פגרת מונדיאל של חודש ימים נדמית לכדורגלן הישראלי כמו נצח. אבל יש מי שהפגרה עבורו ארוכה יותר משמעותית, וגם אחרי סיום הטורניר בקטאר הוא ימשיך לחכות לחזרת הליגה. תאי בריבו, בן ה־24, מתאמן פעמיים ביום עם קבוצתו האוסטרית וולפסברגר, אבל יודע שהליגה המקומית תשוב למשחקים רק בחודש פברואר.
"אתה בא לאימונים, גם לאימוני כושר, ורץ 14 ק"מ בידיעה שעוד מעט יוצאים לפגרה", הוא מספר בראיון ל"ישראל היום", "אף אחד לא מצייץ, כולם עושים מה שצריך וזאת מקצוענות שכיף להתרגל אליה".
בקרוב, כאשר החורף באוסטריה יהפוך קשוח יותר, יחזור בריבו לארץ עם בת זוגו ויחכה לחזרה לאימונים, אבל עד אז, כשיש לו 14 שערים בכל המסגרות (7 בליגה), ועוד שער שהעלה את נבחרת ישראל לפלייאוף ליגת האומות, הוא מספר: "בעונה רגילה יש לנו משחקים עד אמצע דצמבר, ואז חופשה מאימונים עד ינואר. יוצאים למחנה אימונים כמו בטרום עונה, והליגה חוזרת בפברואר, כלומר חודשיים ללא אימונים. עכשיו, בגלל המונדיאל, שלושה חודשים ללא משחק זה משהו שאצטרך להתרגל אליו".
שלושה חודשים בלי כדורגל. איך חוזרים לשחק אחרי תקופה כל כך ארוכה?
"המשחק האחרון שלנו היה בנובמבר ואנחנו מתאמנים עד אמצע דצמבר, בלי משחקים, רק אימונים. שלוש פעמים בשבוע מתאמנים פעמיים ביום. שומרים פה על הכושר הגופני ושמים על זה דגש מאוד משמעותי. בהמשך ייתנו לכל אחד תכנית אישית איך לעבוד בפגרה. נצטרך להתאמן גם בבית".
כמו שיעורי בית?
"זה לא סתם שיעורי בית. יש תוכנית שבועית שבה צריך לעשות ארבעה אימוני כושר, ואתה מחויב לרוץ עם שעון דופק או אפליקציה מיוחדת ולשלוח נתונים למאמנים. כלומר, יש מעקב צמוד כל הזמן. הם יודעים בדיוק מה עשית גם כשאתה בבית".
עד כה אתה מרוצה באוסטריה?
"מאוד. התאקלמתי פה בקבוצה גם מבחינה חברתית. בת הזוג שלי פה איתי והכל מצוין. הכדורגלן הישראלי מאוד טכני יחסית לכדורגל האוסטרי, אבל יש פה משמעת ורמת מקצוענות יוצאת דופן".
גר אצל המאמן
בריבו בכלל נולד באילת. כדי לשחק כדורגל הוא נדד בגיל 12 להפועל ראשל"צ בחריצות יוצאת דופן ובאמונה שבסוף זה ישתלם. "גרתי אצל המאמן האישי שלי שי זבלוצקי כמה שנים" הוא מספר, "הוא היה המנהל מקצועי. אני אילתי, והוא הביא אותי בכיתה ה' למבחנים בראשל"צ והתקבלתי".
"מכיתה ה' עד כיתה ט' הייתי מגיע מדי שבוע בטיסות הלוך־חזור. הולך לבית הספר, אבא שלי היה אוסף אותי, מוריד אותי בשדה תעופה, עושה שיעורי בית ואוכל ארוחת צהריים במטוס. אחר כך מהשדה לאימון ובחזרה מישהו מהמחלקה היה מסיע אותי".
"מאוחר יותר בנערים שי לקח אותי תחת חסותו וגרתי אצלו. הוא הדריך אותי, לקח אותי לפסיכולוג ספורט שעבד איתי צמוד. הגעתי למכבי פ"ת רק בנוער, ושם באמת נותנים לך מעטפת ברמה גבוה. אירופה לכל דבר בגילי הנוער".
הפריצה שלך באה עם השער מול נבחרת אלבניה, שהעלה אותנו לפלייאוף ליגת האומות בתוספת הזמן.
"זה היה רגע מרגש מאוד", הוא נזכר, "זה חלום של כל ילד להבקיע שער עבור הנבחרת במשחק כזה. כששיחקתי בארץ, האוהד הממוצע לא כל כך הכיר אותי. מי שכן, היו אלה אוהדים שממש מחוברים לכדורגל הישראלי. כשיצאתי לחו"ל הכירו אותי יותר. אני מרגיש שבארץ מכירים אותי בעיקר מאז הגול נגד אלבניה, וזה נמשך בפגרה עם הגולים נגד זמביה וקפריסין".
בנבחרת סיפרו שפיזית אתה בנוי היטב, בעיקר פלג גוף עליון מעל הממוצע. איך הגעת למצב הזה?
"יש לי מאמן אישי רק לפלג גוף עליון, ויש עוד מאמן רגליים שאני עובד איתו המון שנים. כל אחד מהם עם התוכנית שלו".
נו, ברצינות. מאמן לכל חלק בגוף?
"כן, גם בוולפסברגר אנחנו עובדים על פלג גוף עליון ושמים פה על זה יותר דגש".
איך זה שמכבי פ"ת מגדלת כל כך הרבה כישרונות כמו מנור סולומון, ליאל עבדה, אתה ואחרים?
"הם נותנים במה לשחקנים שגדלים במועדון. המוטו של המועדון הוא למכור שחקנים, אז שחקן צעיר שחושב על העתיד שלו רוצה לשחק".
אולי עכשיו בחו"ל יותר קל לך להיות לבד אחרי הילדות, שבה גרת אצל המאמן שלך ועם הטיסות הקשות לאימונים?
"למרות שהמשפחה תמיד תמכה בי, אני רגיל להיות לבד. בתור אילתי לא קל להתמודד עם השלג באוסטריה. מינוס חמש מעלות ביום, ובלילה מינוס 13-12, משתדלים להגיע לארץ בתקופה הזו".
מה התחנה הבאה?
"איפה שתגיע הצעה טובה. החלום הוא להגיע לליגות הבכירות, ספרד או גרמניה, אבל אני מתרכז כרגע בלתת תפוקה כאן. בלי שערים לא יהיו הצעות".
