עומרי גלזר. אני מאוד אוהב ומחזיק מדניאל פרץ. לטעמי השוער הטוב ביותר שצמח פה מאז ניר דוידוביץ' ודודו אוואט, ואני גם מאמין שבשנים הקרובות הוא ייצא לשחק באחת מהליגות הבכירות באירופה. אבל נכון להיום, זה הזמן של עומרי גלזר, שמבוגר ממנו בארבע שנים. השוער, שספג שער אחד בתשעת המשחקים האחרונים בליגה, היה מצוין בליגת האומות, וכתוספת הוא גם מתואם עם שני הבלמים שמשחקים לפניו.
אלי דסה. אחת המניות הבטוחות בהרכב. המגן הימני של דינמו מוסקבה (מקום 5 בליגה הרוסית) נמצא בכושר טוב (שיחק 90 דקות בניצחון הליגה האחרון על אורל), בנבחרת תמיד מספק את הסחורה, ולא פחות חשוב - הקפטן הראשון ממוצא אתיופי, ואין ראוי ממנו.
איאד אבו עביד. גם אם שון גולדברג היה כשיר, אבו עביד, שעובר עונה מצוינת, היה הבחירה הראשונה שלי משתי סיבות: הראשונה, התיאום עם הבלם שלצידו והשוער שמאחוריו, והשנייה - ההעברה של ויטור לעמדת הבלם השמאלי, מה שיקל על ליידנר לצאת קדימה וישמש איזון בין שני צידי ההגנה.
מיגל ויטור. אחד משני השחקנים החשובים בנבחרת (יחד עם מנור). ויטור הוא בלם ברמה אחרת מכל מי שהיה לפניו בתפקיד, ואחד הדברים שהוא הכי טוב בהם זה לשדרג את הבלם שמשחק לידו. חוכמת המשחק שלו, האגרסיביות, המנהיגות במרכז ההגנה – כל אלו היו חסרים לנבחרת בשנים האחרונות ואת התכונות הללו מביא ויטור ובגדול.
דורון ליידנר. אחת הבשורות הטובות שקיבל אלון חזן בשבוע האחרון הייתה ההופעה הנהדרת של ליידנר בדרבי של וינה עם בישול ושער. ליידנר הוא כישרון התקפי חריג (מהיר, פנטסטי באחד על אחד) והעובדה שהוא משחק עם מנור באותו אגף, נותנת לנבחרת כוח אש משמעותי מאוד מצד שמאל, וזה אחד המפתחות החשובים ביותר למשחק ההתקפה של הנבחרת
עמרי גאנדלמן. ההיעדרות של עדן קארצב פתחה את החלון לשותף שלו עד לפני חודש לקישור של מכבי נתניה. גאנדלמן שחקן עם תכונות שונות מקארצב, אבל הוא לא פחות טוב. חזק במשחק הגובה, מבין נפלא את המשחק, סוגר כמה עמדות, מצטרף טוב מקו שני ומשמעותי במצבים נייחים.
נטע לביא. סוף־סוף, בגיל 26, לביא מקבל את המפתחות של הקישור האחורי של הנבחרת. היכולות שלו לחלץ כדורים בחצי היריב ולשבור קווים בכדרור חשובות מאוד למשחק המעבר של הנבחרת.
אוסקר גלוך. כישרון של פעם בדור. שילוב של חוכמת המשחק ויכולת קבלת הכדור בין הקווים של אייל ברקוביץ', בתוספת של קילריות מול השער. הנפילה הגדולה של מכבי ת"א בתקופה האחרונה אינה על קראנקה לבדו, אלא מעידה יותר מכל כמה חשוב וחסר תחליף אוסקר היה לקבוצה, וזה עוד לפני שמלאו לו 19 (בשבת הבאה יחגוג יום הולדת אחרון כבן עשרה, מזל טוב).
חמודי כנעאן. אם ליאל עבדה היה כשיר, העמדה הזו היתה שמורה לו, ואז היינו מקבלים משולש התקפה שגדל וצמח במכבי פ"ת. אבל בעקבות המתיחה של ליאל, יש הזדמנות גדולה למסור את המושכות לידיו של השחקן הישראלי הכי מוכשר שמשחק בליגה שלנו. כנעאן, שחקן עם כוח פריצה חריג, בעיטה אדירה ועוצמות של שחקן אירופי, חווה את עונת הפריצה שלו ועושה דברים נפלאים באשדוד, גם כשהוא מתופקד כחלוץ מדומה. השילוב שלו עם דסה יכול להיות נהדר, כשדסה תופס את הקו וכנעאן נכנס למרכז ומשם תוקף את ההגנה.
מנור סולומון. השחקן של הנבחרת בה"א הידיעה. מאז יוסי בניון, לא היה לנו שחקן איכותי בליגה הטובה בעולם שיוביל את הנבחרת. מנור מגיע בכושר נהדר ועם רמת ביטחון גבוהה, אחרי רצף השערים האדיר שלו בפולהאם, רצף שהפך אותו לאחד השחקנים המדוברים בפרמייר ליג. בנבחרת, בניגוד לפולהאם, זה עליו, הוא צריך להוביל, ובליגת האומות, הוא הראה גם ניצנים של מנהיגות. כדי שנצליח לעשות היסטוריה, הניצנים הללו צריכים להפוך לפרחים בעשרת משחקי המוקדמות.
תאי בריבו. אחת העמדות המדוברות בנבחרת ולאו דווקא בגלל השחקנים שהוזמנו. השיח סביב ערן זהבי השכיח במקצת שיש לנבחרת שני חלוצים טובים, דומים בתכונות שלהם, שמשחקים מחוץ לישראל. וייסמן ובריבו, שהבקיעו את השערים החשובים מול אלבניה שהעלו את הנבחרת לדרג A, הם חלוצי רחבה, לוחצים, מפנים שטחים ועובדים בשביל שחקני הקו השני. היתרון של בריבו הוא הכושר הטוב שבו הוא נמצא - 19 שערים העונה בכל המסגרות, 12 בליגה (מקום 3 בליגה האוסטרית), והוא מגיע אחרי שהבקיע חמישה שערים בששת משחקיו האחרונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו