טוב אז הכדורגל חזר הביתה, למולדת הכדורגל האמיתית ולא זו שמוכרים לכולם בעולם. ישראל כמובן. אבל לפחות לאור היכולת בשני המשחקים הראשונים החשובים באמת (נוציא את הטוטו) של הפועל באר שבע, זה נדמה שהיא עדיין נשארה בפגרה. יצאנו להפסקה כשאנחנו בכושר הטוב בארץ אולי, אבל בדיוק כמו בפתיחת העונה הנוכחית, התחלנו שוב בהילוך ראשון וכנראה שייקח לנו עוד קצת זמן כדי להניע מחדש ולהיכנס לקצב שהיינו בו לפני המונדיאל.
ההגרלה זימנה לנו צמד משחקי חוץ בבית של הקבוצה הכי "מנחוסית" שלנו, במגרש שבאופן מסורתי אנחנו מתקשים בו עוד מהימים שיניב אברג׳יל היה החלוץ המרכזי של הקבוצה. מהגביע הודחנו בצדק שכן לא הופענו כלל למשחק, על הרכב לא טוב של ברדה וגישה אדישה של השחקנים שפתחו ב-11 שילמנו ביוקר. זה היה כואב ומאכזב אבל אתמול למרות היכולת החלשה היה לאוהדי הפועל ב"ש ברור, שאת המשחק הזה צריך לנצח בכל דרך ויהי מה. אכן הוצאנו ניצחון חשוב, מאוד מאוד חשוב.
המשחק הזה חשף גם את הבעייתיות שקיימת בסגל של ברדה, והיא שאין פשוט בקבוצה חלוץ מרכזי בכושר הבקעה. כנראה שגם שאליניב יותר לא מאמין בסלימאני ובאנסה שכן הוא העדיף לעלות בלי חלוץ טבעי ב -11 הפותחים. רמזי ספורי תופקד בחוד אבל לא השפיע על המשחק, ואנסה אחרי שנכנס הצדיק את חוסר האמון בו. לאחר מספר פעולות תמוהות שלו במשחק אתמול, לא היה ברור כל כך עם הוא איתנו או נגדנו. בינואר הקרוב הקבוצה חייבת להתחזק בחלוץ כי אין פשוט ברירה. אפשר גם לשחרר מספר זרים לא אפקטיביים כולל אנסה.
בעוד הקבוצה מתקשה להיכנס לקצב גבוה, יש בכל זאת מספר שחקנים שהמשיכו בכושר הטוב שאפיין אותם מלפני חודש ולמעשה הצילו אותנו מעוד תוצאה מאכזבת. הראשון הוא כמובן רותם חטואל. הילד שוב נכנס בחילוף וסיפק את הסחורה עם שער בנגיעה ומספר מהלכים יפים גם בהגנה. השני הוא איאד אבו עביד שהקריב אדום והציל שער בטוח בדקה ה – 96. גם את מיגל ויטור כרגיל שעלה חולה ומקריב את הבריאות שלו, וכן את שי אליאס הנהדר. כאמור הרבה אין מה לקחת מהמשחק אתמול, אלא רק את התקווה שהניצחון יוסיף לביטחון של השחקנים ובמשחק הבא נראה כבר יותר טוב.
בשולי הדברים, לא קיים אוהד כדורגל אחד שביקר באצטדיון הי"א באשדוד ולא תהה לעצמו "איך המגרש הזה מאושר לליגה?" שכן זה באמת מגרש מתחת לכל ביקורת. המתקן עצמו אבל בעיקר איכות הצפייה מהיציע של אוהדי החוץ היא לא פחות משערורייתית. מי שלא צפה בשידור החוזר (ובינינו אין שום סיבה לסבול), יכול רק לנחש מה התרחש בקצה השני של המגרש. בשנת 2022 ועוד שניה כבר 2023, זאת פשוט בושה שאוהדים נדרשים להגיע לשם. כן אני יודע שיש תכניות להקמה של אצטדיון חדש בעיר אבל עד אז? נמשיך כנראה לסבול. שלא נדבר על איכות הנקניקייה הירודה.
במחזור הבא אנחנו נפגשים מול החבורה "הלוהטת" של אבוקסיס מהבירה. בבית מול קהל חם ואווירה תוססת אין תירוצים, אנחנו צריכים לנצח ולהראות גם הרבה יותר טוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
