1 זה היה ערב הזוי, קשה ורע לכדורגל הישראלי. ערב חסר כבוד בין השחקנים עצמם. לילה ארוך של השתוללות. ערב עצוב לשופט גל לייבוביץ', לניידת ה-VAR, למוצר שנקרא מינהלת הליגה וכדורגל ישראלי. איגוד השופטים צריך ריענון רציני. החבר'ה נפלו בקבלת ההחלטות, הכשילו את עצמם ואת גל לייבוביץ'. לא בזדון אלא בגלל שטחיות וחוסר שיקול דעת. משחק של 105 דקות כולל מחצית, הפך למשחק קריקט של שעתיים פלוס.
הפועל באר שבע יצאה מהמחצית הראשונה בשן ועין, בדרך לתבוסה, אבל הכאוס היה טוב רק לה והיא ניצלה ימים רעים מאוד של מכבי חיפה, שביום סביר היתה צריכה לנצל את החורבן אצל היריבה כדי לגמור את המשחק מוקדם ולהתחמק מהתרסקות שלה בסיום.
זה היה שיעור מחנך גרוע לכדורגל שלנו. תוסיפו את שערורייית סכנין שמקרבת את עצמה ממשחק למשחק לסגירתו של דוחא עד הודעה חדשה, ונשלים מחיר עגום שלא יביא אותנו לשום מקום.
2 האירוע החשוב של המחצית הראשונה, ולמעשה של המשחק כולו התרחש בדקה השישית, אבל רק בדקה ה־13 הוא פוענח והוכרע. 7 דקות מוגזמות של בדיקות מטופשות שלא היתה סיבה שיתארכו כל כך. יש מקרים ששופטי המסך צריכים לשבת בשקט ולא להתערב ולסבך שיקול דעת של שופט. אירוע המגע בין עומר אצילי לאור דדיה, היה קלאסי, מהסוג שלא דורש התערבות. אוהדי חיפה יגידו פנדל, אוהדי ב"ש יגידו לא, וצופה מהצד יכול להגיד כן ואולי גם לא. כשהמצב לא מובהק, שיקול הדעת נותר של השופט, והוא בכל מקרה כבר ייסע עם אמא שלו הביתה בסופו של הערב.
אני חושב שגל ליבוביץ' החליט בסדר. דדיה לא ממש הכשיל את אצילי, אבל גם לא היה מהיר לחמוק ממגע איתו. פנדל סביר. 7 דקות נשרפו והגיע הזמן שגם שופטי הניידת יידעו את מקומם. האיוולת הזאת הולידה 11 דקות תוספת זמן למחצית. חבר'ה באיגוד השופטים, הזמן שלנו יקר. נשמח לקורס ריענון ועדיף מקוצר.
חוץ מרכבת, הכל עבר על ב"ש במחצית הזאת, ואם אני רוני לוי, הייתי מתקשר לאישה במחצית ומבקש ממנה לקרוא לחנוכה שיבדוק את המזוזה. חיפה עבור ב"ש היא מה שמכבי ת"א עבור חיפה – משוכה שהיא לא מצליחה לעבור כבר שנים. הדיבור לפני המשחק היה שזו הזדמנות טובה של האורחת לעקוץ ולתת סוף סוף הצהרה של רצינות, שהיא נכנסת למאבק משולש. חיפה חזרה מברלין סחוטה, הסגל קצר, הקבוצה שיחקה עד אוקטובר כמות משחקים של חצי עונה, ומלך השערים של העונה שעברה עזב, ועוד לב"ש.
אבל דדיה, גורדנה שדרך לג'אבר על כף הרגל, הכתף הפרוקה של הרוש ועוד הצהוב השני שלא נשלף לאל חמיד (אבא תרחם), היו מכות קשות מדי.
באירועים כאלו רואים את אותו פרצוף "כל העולם נגדנו" הידוע של רוני לוי. אותו חצי צחוק ציני, אבל הבעיה היא שזה נותן לשחקנים שלו תירוץ להפסיד את המשחק, למרות שהפיגור מינימלי. לא טוב. הוא לא צריך להקרין להם את זה. זו תהיה ליגה ארוכה. אף אחת לא תברח. אין לאן. ולראייה הפנדל בדקה ה־85. הכל פתוח רוני.
3 אם לא המשחק בסמי, היינו עסוקים באירועי סכנין. לפני חודש דיברו על סכנין כהפתעת העונה, וכרגע היא עם 5 מ־15, בדרך לעונה סתווית. התסכול יוצא שם הכי מכוער שיש, ואם זה יימשך, דוחא בדרך לסגירה. האלימות כלפי אוהדי נתניה חילצה שם הודעות דובר ברמת אמינות 'קול הרעם מקהיר'. מספיק עם זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו