אחד על אחד: ווילבקין ונדוביץ' רוצים להוכיח מי הכוכב הגדול יותר
משחק היורוליג הערב באתונה בין מכבי ת"א לפנאתינייקוס יפגיש בין שני הסקוררים הגדולים, שעוברים עונה בינונית • מי קלע גדול יותר? מי יודע לשמור? ועל מי כדאי לסמוך ברגע האמת? יעקב מאיר עם התשובות
Your browser doesn’t support HTML5 audio
עמדה:אחת השאלות המרכזיות לגבי סקוררים היא אם הם יכולים לתפקד כרכזים, או שעדיף שיתמקדו ביצירת נקודות וישאירו את מלאכת ניהול המשחק לאחרים. גם ווילבקין וגם נדוביץ' אינם רכזים טבעיים, אף על פי שלא פעם הם מתופקדים בעמדה מס' 1.
אם נסתכל על טור האסיסטים, לווילבקין יש יתרון משמעותי, אבל דווקא כשהכדור בידיים של מקבילו הסרבי נראה שההתקפות הקבוצתיות זורמות בצורה טובה יותר.
סיכום: יתרון קל לנדוביץ'.
הגנה:שני הכוכבים לא מצטיינים יתר על המידה בשמירה, אך אצל ווילבקין ניתן לראות שיפור מסוים בשנתיים האחרונות, הרבה בזכות העבודה שלו עם יאניס ספרופולוס. נדוביץ' בגיל מתקדם יותר, וגם סבל מלא מעט פציעות, שהאטו אותו עוד יותר מבחינה פיזית ומשליכות גם על ההגנה הלקויה.
סיכום: יתרון לווילבקין.
כשירות פיזית:נדוביץ' סבל במהלך הקריירה מפציעות רבות, שלעיתים השביתו אותו לתקופות ממושכות. במרבית העונות הצלף הסרבי שיחק מספר משחקים נמוך משמעותית מווילבקין, שהצליח לשמור על כשירות ובכל העונות האחרונות מיעט לפספס משחקים בשל פציעות. כשמביאים בחשבון את עניין הגיל ואת העובדה שהגארד האמריקני בן ה־28 צעיר בכמעט שנתיים ממקבילו, גם לכך יש משמעות.
סיכום: יתרון לווילבקין.
אישיות:ווילבקין השתנה והתבגר במהלך תקופתו במכבי ת"א. כיום הוא חיובי יותר וגם מנהיג יותר מאשר לפני כמה שנים, אבל עדיין יש לו אגו, וכולם מסביב צריכים לדעת ולהפנים שהוא הכוכב ובעל הבית בקבוצה, מה שלפעמים פוגע בגארדים דומיננטיים שמשחקים לצידו.
נדוביץ' הוא המנהיג של פאו. ביוון מספרים שלצד היותו בעל מזג בלקני טיפוסי, אחד שאומר את מה שעל ליבו ללא חשבון, הוא אישיות חיובית מאוד בחדר ההלבשה, אדם קליל וצנוע ומודל לחיקוי עבור השחקנים הצעירים גם בהתנהלות וגם במקצוענות. כמו ווילבקין, גם הוא איש משפחה חם שלא מרבה לבלות. מבחינה מקצועית, פאו תלויה בנדוביץ' הרבה פחות מאשר מכבי בווילבקין, ומבחינתנו זה עוד יתרון של הסרבי.
סיכום: יתרון לנדוביץ'.
הצלחות קבוצתיות:פרט לעונת 2016/17 שבה זכה עם מלאגה ביורוקאפ והיה השחקן השלישי-רביעי בחשיבותו בסגל, לנדוביץ' אין הישגים משמעותיים בקריירה.
גם אם לא באשמתו, רוב הקבוצות שבהן שיחק לא היו הצלחה גדולה, בייחוד בזירות האירופיות - פנאתינייקוס של השנה וחצי האחרונות היא אחת החלשות ביורוליג, וגם בשתי עונותיו במילאנו הקבוצה האיטלקית היתה בתחתית המפעל.
מהצד השני, אי אפשר לומר שווילבקין סחב את כל קבוצותיו להצלחות כבירות, אבל הרזומה שלו עדיף. את דרושפאקה סחב כמעט לבדו לזכייה ביורוקאפ ב־2018 ונבחר לשחקן המצטיין של המפעל, ובעונה שלפני כן הוא העפיל עם הטורקים לרבע גמר היורוליג.
בתקופתו מכבי ת"א יותר תחרותית ומצליחה מאשר בעונות שקדמו להגעתו לישראל. לא הכל נזקוף לזכותו, אבל ווילבקין לא הפסיד אליפות בישראל מאז הגיע (קדמו לו שלוש עונות בלי אליפות בצהוב), ובעונת הקורונה גם היה הכוכב המרכזי במסע המרשים של מכבי לרבע גמר היורוליג, שנקטע רק בשל הנגיף.
סיכום: יתרון לווילבקין.