הרעב והגעגוע שהצטברו בתקופת הקורונה, התארים, החיבור בין הקבוצה לאוהדים, השחקנים הנוצצים שהשיבו את ההילה והברק לצבע הירוק, המסעות לכיבוש אירופה שמזכירים נשכחות מימי תהילה נהדרים.
מכלול של סיבות ונסיבות, בד בבד עם מתקן מפואר בכל קנה מידה וחוויית צפייה שאין קרובה לה בישראל, הביאו את איצטדיון סמי עופר, ערב פתיחת עונת 2022/23, למעמד של בית מקדש.
הקירות של קריית אליעזר הדהדו מרגעי גדולה, מזכרונות של שמחה מטורפת ומימים של תהילת עולם בלתי נשכחת. הייתי שם לאורך כל שנות תור הזהב, חוויתי כמעט הכל מגוף ראשון, בלב יציע ג', ולכן אני מרשה לעצמי לומר בפה מלא, בלי טיפת היסוס - מעולם לא הרגשתי בעוצמה ובאווירה כמו זו שאני מרגיש בסמי עופר בשנתיים האחרונות, בייחוד במשחקים הגדולים (שלא נדבר על המסגרת האירופית).
האיצטדיון הזה שינה סדרי עדיפויות והלכי רוח, והפך את הקהל לפקטור משמעותי בכמעט כל היבט. גם בחוץ, אגב, הקהל הירוק ללא מתחרים בכל הנוגע למספרים - ולא מעט בזכות סמי עופר. יש למישהו ספק שבמידה ועדיין היינו משחקים בקרית אליעזר, בוגדן פלאניץ' עכשיו מברך את המאמן והשחקנים באימון הבוקר ב"קליספרה"?
עונת 2022/23 נפתחת, מאבק איתנים מטורף מובטח על התואר, ולאוהדי מכבי חיפה מובטחת גם אווירה מוטרפת, דוחפת ורותחת בכל משחק ביתי. והלילה, ובכל לילה, אינשאללה, שברק יהיה הדי ג'יי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו