מילד פלא לאדם בוגר שאיבד כיוון: עטאא ג'אבר עשה מעשה שאין ממנו דרך חזרה

ביולי 2012, מונה אריק בנאדו למאמן הנוער של מכבי חיפה. באותה תקופה, החל גם קורס מאמני הפרו שבו בין היתר היו גם ברק בכר, אריק וגם אני, ארבעה חודשים אחרי פרישתי ממשחק. אריק ואני, שהכרנו מתקופתנו יחד בנבחרת ובמכבי חיפה, התחברנו במהלך הקורס וכשהוא מונה למאמן הבוגרים של חיפה בנובמבר, אחרי הצלחה גדולה בנוער, הצטרפתי אליו כעוזר מאמן. המשחק הראשון שלנו ביחד היה בגביע הטוטו בנתניה, שם שותפו מספר משחקניו של אריק בנוער, אחד מהם ואולי המרשים מכולם, היה עטאא ג'אבר, קשר אחורי שנתון 94, טכני, חזק, קורא מצוין את המשחק, שנראה היה באותם ימים שעתידו ורוד והשמיים הם הגבול מבחינתו. גם ברמה האישית, מאוד חיבבתי אותו. שחקן ממושמע, מבין את המשחק, חיובי וחייכן שהיה מאוד נעים לאמן.

ג'אבר המשיך להתקדם, למרות פציעה שעיכבה אותו ואפילו זכה לכבוד גדול כשמונה לקפטן של הנבחרת הצעירה. באתר הרשמי של מכבי חיפה אמר ג'אבר לאחר המינוי: "זה כבוד גדול עבורי להתמנות לקפטן נבחרת ישראל הצעירה. אני גאה לשמש כקפטן ולייצג את מכבי חיפה, את המגזר הערבי והמשפחה שמלווה אותי. אני מקווה לייצג בכבוד את הנבחרת ומודה לצוות על האמון".

אז חלפו כמה שנים, ג'אבר, ששיחק גם בסכנין ואשדוד, שיתף פעולה לאורך כל שנותיו עם שחקנים יהודים ומי שייצג אותו היה דודו דהאן, שגם הוציא אותו העונה לליגה האזרית, החליט בספטמבר להצטרף לנבחרת פלשתין, שעל פי דבריו, עד לאותו רגע, לא ידע שיש לו אפשרות כזאת ואמר: "אני גאה ללבוש את המדים של פלשתין, כי זו הזהות שלי, וזו הדרך שלי להעביר מסר לשחקנים שנמצאים בתוך תחומי הקו הירוק - יש עוד אפשרויות עבורכם".

עד כאן, הכל בגדר הסביר. ג'אבר הוא לא הראשון שגדל בקבוצה ישראלית ועבר לייצג את נבחרת פלתשין, אבל אתמול (חמישי) הוא חצה את כל הקווים האדומים כשעמד עם דקת דומיה עם כאפיה לאות סולידריות עם עזה.

לטבח הברברי של השבעה באוקטובר אין שני צדדים. אין פה עניין של מאבק או זהות. זה לא עניין של מאבק על עצמאות או רצון למדינה. זה מקרה חד חד כיווני של רצח ברברי כדי לרצוח, מעשה חולני, מעשה שחיות היו נגעלות ממנו ומי שתומך בו או מפגין סולידריות ישירה או עקיפה כלפיו, הוא לא בן אדם, הוא חלאה, בטח אחד שחי בקרבנו, גדל עם ילדינו, חלק איתם חדר הלבשה והיה יום, לא לפני הרבה שנים, שבו הוא הוליך בגאווה נבחרת ישראלית למשחק בין לאומי, כשהדגל מתנוסס על חזהו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ג'אבר עשה מעשה שאין ממנו חזרה והוא פגע בהמון אנשים טובים, יהודים וערבים, שסמכו עליו, האמינו בו, שיחקו ועבדו איתו לאורך השנים. גם אני חש פגוע ומאוכזב ממנו, קודם כל ברמה האישית כאחד שעבד איתו וגם בגלל הנזק הגדול שהוא עושה לכדורגל הישראלי ולחבריו, בני המגזר, שרק לפני יומיים, שלושה מהם פתחו בהרכב נבחרת ישראל. עצוב, אבל גם את זה ננצח.