1. שבוע סוער עבר על קריית שלום. פתיחת העונה החלשה בליגה והתחושה שהעונה הולכת לאיבוד הובילו את ההנהלה להחלטה לא טריוויאלית בעידן גולדהאר, לשלוח את המאמן, פטריק ואן לוון הביתה ולהישאר בתקופה הקרובה עם מאמן זמני על הקווים.
במקרים הקודמים כשגולדהאר החליט להיפרד ממאמן, היתה תמיד אלטרנטיבה מיידית, אם זה מבחוץ ואם זה ג'ורדי קרויף, שתמיד היה ברקע. הפעם, מי שאמור להחזיק את הקבוצה עד למציאת מאמן קבוע הוא ברק יצחקי, שאמנם היה שותף להחלטות המקצועיות מתוקף תפקידו הניהולי, אבל רק לפני חודש סיים את קורס הפרו ומעולם לא אימן בשום רמה.
התזמון של ההחלטה לא היה מקרי. פתיחת העונה אמנם היתה קטסטרופלית בליגה, אבל המרחק מב"ש וחיפה עדיין מחזיק ואין ספק שחומר השחקנים שווה הרבה יותר מהתוצאות. ההבנה שעוד שבועיים עם ואן לוון יכולים לגרום לליגה לברוח ורחמנא ליצלן מבחינת הצהובים, גם להביא להפסד נדיר בדרבי, הניעו את גולדהאר לעשות את המהלך הזה עכשיו ולא לחכות למציאת מאמן זר.
כבר בקריית שמונה ראינו את רוחות השינוי, כשאמנם היכולת לא היתה בשמיים, אבל האנרגיות היו שונות ומכבי ת"א גם הרוויחה את אחד השחקנים שהכי נפגעו מהקיבעון הטקטי של ואן לוון - ברנדלי קובאס. הניצחון הזה והעלייה הצפויה לשלב הבא במסגרת האירופית יביאו את מכבי ת"א הרבה יותר בטוחה לדרבי, שלא רלוונטי מה המצב בטבלה, זה המשחק הכי חשוב מבחינת האוהדים של שתי הקבוצות.
2. 21 שנים, שישה חודשים ושלושה שבועות חלפו מאז ניצחונה האחרון של הפועל ירושלים בליגת העל, 1:2 על הפועל כפ"ס מצמד של רונן שוויג.
אז אחרי נאום הפרמטרים של זיו אריה אחרי המשחק בטרנר, הפועל ירושלים הגיעה למשחק "בליגה שלה" והשיגה ניצחון מרגש משער של האחד והיחיד - עידן שמש - החלוץ שחתום יותר מכולם על חזרתה לליגת העל וזה שאמרו עליו בתחילת העונה שהוא לא מספיק טוב לליגה הבכירה. אז אולי עם השער הזה שמש מוכיח שני דברים: הראשון, שירושלים פה ויכולה להישאר והשני, שהוא החלוץ הטוב ביותר בסגל של זיו אריה.
3. רוני לוי ובני לם, שתי אגדות נתנייתיות שגם זכו לשחק יחדיו אצל היהלומים, עמדו על הקווים במשחק המרכזי של המחזור בין המוליכה מב"ש למארחת מנתניה.
נתניה הייתה אגרסיבית במחצית הראשונה בגלל הסגנון הלוחץ והאינטנסיבי של המאמן שלה, מה שעלה לה בצהובים ובאדום מוקדם של אביב אברהם. למרות החיסרון המספרי, נתניה המשיכה לשחק ולצאת קדימה כשהיא מנצלת את הבנאליות במשחק ההתקפה של ב"ש וכך היא הצליחה לחזור למשחק שתי דקות אחרי עוד שער של ספורי שנמצא בתקופה נהדרת.
בניגוד לשמרנות של רוני לוי, בני לם, גם עם שחקן פחות, הראה הרבה תעוזה ויש לנתניה המון סיבות לאופטימיות אחרי המשחק הזה.
ב"ש שוב הראתה סדר וארגון במשחק ההגנה, אבל גם הראתה מעט מאוד רעיונות התקפיים ולמרות ששיחקה כמעט שעה עם שחקן עודף, היא לא השכילה לכבוש שער ממשחק שדה וזה משהו שרוני לוי יהיה חייב לשפר אם הוא רוצה ללכת עד הסוף ועם הסגל שעומד לרשותו, זה בהחלט אפשרי.
ודבר אחרון – ההגעה של בני לם העירה לא רק את השחקנים, אלא בעיקר את הקהל, מה שסיפק לנו אווירה מחשמלת במשך 90 דקות שהלוואי ונזכה לה בעוד הרבה משחקים בליגת העל שלנו.
