1. בכדורגל אין ואקום, גם לא בנוער של מכבי חיפה שהתאושש מהליכתו של בני לם והלם ברעננה.
עוד מוקדם לדעת מה יהיו ההשלכות של ההצרחה הזאת, אבל בדקות הראשונות לם היה בודד. לא היו סביבו פודי חלפון, לא מומו שירזי לא חיים בר, אפילו לא לנד וראובן פריזנר שישמרו עליו מלמעלה.
ביציע עמד אייל סגל, אוהד ובעל בית, שקיבל וואחד החלטה מהלב, ואני מקווה בשבילו שלא תהיה אצלו דילמה כמו הסיפור עם הבן של לילו עופר. לילו אימן את ב"ש, ויום אחד הסתובב וראה יציע שלם בווסרמיל שר 'עופר בן זונה'. הוא זיהה שם גם את הבן שלו שר.
אני דווקא מפרגן לרומנטיקה, אבל מהדקות הראשונות מי שהסתערה זו דווקא מכבי ת"א שניצלה את פרץ הנוסטלגיה המקומי, והלמה ראשונה, גם היא עם שם מהעבר - פריצה. נתניה חזרה עם גול של בוריס אינו, אבל קניקובסקי הכיר את החולשות שלהם מהבית, והניח כדור לראש של פריצה.
לם, האחראי לשיגעון הכללי, רצה לילה בלתי נשכח ואקסטזה ביציע. הוא רצה לצאת עם משהו ועשה שני חילופים ברמת בעיטות הפאלש שלו - ג'אבר ויניב מזרחי, שהשווה וסימן על מהפך משוגע של גויאגון, שפירק את ההגנה שלהם, בדרך ל־7 מ־18 ובדק בית רציני בקרית שלום.
2. מכבי חיפה חזרה מפגרת הנבחרת וישר נסעה לטדי לפגוש את הפועל ירושלים. אין כמו להשתחרר מטראומת ההפסד המשונה לב"ש בסמי עופר במשחק הפרוע ההוא, מאשר ניצחון מוחץ על ירושלים, שנראית בינתיים כמו אחת שליגת העל גדולה עליה במספר וחצי.
גיא חדידה כבש 1:1 זמני וחגג שער ראשון בליגת העל, אבל חיפה הרוויחה במשחק החזרה שלה שני שחקנים, מחמוד ג'אבר, שהבקיע פעמיים ודוניו שגם אם ינסה כמה שינסה, לא יצליח לשחזר את ה־1:3, שאי אפשר לעבוד עליו גם באימונים.
שישה משחקים מהפתיחה הדבר החשוב שחיפה חייבת לעבוד עליו הוא להרוג משחקים מוקדם, במיוחד כשהיא מובילה וברור גם מי איכותית יותר. בשלב הזה של העונה, כשהמטוס מחמם מנועים בדרך לפראג, לעייפות יש משקל מכריע, וחיפה צריכה להגיע לדצמבר ינואר קרובה לפסגה - כדי ששמירה על האליפות תהיה משימה סבירה.
3. ערב המחזור פסגת ליגת העל הורכבה מחלום הביעותים השיווקי של מינהלת הליגה. חוץ מב"ש היו שם הפועל חיפה, נוף הגליל וחדרה. חלום של אבא. אחרי שישה מחזורים הפועל חיפה השתלטה על המקום הראשון, ליברפול של המפרץ, וזה הזמן להוציא איסור ראיונות על יואב כץ. ברגע שהוא פותח פה, האופוריה נחנקת לתוך בקבוק. וזו היא רק ההתחלה לה לה.
