כרטיס לאירופה עמד על הפרק, נקמה על החמישייה בדרבי הקודם גם עמדה על הפרק, אבל למרות הסיבות הטובות הללו, הפועל ת"א פשוט לא מסוגלת לנצח את מכבי ת"א.
הפעם זה נגמר עם 0:2 ודי קליל, והשליטה הצהובה בת 8 השנים לא נעצרה. אפילו הקהל הצהוב הקניט: "איזה כיף שיש הפועל".
עוד נחזור למשחק, אבל מתי המשטרה תצליח לשים סוף לתופעת זריקת האבוקות שעוצרת את המשחקים לדקות ארוכות? הדרבי הזה הופסק ל-18 דקות בעקבות השלכת עשרות אבוקות של האוהדים האדומים וגם הצהובים.
טיפ לקראת העונה הבאה, אולי שווה לתת לאוהדים להדליק אבוקות במקום מבוקר מבלי לסכן את שאר האוהדים והשחקנים ומבלי לעצור את המשחק.
כדורגל גדול לא היה בדרבי הזה. מלאדן קרסטאיץ' בהופעת הפרידה שלו נתן קרדיט לאוראל באיה מהנוער והקבוצה שלו היתה עדיפה, אבל המצבים שהיא הגיעה אליהם לא ממש היוו איום על ארנסטאס שטקוס.
המגמה נמשכה גם במחצית השנייה. לפרדי פלומין היתה הזדמנות גדולה להפתיע לטובת האדומים, אבל הוא לא ניצל טעות קשה של שחר פיבן, והטריף את הקהל שלו ואת קובי רפואה.
וכמיטב הקלישאה - מי שלא מבקיע בסוף סופג. סטיפה פריצה עלה מהספסל ובהזדמנות הראשונה (דקה 75) שקיבל הוא הראה איזה גולר הוא עם שער הליגה ה-15 שלו - ולא ברור איך יהיה אפשר לוותר עליו.
כמה דקות לאחר מכן אבי ריקן, עוד מחליף, כבש את שער גם הוא ונתן את האות לחגיגות וההכנות לעונה הבאה.
בני סכנין הגיעה לטרנר אחרי שבוע עמוס, שעיקרו לא כדורגל נטו. הפועל ב"ש מצידה באה בראש שקט ושמרה על המקום השני - ועכשיו כל כולה בגמר הגביע ביום שלישי.
האוהדים מבחינתם פתחו במחאה נגד ההתאחדות על מניעת הכנסת אביזרי עידוד לגמר בטדי ועלו ליציע רק בתחילת המשחק.
במשחק עצמו, צמד מהיר של ב"ש במחצית הראשונה מרגלי איאד אבו עביד וגוסטבו מרמנטיני נתן לקבוצה של אליניב ברדה שקט.
רועי שוקרני עוד צימק לאורחת, אבל רותם חטואל דאג לקבוע את תוצאת המשחק, 1:3, ונתן לברדה סיבה לחגוג ולהתכונן להופעת הפרידה שלו מעמדת המאמן - כאמור בגמר הגביע.
