חזרנו לזירת הפשע - למגרש בפתח תקווה, בו לפני פחות משבוע ספגנו חמישייה, וזה עוד לא היה החלק הכי נורא במשחק. בזכות חברי עמיחי, אוהד של ארסנל בליגה האנגלית, הגענו מוקדם והתמקמנו בבר של המגרש לתפוס מחצית של הקבוצה הבריטית שלו מול יונייטד. הקהל הבית״רי, קרוב ל-5,000 במספר - כמות ראויה מאוד למשחק חוץ נגד נס ציונה, בפרט אחרי שתי תבוסות לא פשוטות, החל למלא את הבר והרחובות הסמוכים וחצי שעה לשריקה כבר לגמרי הייתה ׳תכונה׳ - אחת המילים שרק אוהדי כדורגל עוד משתמשים בה, ובצדק.
במחצית הראשונה ניכר שהקהל הגיע לתת את הגרון, אבל פארסה של איגוד השופטים שלא הצליחו להפעיל את עמדת ה-VAR, והחלטת שופט הזויה במיוחד שלא לתת כרטיס אדום לשחקן נס ציונה אחרי נגיחה ברורה מאוד בפניו של אוראל דגני, היו האירועים המשמעותיים ביותר במגרש, לצד כניסה טובה של השוער החדש איתמר ישראלי וחזרתו של הבלם מונצואלה, ז׳וסואה מחיאס.
במהלך המחצית התרחשו מספר חילופים, עוד נגיע אליהם, אבל אולי החילוף המשמעותי ביותר התרחש דווקא באזור 13A במושבה, שורה 18 כיסאות 82-83.
לפתע הם הגיחו. כמו מחלום. או מגלויה. או מארץ רחוקה. שני חבר׳ה בשנות העשרים לחייהם, עם כרטיסים מודפסים בידם ואמירה כמעט בלתי נתפסת במחוזותינו: ״זה המקומות שלנו, הנה זה כתוב בכרטיס״ אמרו לחבר׳ה שישבו לצידנו והכריחו אותנו למעשה לזוז שמאלה בשורת הכיסאות.
נדהמתי מהמחזה. אבל החבר׳ה היו נחושים והזיזו שניים מהחבר׳ה שישבו לימינינו. ״אחי, אתם עושים פה משהו שלא עושים״ אמרתי תוך כדי שאני, עמיחי ונדיבי שהיו לצידי זזים שמאלה ומצטופפים כדי לא להפריד את החבר׳ה שכבר היו יחד כל המחצית.
״מה הבעיה?״ השיב לי הבחור עם הכרטיסים המודפסים בידו ״זה המקומות שלנו, עמדנו כל המחצית, רוצים לשבת, מה הבעיה?״
״ראשית אתה צודק אחי, הכל טוב, אבל הבעיה״ אמרתי לו ״שלא עוברים כיסא במהלך משחק, ובטח לא במחצית. זה כמו לצלם בוידאו בעיטת פנדל, זה בּאד לאק. בּאד קארמה, לא עושים את זה. שתדעו - זה עליכם״. אבל הם התיישבו בכל זאת.
חילופים משמעותיים נוספים במחצית היו אלה של יוסי אבוקסיס שהובילו לסיפור אחר לגמרי במחצית השנייה. החילופים המדויקים של המאמן, שזכה אמש לראשונה לשירת עידוד מאסיבית מהקהל בסוף המשחק (גילוי נאות: לי באופן אישי זה עדיין מדי קשה) עשו את השינוי. אבישי כהן, המגן הימני שעשה קאמבק, ובר כהן הצעיר המצוין ומלא הכישרון, שהצטרפו לחילוף הכפוי של זרגרי (שהיה טוב מאוד) עוד במהלך המחצית הראשונה השפיעו על המשחק מאוד והיוו חלק משמעותי בניצחון הסוחף.
סיימנו את הערב הזה בדרך שכבר תקופה ארוכה לא זכורה לי - שמחים. אשכרה נהננו מבית״ר. הלך לנו הקול, אבל הפעם משמחה, בעיקר מצמד השערים הנפלאים של האהבה הקולומביאנית שלנו - דנילו ׳פאוסטינו׳ אספרייה בערב שאפילו דגני כובש, ועוד ברגל שמאל.
אישית אני יוצא עם שני רגעים נפלאים וחשובים מאיצטדיון המושבה אמש:
1. אבישי כהן המחליף, שחזר לבית״ר ייצר מהלך כדורגל נדיר במחוזותינו כשבתוך 15 שניות בלבד הציל שער בטוח בצד אחד, ובישל שער עם פס אדיר על חצי מגרש לאספרייה בצד השני.
2. בסוף המשחק, נתנאל דלויה שוער בית״ר שספג 9 שערים בשני המשחקים הראשונים של העונה וחיצי ביקורת חדים במיוחד, דווקא הוא, הגיע לקהל ודחף לזרועותיו את איתמר ישראלי, השוער ש׳לקח׳ לדלויה את המקום בהרכב וביקש שיעודדו אותו בכל הכוח.
ועל זה סבתא שלי ז״ל הייתה אומרת ׳מי שבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו״ - כל הכבוד דלויה. תודה על רגע בית״רי מרגש במיוחד.
בסוף המשחק, אחרי השירים והשמחות ניגשתי לשני החבר׳ה שגרמו לנו לזוז במחצית מהמושבים שלנו וביקשתי להתנצל על השפיטה המוקדמת. וואלק חברים שיחקתם אותה. הזזתם אותנו מהמושבים והבאתם איתכם את הקארמה ואת חילוף הניצחון.
שבוע הבא - הדבר האמיתי: דרבי ירושלמי. חשוב מאוד להשאיר את ירושלים צהובה. מקווה ומשוכנע שהקהל הבית״רי יגיע בהמוניו לתמוך בקבוצה.
יאללה בית״ר!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו