עצוב למות באמצע התמוז

בארון הספרים של מכבי ת"א, זה שעומד צמוד לארון עם הגביעים וצלחות האליפות, לוויקי פרץ שמור מדף מרכזי בקורות חייו של המועדון. אם שייע גלזר ויוסל'ה, אלי פוקס וג'רי בית הלוי היו האבות המייסדים, ואחר כך באו התינוקות ג'רי, האדונים שפיגל, בלו, רוזן ואורי קדמי, עסיס וניסים בכר - הרי שוויקי פרץ הוא המיוחס שבדור שנות ה־70 המתקדמות. האיש שבזכותו סיימה מכבי ת"א עשור נהדר, ואז בלעדיו בדרך לשפל ארוך של 13 שנה - מדבר שממה שממנו יצאה רק בימי נמני וזוהר.

לפני 50 שנה, בעסקה שבישל מנהל רמת עמידר התוסס איזי שרצקי, קיבלה תמורתו עמידר שמונה שחקנים כדי שיעבור למכבי ת"א. חברי יוסי מזרחי (לא השוער) עלה לבוגרים בגיל 17 וחצי, והחליף כמגן ימני את אברם שטמברג האגדי. אבל מזרחי, מוישיק שוויצר ואורי סלימן עשו שטות - וערב משחק נסעו לבלות בדיסקוטק גולדן גייט בנתניה.

מזרחי לא ראה יותר הרכב עד סוף העונה, ובתחילת העונה שלאחר מכן, כשהגיע שניאור לאמן, הוא קרא למזרחי לחדר ואמר לו 'היידה לעמידר, כי אני רוצה להביא משם את ויקי'. יוסי עוד ניסה להילחם, אבל שניאור איים עליו, על רמי קלדרון וחבריהם שישאיר אותם על הספסל עד זקנה. הם נכנעו לו - והשאר היסטוריה.

ויקי פרץ הוא זיכרונות הכדורגל הראשונים שלי. משחקים מול יפן ודרום קוריאה באסיה, טלוויזיה קטנה בשחור לבן בשלוש וחצי לפנות בוקר, שמשדרת מאולימפיאדת מונטריאול משחק נגד צרפת של מישל פלאטיני. ויקי הבקיע ראשון, מישל רק השווה, וברבע הגמר מול ברזיל ויקי צימק ל־3:1 מול ברזיל.

אני זוכר משחק בבלומפילד, של מכבי נגד בית"ר. השופט שרק לפתיחה, מסירה לוויקי, והוא עם פרסומת של אופנת ברוך על החולצה רץ כל הדרך על קו האורך, חותך ימינה, דוהר - ומכניע את יוסי מזרחי, שרק עומד שם עם ידיים על המותניים. מה כבר אפשר לעשות כשוויקי רץ מולך 45 שניות מהפתיחה?

ארסן ונגר היה האיש מטעם שטרסבורג שקיבל אותו בשדה התעופה, כשהתחיל שם קריירה חלומית, ואת ראן העלה ליגה והיה מלך שערים. אבל כשהחיים והקריירה הנוצצת הולכים ומתרחקים, וקשיי החיים נערמים, פתאום קשה למי שהיה לו קל.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

על מה ומי חשב ויקי ברגעים שהחליט לקחת את חייו, לעולם לא נדע. הסוף העצוב הוא מסר חד לדור שלו וגם לאחרים - אל תתביישו במצוקתכם, תשתפו, ובעיקר אל תשרפו את שנותיכם היפות במריבות שווא של שנים, שהסתיימו אתמול על שפת הבור, הכי רחוק שיש מזירות המשחקים הנהדרות של חייו. עצוב למות באמצע התמוז.