1. כדורגל של נבחרות זה אלמנט שלא תמצאו כמעט בכדורגל של קבוצות, ולא משנה שעכשיו עונת ההעברות בליגות באירופה, ושהטלפונים, המיילים והשיחות בין משרדי הטייקונים, השייח'ים והסופר־אייג'נטים שוברים כל שיא אפשרי. כדורגל של נבחרות, בטח נבחרת ישראל, מוציא ערב החג את כל האבק שהצטבר השנה בשטיחים, אולי אפילו את האבק עוד מ־1967. יצרים, לאומיות, סולידריות, המנון, הר הבית, סליחות, התנצלויות, מחילות. בלי ימים נוראים זה לא ילך.
ישראל חזרה הביתה עם רביעייה לרשת של איי פארו. גם זה לא מובן מאליו. מכבי חיפה תקעה לבכירת הקבוצות שם שביעייה בסמי עופר, והפסידה לפני שבועיים בגומלין. אם זה קרה לחיפה, זה היה יכול להסתבך לנו. וזה לא קרה.
במונחים שלנו, לא היה פה מעולם שחקן אפקטיבי כמו ערן זהבי, שמגיע בסוף הערב לקופה לממש את הקופונים. אפילו ברקוביץ', רביבו או שפיגלר לא היו כאלו, בטח לא אלון מזרחי בשבוע הקשה בחייו. למרות כל מה שראינו כבר ממנו, זהבי הוא הכריסטיאנו רונאלדו שלנו. הביצועים והסיומת, כאילו הוא בועט בבלון - ובום לחיבור, מכל מצב, מכל מקום, בהתמדה - הם משהו שלא היה ברמה הזאת אצל אף ישראלי לפניו.
המאמן של איי פארו ישב על הספסל רפוי אחרי הגולים האלו. אין מה לעשות מולו, כמו רונאלדו שנותן לאירלנד להוביל 90 דקות, ואז הורג אותם כשהנהג של האוטובוס כבר מחמם מנוע בחנייה.
2. חוץ ממנו הבקיע דאבור, שגם בישל ונתן משחק טוב. רוטנשטיינר, כמו ג'ורדי קרויף בזמנו, עושה עבור הישראלים את העבודות השחורות, אלה שאנחנו מעדיפים לתת בדרך כלל לעובדים זרים.
למרות שהנבחרת היא מעבדת הניסוי המוצלחת בארץ לדו־קיום, ולמרות שהוא לא טראבל מייקר, מונאס הפך לדגל שחור עבור מי שרואה בכל התבטאות אמוציונלית חריגה בגידה במולדת. הוא ירגיש את זה במוצ"ש בסמי עופר. הוא פשוט ערבי מדי, למרות שגם צ'רקסים קשה לעכל כאן (ע"ע אייל ברקוביץ'). יש מי שרוצים לממש את פריחתו של ליאל עבדה לחילופי משמרות על חשבונו של דאבור, אבל לא בטוח שרוטנשטיינר השמרן, הנאמן לשחקניו כמו שהם נאמנים לו, יישר קו.
במוצ"ש מול מולדתו, יש לאוסטרי הזדמנות נהדרת לנצח ולשים רגל חזקה בדלת. אוסטריה מגיעה בלי ארבעה שחקני מפתח, ולמרות שהיא לפחות דרג אחד מעלינו - בסך הכל, ההיסטוריה מלמדת שהפכנו לכאב הראש שלהם. אז בבקשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו