רגע לפני שהשמש סגרה עוד יום עבודה מעל בית הנבחרות בשפיים, היה נדמה שנבחרת ישראל היא הדבר הכי פסטורלי שיש לספורט הישראלי להציע: חבורה נחמדה למדי של שחקנים בכחול־לבן הצטלמה עם כל מי שביקש ממנה, ואפילו המנהל המקצועי יוסי בניון הקליט קרוב לוודאי 50 סרטונים במגוון נושאים - מבר מצווה ועד יום הולדת לסבתא.
חולים על ספורט? זה המקום בשבילכם >>>
הצטרפו לעמוד הטלגרם החדש של ספורט ישראל היום
לכאורה, אימון נבחרת שווייץ. אבל לא בשווייץ עסקינן. מעל הנבחרת מרחפות בשבועיים האחרונים שתי פרשיות ענק במושגי הביצה המקומית: האחת, עזיבתו/הדחתו של ערן זהבי, ה־כוכב של הנבחרת הלאומית, והשנייה היא הכללתו בסגל של עומר אצילי.
אז על סוגיית זהבי אמרו לנו בנבחרת, שלראשונה אין "סטאר" אלא כולם שווים ומאוחדים למטרה אחת. זו כמובן תמונה שמייפה קצת את המציאות, כי על אף ההתנהגות הבאמת צנועה של בניון, ברור שבסופו של דבר הנבחרת הגיעה לצומת - או שזהבי ממשיך בהשתלטות שלו על הנבחרת הלאומית או שמנסים לעצור את העניין.
הפיצוץ, אומרים לנו, היה רק עניין של זמן, שהרי אם באימון בשפיים לעיני 300 אוהדים חזן היה זורק לכיוונו של זהבי את גופיית המחליפים, לא מן הנמנע שהיינו מקבלים סצנה בשידור חי רגע לפני המשחק הכל כך חשוב מול אלבניה, ואז אפשר היה להגיד שלום לעוד קמפיין.
אצילי זכה לאהבת הקהל שהגיע מרחבי הארץ. הסוגיה הזו, בטח בעידן הנוכחי בנבחרת, היא רגישה ומורכבת. בכדורגל הישראלי, ואפשר לאהוב את הדבר הזה או לא, המצפן המוסרי, ולא רק המוסרי, היה ונשאר יעקב שחר. עם כל הכבוד למיטש גולדהאר, הוא אולי מנהל את הממלכה שלו מרחוק, אבל שחר טובל את ידיו בביצה המקומית כבר 40 שנה.
נדמה שמה שטוב לאימפריה הירוקה מהכרמל, טוב גם לנבחרת בכחול־לבן. אצילי הגיע דרוך לאימון הפתיחה כמי שמצפה לרע מכל, אבל בסוף הוא קיבל בדיוק את התגובות ההפוכות מהקהל והמחברים שלו במגרש.
מותג שמחזיק מעמד
את אלי דסה שאלו איך זה לשחק ברוסיה, כאילו הכתבים מגיעים מלוקסמבורג ולא מנבחרת שרק לפני חודש הכוכב הערבי שלה פרש כי הקהל וחלק משחקני הנבחרת עשו לו את המוות, והוא מצידו לא הסתיר את דעותיו האישיות ואת חוסר הרצון שלו לשחק למען המדינה.
כשנדע לתקן את המקום שאנחנו חיים בו, נוכל להרשות לעצמנו להיכנס לכיס של כדורגלן מקצועני שצריך להתפרנס. נבחרת ישראל, מתברר, היתה ונשארה מותג שמחזיק מעמד. בשבת בבלומפילד היא תנסה להבין לאיזו דרך היא הולכת: זאת של יוסי בניון ואלון חזן בתפקידים הראשיים, או זאת שמתגעגעת לערן זהבי.
ניצחון על היריבה לא רק יקרב אותנו בצורה משמעותית לעבר אליפות אירופה, אלא יהיה גם ניצחון פרטי של הצוות המקצועי והוכחה לצדקת הדרך שלהם. לא רק בספורט, בהכל.
