירושלים היא עיר מיסטית עם סינדרום שקשור לשמה. לא במקרה, בטדי הירושלמים הרי תמיד משתמשים במילה מאקסוררר, והשיר שמגיע להכי הרבה דציבלים הוא 'אנחנו מאמינים בני מאמינים'. בית"ר זה מועדון שמחובר למסורת, ומי שמחובר למסורת מחובר לאמונות. כשהזהירו את זאבי מאותו טקס שהתקיים בתקופת בין המצרים, דיברו על שבע שנים וידעו בוודאות שזה מה שיקרה. כשאתה מסתכל על הדברים האלה אתה אומר שלא יכול להיות שזה צירוף מקרים, אבל כשאתה מפענח את הדי.אן.איי של המועדון, אתה מבין".

תסביר.

"המועדון הזה מוציא המון אמוציות גם מאנשים מאוד שכלתנים ורגועים. לא ברמה של אלימות, אלא ברמת הרגש כמובן. יכול להיות שזה קורה גם בקבוצות אחרות, אבל בבית"ר זה אחר ולפעמים משפיע, בעיקר על מי שבא מבחוץ, כמו שראינו עם גומא ואפילו עם המאמן האחרון ארווין קומאן. יש כאן לחץ לצד אנרגיות מטורפות, שמקורן לא רק בהיסטוריה הכבדה של העיר ירושלים, אלא גם באתוסים הגדולים שקשורים למועדון כמו אלי אוחנה ואורי מלמיליאן, אבל גם רובי ריבלין, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו. אלה שמות שיוצרים אמוציות בפני עצמם. אם תשאל את האדם הממוצע ברחוב מי הבעלים של כל קבוצה בליגת העל, לא בטוח שהוא יידע. אבל אם תגיד ארקדי, גומא או אפילו משה דדש, זה כבר סיפור אחר. יש פה קטע היסטורי ופוליטי.

"אתה נמצא במקום כל כך מרכזי עם חשיפה כל כך גבוהה, על הצנטרום של הפיילה במדינת ישראל. זה לא מועדון רגיל והאנשים שמגיעים הם כנראה גם לא ממש רגילים. לדעתי, גם הבעלים הבא של בית"ר לא יוכל להיות אדם גנרי מהיישוב, כי זה מועדון שהוא הכל חוץ מגנרי".

על פי התפיסה שמציגים לוי ושטראוכלר, ייתכן שאם גולדהאר היה חי בישראל ובירושלים בפרט, או שהוא היה מתלכלך לבד או שהיו מוצאים עליו משהו מפליל כבר מזמן.

מחכים למשיח התורן

אז איך שוברים את השרשרת? לבית"ר ירושלים אין מחלקת נוער מבורכת בכישרונות, וגם מגרש האימונים והאצטדיון לא שייכים לה. מה שיש לה זה מאות אלפי אוהדים, אבל גם בהיבט הזה צצו לא מעט בעיות. למועדון ולאוהדיו קשה להתנתק מארגון "לה פמיליה", שאחראי מבחינתם לנזקים כלכליים ותדמיתיים כמעט בלתי הפיכים. בשבועות האחרונים, בעיקר אחרי אירועי האלימות שנקשרו להחתמת השחקן המוסלמי קמסו מארה, חלה התארגנות שנועדה להוציא את "לה פמיליה" עד כמה שאפשר מיציעי טדי. האוהדים שמוגדרים כ"רוב השקט" מנסים לשנות את התדמית שדבקה בקבוצה, ואולי כאן מתחילה העבודה האמיתית במציאת המשקיע הבא.

"מרגישים שהסובלנות כלפי 'לה פמיליה' מתחילה להיגמר. מבחינתי, זו התקופה הכי טולרנטית אי פעם ביציעי טדי, לפחות ממה שאני זוכר", אומר שטראוכלר. "אם מגיעים עשרת אלפים אוהדים כדי להתנגד למה שעושים לשחקן הקבוצה קמסו מארה, זה אומר שיש שינוי ושחקן מוסלמי בבית"ר זה כבר 'נון אישיו'. זה גם אומר שהקהל ב-99.9 אחוז הולך נגד הקו הזה שמייצג גזענות בכל מחיר. זה שינוי מאוד משמעותי וחשוב בתהליך ההתבגרות של אוהדי בית"ר ירושלים, שמבינים שהגיע הזמן לא רק לדבר אלא גם לעשות".

בהקשר הזה, שטראוכלר עצמו החליט לעשות מעשה וביחד עם החברה שבה הוא שותף, "לניאדו שטראוכלר", לקח תחת חסותו את קבוצת הנשים של המועדון. "ברמה האישית, אחרי האירוע שבו הוכו אוהדי הקבוצה שלי בידי אנשי 'לה פמיליה', החלטתי שהגיע הזמן לעשות משהו ונכנסתי כספונסר. המסר, יותר מאשר הצלחה כזו או אחרת על המגרש, הוא עצם קיומה של קבוצה שהיא פתוחה לכולן. בסגל של קבוצת הנשים יש מגנה ימנית שומרת שבת, יש שחקניות חרדיות לצד חלוצה מוסלמית ועולה חדשה מארה"ב. זו בית"ר וזו ירושלים".

בסופו של דבר, העתיד של בית"ר הולך יד ביד עם האוהדים שלה והם אלה שיוכלו ליצור את התנאים הנכונים להבראה - בין אם דרך הפיכת המועדון לאטרקטיבי יותר לרכישה, ובין אם דרך סיוע לכל הנהלה שתתחזק אותו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

בעונה שמסתמנת כעגומה כל כך, תפקיד הקהל מתחיל קודם כל בהשארת הקבוצה בליגה. "הקהל הבית"רי לא כולל בתוכו יותר מדי אנשים עשירים שמסוגלים להחזיק קבוצה, בטח לא עם שאיפות גבוהות", מסכם שטראוכלר. "בינתיים נראה שבכל שלוש-ארבע שנים קורה משהו עם הבעלים של הקבוצה, אבל בסוף נגיע לאן שאנחנו רוצים וצריכים להגיע. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".