רחוק, מטושטש, אבל ורוד: למרות הכישלון, לנבחרת ישראל יש עתיד

כמה שעות לפני שריקת הפתיחה של המשחק בין ישראל לרומניה, אתמול בפאנצ'ו ארנה בפלצ'וט, העיירה הקטנה בהונגריה, התבשרנו על שישה חיילי צה"ל שנהרגו בקרבות בעזה. לא שהיינו צריכים את החדשות הנוראיות הללו כדי להישאר בפרופורציות הנכונות, של מה באמת חשוב ומה קצת פחות. כדורגל למשל.

אז כן, שחקני נבחרת ישראל רצו בכל מאודם לשמח את ילדי העוטף שהגיעו להונגריה ועטפו אותם באהבה ללא תנאים בארבעת הימים האחרונים. אבל אחרי התיקו ההרואי מול שוויץ הגיע ההפסד לרומניה, שחיסל את הסיכויים להעפיל ליורו דרך המוקדמות. ועדיין, זה רק כדורגל. בימים רגילים אולי היינו "חותכים" את המאמןאלון חזן, את המנהל המקצועי יוסי בניון ואת השחקנים. אבל אלו אינם ימים רגילים, ולכן מן הראוי הוא להתייחס להכל בפרופורציות הנכונות.

שלא יהיו אי הבנות, חייבים להסיק מסקנות מהקמפיין הלא מוצלח הזה. שהרי גם לפני שלושת המשחקים האחרונים, שהתקיימו בתנאים קשים במיוחד, הנבחרת לא הרשימה - למעט מחצית אחת מול רומניה.

כשמסיימים קמפיין עם 3 נקודות מתוך 18 מול שלושת היריבות הבכירות בבית (שוייץ, רומניה וקוסובו), אין ספק שמדובר בכישלון מקצועי. ועדיין, אנחנו לא בימים רגילים ולכן צריך להסתכל על המצב מזווית אחרת.

ראשית, בחודש מרץ מצפה לנבחרת הזדמנות נוספת להעפיל ליורו, דרך פלייאוף ליגת האומות. מחר "תארח" אוקראינה את איטליה בלברקוזן, ואם לא תנצח, היא תהיה היריבה של ישראל בחצי הגמר. אם אוקראינה תנצח את אלופת אירופה, היריבה תהיה נוחה הרבה יותר, איסלנד.

חמישה ימים לאחר מכן יתקיים המשחק שיכריע את גורל הכרטיס ליורו, ואם ישראל תגיע אליו היריבה תהיה בוסניה או פינלנד. לא יריבות שישראל לא מסוגלת לנצח. אבל גם אם נשים בצד את "טורניר ההזדמנות האחרונה", שני המשחקים מול שוייץ ורומניה הביאו בשורה: יש עתיד לנבחרת ישראל, גם אם כרגע הוא נראה רחוק ואפילו מטושטש.

בהרכב שפתח אתמול היו ארבעה שחקנים בני 20 ומטה: רוי רביבו, אוסקר גלוך, ענאן חלאיילי ודור תורג'מן. אני לא זוכר מתי היו בהרכב הפותח של הנבחרת ארבעה שחקנים כל כך צעירים במשחק רשמי קובע.

כל הארבעה שיחקו ללא רגשי נחיתות ונראו כמי שנמצאים בנבחרת הבוגרת כבר כמה שנים. זה תוצר מיידי של הצלחות הנבחרות הצעירות בקיץ האחרון. הארבעה הללו מסמנים את הדרך. אחריהם יגיעו נוספים. עידן טוקלומטי וסתיו למקין הם הבאים בתור. ויהיו עוד.

וכן, גם את הנבחרת לא תעפיל ליורו, לא צריך להסתכל על זה כאסון ספורטיבי. ראשית בגלל התנאים בהם התקיימו המשחקים האחרונים, אבל גם מסיבה הרבה יותר פשוטה: שוייץ ורומניה הן בסופו של דבר נבחרות טובות מישראל. לא בהרבה, ובכל זאת, למרות יכולת מאכזבת בחלק מהמשחקים, השתיים עדיין ללא הפסד בשמונה משחקים. ישראל הפסידה שלוש פעמים.

אז אמרנו את זה בהקשר האחר, אבל ראוי שהדברים ייאמרו גם בהקשר המקצועי נטו: בואו נשאר בפרופורציות הנכונות.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות